מאמרים נוספים בפרשה
	להיות מוכנים לגאולה
	לרדת כדי לעלות
	ההפרעות מחשלות
	למה הוסיפו איסורים וסייגים?
	לא לגעור; למצוא את הטוב
	להפוך חושך לאור
	המטרה – ביטול הנדרים
	בשיתוף עם הקב"ה
	מלחמת ה' – ביטול המדון
	להיות כלי ראוי לאור הקדושה
	תופעה מופלאה: מספרים עגולים
	לומדי התורה כמקור השראה
	מהפך בכפר
	כל החיים במסע
	כל החיים - ב"מסע"
	מבט חדש בתום המסע
	לכל 'מסע' יש תכלית
	הנשיא הוא הכול
	זכות הישיבה בעבר הירדן
	תפילתו של כוהן גדול

לאסור אסר על נפשו לא יחל דברו (במדבר ל,ג)

בתחילת¹ פרשתנו נידון נושא הנדרים וכיצד אפשר להתירם על-ידי חכם. אדם שנודר נדר לאסור על עצמו דבר כלשהו, אסור לו, כמובן, לעשות את הדבר. אך אם הוא פונה לחכם ומבקש התרה על הנדר - יכול החכם להתיר את נדרו.

כיצד יכול החכם להתיר נדרים?

הדבר יוסבר בהקדמת ביאור הסתירה שקיימת לכאורה בדברי חז"ל בעניין הנדרים: מצד אחד נאמר ש"נדרים סייג לפרישות"², כלומר, הם דבר חיובי ומסייעים לאדם להגיע לפרישות. מצד שני גוערים חז"ל³ בנודר הנדר: "לא דייך מה שאסרה לך תורה?!"; כלומר, וכי לא די לך באיסורי התורה שאתה בא להוסיף עליהם משלך?!

שתי דרגות

אלא שני המאמרים עוסקים בשתי דרגות שונות⁴: אדם שעדיין עומד בדרגה נמוכה, זקוק לנדרים שיסייגו את תאוותיו וימנעו ממנו לשקוע בגשמיות העולם. הוא אינו יכול להסתפק באיסורי התורה, משום שגם הדברים המותרים עלולים להשקיעו בחומריות העולם, ולכן הוא נזקק לנדרים משל עצמו.

אולם כאשר הוא מתעלה לדרגה עליונה יותר בעבודת ה' ואור הקדושה כבר מאיר בנפשו - אזי הוא יכול לזכך את גשמיותו של העולם ולהעלותו לקדושה, ואז אסור לו להפריש את עצמו מענייני העולם. להפך: עליו לפעול דווקא בתוך העולם, כדי לזככו ולהעלותו לקדושה.

כוחו של חכם

זו דרגתו של החכם: הוא עומד בדרגה עליונה, שבה אין מקום לנדרים, ויש לו הכוח להעלות לדרגה זו גם את היהודי שנמצא בדרגה הנמוכה יותר, וממילא להתיר את נדרו. כאשר יהודי שנמצא בדרגה הנמוכה פונה אל החכם, מרים אותו החכם לדרגה העליונה יותר, ואז מתברר שאין לו עוד צורך בנדרים.

תכליתם של הנדרים היא אפוא - התרתם. התכלית אינה להישאר בדרגה הנמוכה, שבה יש צורך בנדרים, אלא להתעלות לדרגה העליונה, שבה אין מקום לנדרים, משום שבדרגה זו לא זו בלבד שאין מקום להתנזר מענייני העולם, אלא להפך - צריכים להתעסק עם ענייני העולם ולהעלותם לקדושה.

תכלית הגלות

פרשת מטות נקראת בימי 'בין-המצרים', ויש נקודה משותפת ביניהם: כשם שתכליתם של הנדרים להעלות את היהודי לדרגה עליונה עד שיהפוך את החושך לאור, כך ימי 'בין-המצרים', כל תכליתם לרומם את היהודי, לחשוף את הכוחות העצומים החבויים בתוכו, שיוכל להתגבר על קשיי הגלות.

כל מטרת הגלות והחורבן היא להביא להפיכת החושך לאור והמר למתוק. דווקא על-ידי הגלות מתעלה עם-ישראל לדרגה עליונה עוד יותר מאשר לפני החורבן, ולכן בביאת המשיח עתידים להתהפך5 כל ימי הצומות לימים טובים ולימי ששון ושמחה, כי אז תתגלה מהותם הפנימית והאמיתית.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך לג, עמ' 194)

----------

1) במדבר ל,ב-יז.

2) אבות פרק ג משנה יג.

3) ירושלמי נדרים פרק ט הלכה א.

4) לקוטי תורה במדבר פד, סוף עמוד ב ואילך.

5) ראה זכריה ח,יט. ירמיה לא,יב. ראש השנה יח,ב. ט"ז לשולחן ערוך אורח-חיים תחילת סימן תקנ.