חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:37 זריחה: 5:38 ט"ו באייר התשפ"ד, 23/5/24
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

דף הבית > חדשות
בית חב"ד בצומת היהודי הגדול בעולם

יהודי ששימש ככומר, חייל 'בוגר' מסיבות שבת, ואמריקאי בשם ג'ייסון-מנחם-מענדל, אלה ועוד רבים אחרים פוקדים את דוכן בית חב"ד של הכותל המערבי. למעלה מ-1500 איש מניחים שם תפילין מידי יום, והשלוחים במקום כבר הפסיקו מזמן לספור את הניסים והנפלאות ● הרב יוסי הלפרין המפעיל את דוכן צעירי-אגודת-חב"ד בכותל המערבי מספר על פעילות ללא הפסקה מנץ החמה ועד שקיעתה, קשיים ייחודיים וגם מבקש: בואו וטלו חלק ● רחבת הכותל בידינו

מאת: בני סמולסקי, מגזין 'כפר-חב"ד'
ו' באב התשס"ט (27/07/09)

חידה: חסיד, חייל גולני, נער בר-מצווה ושר החוץ נפגשים יחד במקום אחד. מהו המקום? תשובה: זה יכול להיות רק – הכותל המערבי.

'סביב השעון', אין ביטוי מתאים יותר. 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. גם כשהשמש קופחת, גם כשגשם זלעפות ניתך ארצה ולעתים פתיתי שלג, שבתות וימים טובים, יום הכיפורים לצד תשעה באב, ימי חולין כימי פגרא.

הם מגיעים מכל העולם. יהודים שומרי קלה כבחמורה, ולידם מי שכיפה לבנה מאולתרת מכסה את ראשם. צעירים, בני יומם ומבוגרים בעלי שיבה. גם כאלה שאינם בני העם היהודי פוקדים את המקום, מודעים לקדושתו הגדולה. נשיאים וראשי ממשלות, סלבריטאים וסתם תיירים, מצטופפים ליד האבנים הגדולות, המשקיפות על כולם שווה בשווה. אין רגע אחד של שקט ברחבת הכותל, ואין דקה בה לא פוקדים אנשים את קיר האבנים העצום. גם השכינה, כך כתוב, לא זזה משם.

גם החב"דניקים לא.

מאז שעות הבוקר המוקדמות ועד חשיכה, פועלים אנשי הדוכן, בית חב"ד המקומי, ללא הפסקה. יותר מעשרים זוגות התפילין מוגשות שוב ושוב למבקרים, כיפות מונחות על ראשיהם ודפי מידע נמסרים לידיהם. קריאות ה'שמע ישראל' נשמעות לאורך כל שעות היום, לא פעם בגרון ניחר מהתרגשות. עבור יהודים רבים זו הפעם הראשונה ('קרקפתא') או אחת מהראשונות, ובשילוב האווירה הקדושה השוררת בכותל, מתחילות הדמעות לזרום. "כשאנשים בני 80 מניחים תפילין לראשונה בחייהם, אין מילים לתאר את מה שרואות העיניים", מסכם הרב יוסי הלפרין, מנהל בית חב"ד בכותל המערבי.

אין יום שקט

הוראת הרבי ערב פרוץ מלחמת ששת הימים, להתחיל במבצע תפילין, היוותה את אות הפתיחה ליציאתם של חסידי חב"ד לרחובה של עיר, לזכות עוברים ושבים ובפרט חיילים, במצווה הבסיסית. מיד לאחר הניצחון ושחרור הכותל המערבי, צעירי אגודת חב"ד באה"ק יסדו והקימו את הדוכן להנחת תפילין ברחבת הכותל המערבי ומינו את הרב משה וובר ז"ל להפעיל את הדוכן ברחבת הכותל, אותו ניהל במסירות רבה עד יומו האחרון כשלצידו יד ימינו ותלמידו הקרוב הרב עידו שיחי' וובר. לפני כשש שנים פנה רב הכותל והמקומות הקדושים הרב שמואל שיחי' רבינוביץ ליו"ר צאגו"ח הרב יוסף יצחק אהרונוב להרחיב את בית חב"ד בכותל המערבי שיוכל להוסיף בפעילותו המבורכת. הרב יוסף הלפרין מונה כשליח צאגו"ח במתחם הכותל ומאז מפעיל ביד רמה את הדוכן ופעילות חב"ד שעל אתר.

