שמחה היא היכולת לראות את הכיוון הכללי בתוך ענן האבק. השמחה נובעת מן ההכרה שגם ברגעים קשים הקב"ה עמנו, והוא מכוון את האירועים

לפרשנים הפוליטיים הימים האלה הם ימי שמחה וששון. גלי השמצות עולים מכל עבר, כל יום יוצר עוד התכתשויות, ההתבטאויות מקצינות. חגיגה של ממש. אולם הציבור הרחב חש גועל מכל תעשיית הרפש הזאת, וכבר מחכה שהבחירות יהיו מאחורינו.

כדי שלא נשקע בדכדוך סידרו לנו מן השמים שהבחירות יהיו בחודש אדר, שעליו נאמר "משנכנס אדר מרבים בשמחה". החודש הזה מזכיר לכולנו את מקורות כוחו של עם ישראל – אמונה, שמחה ואופטימיות. אסור לנו להניח לפוליטיקה המכוערת לדכדך את רוחנו. יש לנו תפקידי בניין ויצירה כבירים, וכדי למלאם כראוי מן ההכרח שנהיה שרויים בשמחה וחדורי מרץ.

מרבים בשמחה

הוראת חז"ל "מרבים בשמחה" מוכיחה כי השמחה היא המצב הרגיל והשגרתי של יהודי. יהודי צריך תמיד להיות שמח. יש זמנים שבהם "ממעטים בשמחה", ויש זמנים שבהם "מרבים בשמחה". בחודש אדר אנו נדרשים לשמחה יתרה ומיוחדת.

איך אפשר לשמוח ולחוש אופטימיות מול מציאות מדכדכת? לעזרתנו באה תורת החסידות, המסבירה בהרחבה כי שמחה אמיתית אינה סותרת את הצורך להתמודד עם קשיים. לוּ הייתה השמחה התהוללות וקלות ראש, אכן לא היה מקום לשמחה בשעות קשות, אבל שמחה אמיתית אין פירושה התעלמות מהמציאות, אלא גישה נכונה כלפיה.

שמחה היא היכולת לראות את הכיוון הכללי בתוך ענן האבק. אדם הבונה את ביתו מלא רגשות שמחה וחדווה, אף שהבנייה כרוכה בהרבה קשיים ומאמץ. הוא רואה את הבית נבנה לנגד עיניו, והדבר ממלא אותו שמחה ואושר, השמים לאין ולאפס את כל הקשיים.

השמחה נובעת מן ההכרה שגם ברגעים קשים הקב"ה עמנו, והוא מכוון את האירועים אל היעדים הנכונים. גם אם הדרך מפותלת ויש בה עליות ומורדות – בסופו של דבר אנו מתקדמים. כרגע אנו נעים בתוך הפיתולים ולא תמיד רואים את התמונה הכללית, אבל איתנה אמונתנו שככלות הכול "לא ינום ולא יישן שומר ישראל".

עם ישראל צועד לעבר גאולתו. אילו זכינו הייתה הדרך ישרה, סלולה, מוארת ושמחה. לצערנו לא זכינו. בפועל הדרך רווית סבל וקשיים. אבל היא מוליכה לתכלית אחת בלבד.

לא אנחנו בוחרים לנו את משימותינו. הקב"ה ייעד אותנו לחיות בדור יתום כל-כך ולהתמודד עם גלי המבוכה והבלבול. זה תפקידנו, זו שליחותנו ההיסטורית, ועלינו למלאה בשמחה, מתוך אמונה כי "לא ייטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב".

עבודת השמחה

אכן, לא פשוט להגיע להכרה הזאת, ובעיקר לא קל לתרגם אותה לרגשות שמחה ממשיים. יש לדעת, שהשמחה נחשבת עבודה – עבודת השמחה. לא תמיד השמחה באה מאליה. לעיתים יש לעמול ולהתייגע עד שמעוררים רגשות של שמחה והתרוממות רוח.

אם הקב"ה דורש מאיתנו להרבות בשמחה בימי חודש אדר – אין ספק שהדבר בכוחנו. ניתנו לנו הכוחות להיות שמחים בעצמנו ולשמח את כל סביבתנו. נבחר בשמחה והיא תנצח.