מאמרים נוספים בפרשה
	קנאות לאהבת-ישראל
	קנאות מתוך שלום
	איך מגיעים לשלמות הטוב?
	להיות איש פלא
	פינחס זה אליהו
	זיכוך נצחי
	המפתח נמסר לידינו
	המפתח נמסר לידינו
	מסירת-נפש שמביאה את הגאולה
	כוחו של הרהור תשובה
	נחלת הלוויים בזמן הגאולה
	נחלה לעתיד
	לכל יהודי נחלה משלו
	שלוש רמות של התקשרות
	גם ההקדמות חשובות
	אהבת ארץ-ישראל
	הקב"ה מודה לדברי הנשים
	כוחה של תפילה אחת
	יהודי נדרש להיות "נביא לגויים"
	מסירות-נפש שלמעלה מהתורה
	חביבות מיוחדת לענייני קדושה

הנני נותן לו את בריתי שלום (במדבר כה,יב)

בתחילת פרשתנו מדברת התורה על השכר שניתן לפינחס, אשר "השיב את חמתי מעל בני-ישראל, בקנאו את קנאתי בתוכם".¹ פינחס ראה את הסכנה שמאיימת על עם-ישראל, עקב הפירצה שניבעה בחומה המבדילה בין ישראל לעמים, בחטא בנות מדיין. לכן פינחס, אף-על-פי שהיה כוהן, איש חסד, ונכדו של אהרון², שהיה "אוהב שלום ורודף שלום"³ - קם והרג את זמרי ואת האישה המדיינית שחטא עמה.

במעשהו זה גרם ש"תיעצר המגיפה מעל בני-ישראל"⁴, ועד שהחזיר את ה"שלום" שבין ישראל לקב"ה. השכר שקיבל על כך היה - "הנני נותן לו את בריתי שלום"⁵, דבר המעיד, שבפנימיות הדברים הייתה פעולתו של פינחס - פעולה של שלום.

השכין שלום

פרשת פינחס נקראת בתוך ימי 'בין המצרים', ויש קשר הדוק בין השניים. הגלות והחורבן החלו אף הם ב'פירצה' שנוצרה בחומת ישראל, החומה שהבדילה בינם ובין העמים האחרים. תחילתם של ימי 'בין המצרים' היא בי"ז בתמוז, שבו "הובקעה העיר", ומפירצה זו באו החורבן והגלות.

וכשם שפינחס הצליח להשכין שלום בין הקב"ה לעם-ישראל, אפילו לאחר שניבעה ה'פירצה' של חטא בנות מדיין, כך ניתן גם לנו הכוח להביא את השלום האמיתי ולגלות את הגאולה השלמה, הצפונה דווקא בתוך אירועי החורבן.

טוב נאצל

ימי הצרות והחורבן צופנים בחובם את אור הגאולה. מבחוץ הם נראים ימים קשים, מכאיבים, ימים שבהם החלו אירועי הגלות; אבל בתוך-תוכם מסתתר טוב נעלה. הרי הגלות והחורבן באו מאת ה', והרי הוא 'עצם הטוב', וטבע הטוב להיטיב. חייבים אנו לומר, שגם באירועי החורבן מסתתר טוב, טוב אמיתי, טוב נאצל.

הטוב שצפון בתוך הגלות הוא הגאולה. בבוא הגאולה יתגלה טוב כה גדול ונעלה, עד שנבין ונכיר, כי למענו היה כדאי לסבול את כל צער הגלות והחורבן. הטוב הזה נבנה ונוצר בעולמות העליונים כבר מרגע שהחל החורבן, אך הוא נשאר למעלה ולא היה יכול לרדת ולהתגלות בעולם-הזה, משום שהעולם עדיין לא היה כשיר לקלוט טוב נעלה כזה.

הגאולה בידינו

זו הסיבה, שנהוג לכנות את ימי 'בין-המצרים' בשם 'שלושת השבועות', ולא 'עשרים ואחד יום'. יש כאן הדגשה על המספר שלוש, הרומז לבית-המקדש השלישי - לגאולה השלמה הטמונה בתוך ימי החורבן.

הגאולה בידינו. הדבר דומה לאוצר של אבנים טובות ומרגליות הסגור בתוך תיבה נעולה, כאשר מפתח התיבה נמסר לידינו. לכל יהודי ניתן הכוח 'לסובב את המפתח' ולגלות את כל האוצרות החבויים בתוך הגלות. זאת על-ידי 'סור מרע', סגירת ה'פירצה' הרוחנית, ועל-ידי הוספת תורה וקדושה. כך זוכים לגילוי הטוב העצום של הגאולה, בקרוב ממש.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שולחן שבת" על-פי ספר השיחות תשמ"ח כרך ב, עמ' 539)

----------
1) במדבר כה,יא.
2) ומה שדווקא פינחס עשה זאת ולא אלעזר אביו, הוא מפני שהיה כוהן גדול, וממילא היה במשכן ולא ראה את מעשה זמרי.
3) פרקי אבות פרק א משנה ב.
4) במדבר כה,ח.
5) שם יב.