"כשהגעתי לשם לראשונה, מתאר הרב הלפרין, לא האמנתי למראה עיני, עד כמה נפשות אפשר להציל במקום קדוש זה. רכשנו לאלתר עשרות זוגות תפילין והתחלנו מייד לפעול בעיקר בדוכן להנחת תפילין המשמש לבסיס נרחב לפעילות עם המבקרים וכן התחלנו לפעול עם בנות מצווה במתחם הנשים.

קשיים?

"לא מדובר בבית חב"ד רגיל", מסביר הרב הלפרין. "לכל בית חב"ד אחר, יש בדרך כלל זמנים עמוסים יותר לצד תקופות שקט, והכל פחות או יותר מתוכנן וידוע מראש. בבית חב"ד הכותל, אין יום שקט. כל יום, כל שעה, זה פעילות אינטנסיבית. יש לנו למעלה מעשרים זוגות תפילין (!) והם ממש לא מספיקים מול הביקוש. ביום קיץ רגיל, מניחים תפילין למעלה מאלף חמש מאות איש! זה לא רק מספר עצום של אנשים שמניחים תפילין, זה מספר עצום של נשמות שמגיעות לקבל קצת אידישקייט, על קצה המזלג מצד אחד אך עם רושם גדול מצד האחר. הפעילים בדוכן נותנים לכל מבקר סיוע בכל עניין יהודי, לא מעט מבקרים מקבלים מאיתנו לראשונה מושגי יסוד ביהדות ומופנים להמשך לימוד והסבר בבית חב"ד המקומי, בארץ ובעולם.

גם העובדה שלא מדובר בקהילה מסודרת מוסיפה על הקושי, אומר ר' יוסף הלפרין. אנשים באים והולכים, וחשיבות עצומה נודעת לכמה מילים שישמעו מהשליח שעומד בדוכן. "הצירוף של הקדושה בכותל יחד עם הפעילות שלנו, מהווה גורם משמעותי: אנשים רבים שלא יסכימו להניח תפילין בסתם קרן רחוב, יאותו לעשות זאת בדוכן בשל האווירה כאן. וצריך לדעת איך לנצל את זה לטובה ולקדושה".

נדרשים לכך כוחות נפש רבים.

"נכון", אנחה, והוא לרגע לא מייחס אותם לעצמו. "אנחנו שלוחים של הרבי, והכוחות מגיעים ממנו. אני מעצמי לא הייתי מצליח לעמוד בשליחות הזו. זה רק כוחו של המשלח, שעוזר להתגבר על המכשולים. תודה עצומה אנחנו חייבים גם לצעירי אגודת חב"ד, להם שייך הדוכן. אם לא התמיכה והעידוד שלהם, אינני יודע היכן היינו היום".

לעמוד בכל יום שעות רבות על הרגליים וללא הפסקה גם לא קלה ולתת לכל כך הרבה אנשים יחס וסיוע לצד הנחת תפילין, זה קשה מאד בגשמיות אך מלא סיפוק רוחני ויותר מכך הנחת רוח הרב שנגרם ללא ספק למשלח הרבי, נותנת לכל הפעילים כוחות מעל הטבע.

אנחנו מבקשים דוגמה למכשול, והוא נאנח שוב. 'יש בלי סוף', אומר לנו, אך לא שש לפרט. לבסוף, ניאות להביא דוגמה מצעירים יהודיים שמגיעים לארץ במסגרות מאורגנות שונות, כשרבים מהם מקבלים תדרוך מוקדם לא להקשיב ולהתייחס ל'כל מיני כאלה שינסו להשפיע עליכם', כשהחב"דניקים בדוכן הכותל תופסים מקום של כבוד באזהרות... "במקרים של קבוצות, מספיק שאצליח לשכנע אחד או שניים והשאר כבר יבואו בעקבותיהם", הוא יודע, "אבל זה לא קל, כשהם נזהרים מראש".

