אלה פקודי המשכן משכן העדות (שמות לח,כא)
בתורה בכלל, ובתורה שבכתב בפרט, כל מילה וכל אות שקולות ומדודות, ואין שום אות מיותרת. תילי-תילים של הלכות נלמדות מייתור אותיות בודדות.
והנה, בפרשיות ויקהל ופקודי אנו מוצאים לכאורה כפילות גדולה ובולטת: בפרשיות אלה חוזרת התורה על כל פרטי מלאכת המשכן, לאחר שהדברים כבר הובאו בפירוט רב בפרשיות הקודמות, תרומה ותצווה. אם כוונתה של התורה הייתה לומר שהמלאכה נעשתה בדיוק כציווי ה', הייתה יכולה להסתפק באמירה, שבני-ישראל עשו את המשכן כדבר-ה'?!
דמיון חיצוני בלבד
שאלה דומה מתעוררת גם בפרשת נשא. מסופר שם, כי לאחר שסיים משה להקים את המשכן, הביאו שנים-עשר נשיאי ישראל את קרבנם לפני ה'. למעשה, כל קרבנותיהם היו זהים לחלוטין, אך התורה חוזרת ומפרטת את מה שהביא כל נשיא, כך פעם אחר פעם - שתים-עשרה פעמים!
התשובה המובאת על כך היא, שרק כלפי חוץ היו קרבנות הנשיאים זהים זה לזה. מבחינת התוכן הרוחני והמשמעות הפנימית של הקרבנות, היו לכל נשיא כוונות משלו שייחדו את קרבנו.1 לכן לא יכלה התורה לכתוב שהנשיאים הביאו אותו קרבן, כי לאמיתו של דבר זה לא היה אותו קרבן.
שני משכנות
בדרך זו ניתן להסביר גם את החזרה על פרטי מלאכת המשכן בפרשיותינו: המשכן שציווה ה' להקים הוא משכן שונה לגמרי מזה שהקימו בני-ישראל בפועל. רק כלפי חוץ הוא נראה אותו משכן, אך במהותם הפנימית אלה שני משכנות שונים, וכפי שהתורה אומרת2: "אלה פקודי המשכן, משכן העדות", פעמיים "משכן". מכאן רמז לשני המשכנות - הרוחני והגשמי.
המשכן הראשון הוא משכן רוחני שאותו מראה הקב"ה למשה רבנו בהר-סיני. אמנם מדובר שם על כסף וזהב ועל עצי-שיטים, אך כפי שהקב"ה מצווה על המשכן וכפי ששומע זאת משה רבנו וכפי שהדברים נראים בהר-סיני - העיקר שם הוא לא המשכן הגשמי אלא הרוחני. לעומת זאת, בפרשיות ויקהל-פקודי מדובר במשכן גשמי כפשוטו, שאותו בונים בני-ישראל כאן בעולם הגשמי, מחומרים גשמיים שאותם נדבו.
התכלית היא כאן
אך אף-על-פי שהמשכן הרוחני, שאותו הראה הקב"ה למשה בהר, הוא ללא ספק גבוה ונעלה יותר מהמשכן שבנו בני-ישראל בעולם הגשמי, הייתה השראת השכינה דווקא כאן למטה. וכמו שנאמר3: "ויכל משה את המלאכה", ומיד לאחר מכן4: "ויכס הענן את אוהל-מועד וכבוד ה' מלא את המשכן" - כי דווקא על-ידי המשכן הגשמי נתמלא רצונו של הקב"ה.
ומזה אנו למדים הוראה חשובה. לעיתים אנו מזלזלים ביכולתנו ובכוחנו. אדם עלול לומר: "מי אני שבכוחי לגרום נחת-רוח לקב"ה?". מורה לנו התורה, שאדרבה, דווקא משום היותנו בעולם כה ירוד ושפל, חפץ ה' בקיום המצוות שלנו. רק אנו, יושבי העולם הגשמי, יכולים להכשיר את העולם להגשמת ייעודו: "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים".
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך א, עמ' 195)
----------
1) מדרש רבה פרשה יג-יד ואילך. ראה תורה אור ח,ב. לקוטי תורה ברכה צח,ג.
2) שמות לח,כא.
3) שם מ,לג.
4) שם מ,לד.
|