הכול שמעו על הסדרים הענקיים ששלוחי חב"ד עורכים ברחבי העולם בעבור המטיילים. זו נהפכה לתופעה שמקיפה מדי שנה בשנה עשרות-אלפי יהודים. במקומות רבים מתקבצים לסדרים האלה כאלף ואף כאלפיים משתתפים.

פעמים רבות נשאלים שלוחי חב"ד איך הם מצליחים למשוך המונים רבים כל-כך, שרובם ככולם נטולי רקע דתי. איך זה שפתאום נופלות כל המחיצות המבדילות בין הקבוצות והציבורים כאן בארץ, והכול מתקבצים יחדיו וחוגגים את החג כמשפחה אחת?

התשובה היא – הרבי מליובאוויטש. הוא לימד את הסוד איך מוצאים נתיב לליבו של כל יהודי. כל שליח חב"ד שואף להכיל מעט מן האהבה הגדולה שקרנה מהרבי אל כל יהודי באשר הוא. כשאוהבים יהודים, הם אכן מחזירים אהבה.

משמעות אוהבת

בחג הפסח עלינו להעביר את המסר של החג לכל ארבעת הבנים. אחד מהם הוא הבן הרשע, המתריס: "מה העבודה הזאת לכם". הוא מוציא את עצמו מן הכלל – "לכם ולא לו". התשובה הניתנת לו בהגדה נתפסת בפשטות כאמירה קשה – "אילו היה שם, לא היה נגאל".

אבל הרבי, בגישתו השופעת אהבה לכל יהודי, מביע תמיהה על תשובה זו, שעלולה לדחות את הבן הרשע אל מחוץ למחנה. הרבי מעניק לאמירה הזאת משמעות אחרת: "אילו היה שם, לא היה נגאל" – רק במצרים עמדה לפניו האפשרות להישאר בגלות וללכת לאבדון, אבל עכשיו אין האפשרות הזאת קיימת. אנחנו בעצם אומרים לו: בן יקר, גם אתה יהודי, לא תוכל להתנתק מיהדותך, אינך יכול להוציא את עצמך מן הכלל. בוא אפוא והיֵה חלק מההוויה היהודית.

באמת, זה ההבדל בין גאולת מצרים לגאולה הקרובה לבוא. בגאולת מצרים, מי שלא רצה להיגאל, אבד. אבל בגאולה הקרובה, לא יישאר אפילו יהודי אחד בגלות. הקב"ה הבטיח: "לא יידח ממנו נידח". הוא יאחז בידו של כל יהודי ויגאלנו, כמו שנאמר: "ואתם תלוקטו לאחד-אחד בני ישראל".

יום מאיר

יום שישי, י"א בניסן, הוא היום שבו לפני מאה ושתים-עשרה שנים ירדה לעולם נשמתו הקדושה של הרבי, ואנו זכינו לאורו הגדול. זה יום זכאי, יום שמחה והתעוררות, יום הודיה לקב"ה. זה יום שבו ראוי לכל אחד ואחד לעורר את הזיכרון על המגע האישי שהיה לו עם הרבי, ולהתחזק בלימוד תורתו ובהליכה באורחותיו.

דורנו, שזכה לאורו הגדול של הרבי, שנהנה מאור תורתו, מעצותיו הקולעות, מהדרכתו המדוייקת, משפע ברכותיו ומהנהגתו הכבירה, ראוי לו להודות לבורא העולם על ששתל בתוכנו נשמה כבירה זו. זה יום להגברת אהבת ישראל, להפצת היהדות, לזיכוי הרבים במצוות, ובעיקר – להתחזקות במשאת נפשו העיקרית של הרבי – הציפייה לגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח צדקנו.

חג כשר ושמח, חג של חירות אמיתית.