מה עושים, איך מתחילים לשוחח עם מישהו שמסרב?

כאן מגיעות הצלחות הנזקפות כולן לזכותה של ההשגחה הפרטית. "כבחור, הייתי שנתיים וחצי בשליחות בפילדלפיה. בדרך כלל, גם אם בחור מסרב להניח תפילין, אני מצדי ממשיך לגלגל איתו שיחה, ולא פעם גילינו יחד שהכרתי את הוריו מהשליחות. בצוות שלנו נמצא גם הרב שמואל וייס, שעבר אצל הרבה שלוחים ברחבי ארצות הברית, וגם הוא מגלה בקיאות שמושכת את הצעירים. גם אם לא יצא לך להכיר את המשפחה, עצם העובדה שאתה שומע מאין הגיע הבחור ומגיב, 'הא, הייתי שם, השליח הוא זה וזה...' מיד יוצרת קירבה ושוברת מחיצות".

ולא רק אצל סטודנטים מאמריקה, הוא מציין. גם אנשים אחרים, 'קרים' כהגדרתו, ניתן לעתים 'לחמם' עם ציון ד"ש מעיר מגוריו. 'אז אתה מהעיר הרוסית ההיא?' הוא נוהג להתעניין, 'איפה שמכהן כיום הרבאיי...?' ובן שיחו כבר נדלק.

אז אתם צריכים להכיר היטב את מפת השלוחים העולמית...

"היום אנחנו מבינים למה הרבי סובב את זה כך שהסתובבנו אצל שלוחים רבים. הכל משמים".

בן י"ג בכותל

תפקידו של בית חב"ד הכותל אינו מתחיל ונגמר בהנחת תפילין מידי יום. גם המבצע הזה, ממהר הרב הלפרין להבהיר, לא מסתיים עם גלגול הרצועות והשבתן לידי השליח. "אנחנו דואגים לצייד כל יהודי בדפי מידע בשפות השונות, ולקשר אותו עם השליח במקום מגוריו. לפעמים", חושף לנו מסודות המקצוע, "צריך לנקוט בדרך מתוחכמת, ואז אני 'מבקש טובה' מאותו יהודי להעביר איזו חבילה לבית חב"ד בעירו. חזקה על השליח שם שכבר ימשיך את הקשר "

נושא שעומד בפני עצמו הוא עניין בר-המצוות בכותל. זה פרויקט שלם, הוא אומר לנו. בבית חב"ד של הכותל המערבי מחזיקים יומן מסודר, קובעים שעה עם המשפחה שפונה ומשתדלים לפזר את העומס לאורך שעות ימי שני וחמישי. בדרך כלל מגיעים אליהם באמצעות בית חב"ד מקומי, ויש משפחות שזו כבר פעם שנייה ושלישית שחוגגות את היום המיוחד באמצעות שלוחי הכותל. אירוע כזה כולל הנחת תפילין, קריאה בתורה, שמחה וריקודים, ומשאיר פתח להמשך קשר רוחני עם המשפחה. "יש כאלה שפעם עשיתי להם בר מצווה ועד היום שולחים לי גלוית חג שמח או מרימים טלפון מידי פעם".

בכמה חגיגות ביום מדובר?

"מחו"ל מגיעים בעיקר בקיץ, אבל גם בחורף יש משפחות שלא מוותרות. יש חודשים בהם יתקיימו חמש בר-מצוות ביום, בסופו אנחנו סחוטים לגמרי".

