וראהו הכהן וטמא אותו (ויקרא יג,ג)
אדם שלקה בנגע צרעת נדרש לעבור שני שלבים1:
השלב הראשון - ראיית הנגע. עליו לגשת לחכם מומחה, בקי בדיני הנגעים, כדי שזה יקבע את מהותו של הנגע. חכם זה אינו חייב להיות כוהן.
השלב השני - הגדרת הטומאה והטהרה. אפילו לאחר שהחכם קבע שזה אכן נגע טמא, עדיין לא נטמא האדם. הגדרתו כטמא יכולה להיעשות דווקא על-ידי כוהן, שמכריז עליו: "טמא אתה".
אמירה זו של הכוהן היא תנאי מחייב, שבלעדיה אין האדם נטמא. יתרה מזו: אפילו אם הכוהן אינו בקי בדיני הנגעים והוא סומך רק על דברי החכם שבחן את הנגע, בכל-זאת אין האדם נטמא על-פי דברי החכם עצמו, אלא דווקא כאשר הכוהן מכריז כי הוא טמא.
תפקיד הכוהן
הדבר מעורר כמה שאלות. מדוע חשובה כל-כך הכרזתו של הכוהן, ומדוע נקבע דין זה דווקא בטומאת צרעת ולא בסוגים אחרים של טומאה, שבהם הקביעה אינה נעשית רק על-ידי כוהן?
לכאורה סותרת הלכה זו גם את מהותה של הכהונה. תפקידו של כוהן הוא לטהר את עם-ישראל ולהרעיף עליו רוח של טהרה. לכן אסור לכוהן להיטמא2 ועליו לשמור על טהרתו. ואולם כאן מייעדת לו התורה דווקא תפקיד הפוך - לטמא את הצרוע.
מחוץ למחנה
הסבר הדבר נעוץ בחומרתה של טומאת הצרעת. זו הטומאה היחידה שדינה - "בדד ישב, מחוץ למחנה מושבו".3 אפילו טמאים אחרים אינם רשאים לשבת במחיצתו של הצרוע, שכן עליו לצאת לגמרי אל מחוץ למחנה ישראל.
דווקא משום כך קובעת התורה, שרק כוהן יכול לחרוץ דין כזה על אדם מישראל. כוהן הוא איש חסד4, ועבודתו היא "לברך את עמו ישראל באהבה".5 אין התורה מסתמכת על חכם, שאמנם הוא פוסק על-פי התורה, אבל ייתכן שהוא אינו מרגיש די הצורך את גודל הכאב והצער שייגרם לאותו יהודי. הכוהן, איש החסד, מרגיש את החומרה הנוראה שבדבר, ולכן התורה דורשת שדווקא הוא יקבע סופית אם היהודי אכן טמא בטומאת הצרעת.
בדיקה עצמית
מכאן אנו למדים הוראה ברורה בעניין אהבת-ישראל: כשרואים חלילה דבר לא-טוב אצל יהודי שני, ואף אם נראה שהלה6 הוציא את עצמו מכלל-ישראל - קובעת התורה שלא די בחכמת התורה כשהיא לעצמה לקבוע שאכן דינו להיות "מחוץ למחנה". קודם שחורצים דין כזה יש לבדוק היטב את מידת החסד ואהבת-ישראל האישית, ואם חלילה חסר באהבת-ישראל אמיתית, אסור לחרוץ דין כזה על יהודי!
דיני הצרעת מלמדים אותנו, שהנגע עצמו אינו טמא כמו הכרזתו כטמא. לכן הקביעה כי יהודי כלשהו הוא "מחוץ למחנה" חמורה יותר מעצם מעשיו של אותו יהודי. יש להיות שלמים לגמרי במידת החסד ואהבת-ישראל קודם שמכריזים כך על אדם מישראל.
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך כז, עמ' 88)
----------
1) רמב"ם הלכות טומאת צרעת פרק ט הלכה א-ג.
2) ריש פרשת אמור.
3) ויקרא יג,מו.
4) דברים לג,ח.
5) נוסח הברכה לפני נשיאת כפיים (סוטה לט,א).
6) לשון ההגדה של פסח ב"בן רשע" (ממכילתא סוף פרשת בא. ירושלמי פסחים פרק י, הלכה ד).
| 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