ויש גם את כיתות בר המצווה שהעלייה לכותל היא כבר מסורת עבורן. לפני שלוש שנים, מספר ר' יוסי, פנה אליו מנהל בית ספר, שכיתות ו' שלו עמדו לעלות לירושלים. הוא ביקש מהשליח החב"די שימציא עבורו רעיון לתכנית עבור הבנות של הכיתה, שבעוד הבנים מניחים תפילין ועולים לתורה, יושבות הן בצד ללא מעשה. "בעצם, אין משהו שמייחד בנות מצווה", הוא מסביר לנו. "פעם הגיע אורח מחו"ל שממש התעקשה שנחגוג לבת שלו בת מצווה, אז עשינו מסיבה, הענקנו לה פמוט וקראנו פרקי תהלים, היה מרגש מאוד".

ומה עשיתם עם כיתת הבנות?

"ישבנו על תכנית רצינית, והפקנו סדנת הפרשת חלה. רעייתי מכינה באופן קבוע חומר כתוב על המצווה ומצרפת גם מתכונים מגוונים, ברחבת הכותל הכנו בצק ורעייתי הפעילה את הבנות בשיתוף החוגגות להדגים הפרשת חלה. כל בת קיבלה גם ערכת הדלקת נרות שבת. היה מוצלח כל כך, שזו כבר שנה שלישית שאותו בית ספר מבקש מאיתנו לחזור על התכנית הזו".

השליח הרב הלפרין מספר כי הוא וצוותו בבית חב"ד מתכננים לפתח יותר את התכנית הזו, ולהתאימה לעוד בתי ספר של שלוחים ברחבי הארץ. אבל העבודה היומיומית, הוא אומר, כל כך תובענית, שאין זמן לשבת ולגבש תכניות. את הכל לומדים תוך כדי התנסות בשטח. "אני פה יותר מ-5 שנים ועדיין לומד כל הזמן".

אתה שב ומזכיר את הצוות שלך. מי ומי העוסקים במלאכה?

"הרב שמואל וייס, הרב דוד כהן, הרב אהרון נאקה מנהל הפעילות עם דוברי ספרדית, הרב יהודה טיליס, הרב חיים גולדשטיין, הבחור דוד עוזיאל ומתנדבים שמגיעים מעת לעת. במיוחד יש לציין את הרב יעקובוביץ שטורח לבוא מידי יום יחד עם עוד מאנ"ש והתמימים בירושלים שמגיעים לסייע מעת לעת. בקיץ, כשהרצפה המיוחדת של הכותל מחזירה חום וקשה אפילו לפתוח את העיניים, אנחנו מתחלקים למשמרות, שניים-שלושה איש בכל פעם, ומשוועים לכוחות נוספים.

"מלבד אנשי הבית חב"ד יש מתנדבים קבועים: יהודי בן 95 שבזמנו היה חייל בצבא האמריקאי ושיחרר יהודים מידי הנאצים, הוא מגיע כמעט מידי יום למשך 3-4 שעות, חמוש ב'מדיו' – כובע וחליפה, ומציע תפילין לאנשים. לפעמים, כשיש לנו ניצולי שואה מבוגרים שמסרבים, אנחנו שולחים אותם אליו, אולי הם יזהו אותו משם...

"יש יהודי נוסף, כבר קרוב ל-20 שנה בכותל, גיל לקס שמו. יהודי כבן 70, מגיע מידי יום, ומסייע לפעילות בעזרת סיפור חייו המרתק. אבל אנחנו חייבים עוד עזרה", הוא מבקש להדגיש מעל דפי העיתון. "בירושלים יש אלפי חסידי אנ"ש, ואנחנו מבקשים בסך הכל שעה פה ושם, שלא תגזול מהם זמן רב אך תסייע לנו מאוד. אני קורא לכל מי שיכול לבוא וליטול חלק כפי יכולתו במצווה האדירה הזו".

הרב וייס, מציין הלפרין, מגיע גם מידי שבת וחג. הוא מקיים פעילות ייחודית ליום השביעי: קבלת שבת, תפילות וכן מזמין אורחים לביתו. כמו כל בית חב"ד אחר, גם חגי השנה זוכים להתייחסות מיוחדת בכותל: שופר בימים הנוראים, ארבעה מינים בסוכות, מניין אחר מניין בחג השבועות... "בשבועות האחרון הגיע גיסי כתגבורת", הוא נזכר, "ופגש יהודי חבוש כובע קש שהגיע לכותל. 'שמעת כבר עשרת הדיברות?' שאל אותו, והיהודי הגיב בעלבון, 'נו באמת', והתחיל לשפוך לפניו מושגים חסידיים כמו אתהפכא, אתערותא דלעילא... גיסי הביט בו מופתע, והיהודי סיפר כי כילד למד בבית הספר למלאכה. בכלל, אנחנו מקבלים המון ד"שים משלוחים ומחב"ד בארץ ובעולם. נתקלנו גם בהרבה אנשים שהיו להם סיפורים אישיים מהרבי.

"הנה לא מזמן", הוא נזכר בסיפור נוסף, "הגיע בית ספר עם ילדים מתחת גיל בר מצווה. עם כאלה, שאינם מניחים עדיין תפילין, אנחנו קוראים את 12 הפסוקים. אספנו את הילדים ועמדנו להתחיל, כשניגש אלינו חייל צנחנים שהיה במקום, 'אני רוצה!' אמר לנו, והתחיל לשיר את הפסוקים עם המנגינה המוכרת ותנועות הידיים המפורסמות... בשיחה התברר שכילד היה מגיע למסיבות שבת של בית חב"ד בעירו. כמעט אין יום בו אנו לא נתקלים ב'בוגרי' בתי חב"ד".

סיפורים מתגלגלים

על 'בוגר' כזה, מיוחד במינו, מספר הרב שמואל וייס, הפעיל מזה 3 שנים בבית חב"ד הכותל המערבי, שבעה ימים בשבוע.

"זה היה לפני כמה שנים, שבת בצהריים, אני בכותל. פגשתי בחור אמריקאי, כיפה קטנה לראשו, שהגיע ארצה במסגרת תחביב דאייה. איך קוראים לך? שאלתיו, והוא ענה: 'ג'ייסון'.

"מה השם היהודי? הוספתי לחקור, וכאן ציפתה לי הפתעה עצומה: 'מנחם מענדל', ענה האמריקאי.

"כמובן שהתחלנו לשוחח כשאני מנסה להבין מאין השם החב"די הזה, והבחור סיפר כי כששהתה אמו בבית הרפואה לאחר שנולד, הגיע רב יהודי למחלקה, וכשראה אותה, אמר: את יהודייה, את צריכה לעשות לבן שלך ברית מילה.

"אחרי מסע שכנועים הסכימה האם, הרחוקה מכל סממן של אידישקייט, שהרב ימול את בנה. הוא הגיע לאחר שמונה ימים עם עוד כמה אנשים, והחל בטקס. כשהגיע לשלב השם, שאל את היולדת איך תרצה לקרוא לבנה, והיא ענתה: ג'ייסון.

"'ומה עם שם יהודי?' הרב לא הרפה, והיא משכה בכתפיה. 'תחליט אתה', הפטירה.

"'וזה השם שאותו רב העניק לי בברית', סיים הצעיר את סיפורו".

אך בזאת לא הסתיימה ההפתעה. "שבוע אחר כך", ממשיך הרב וייס, "התקשר אליי אותו בחור ביום שישי, ושאל אם יוכל להגיע אליי לשבת. כמובן שהסכמתי ברצון. הוא בא, התארח אצלנו, והפלגנו בשיחה. אז גיליתי כי יש לו אח, ושמו בישראל, יותר נכון באמריקה, שניאור זלמן...

"מסתבר שכשהאח נולד, יצרה האם קשר עם אותו רב, וביקשה שיגיע למול גם אותו. שוב חזר הסיפור בו היא החליטה על שם גויי והותירה לרב את בחירת השם היהודי, ואותו רב לא היסס והעניק ליהודי הרך את שמו של בעל התניא... כנראה", מסכם ר' שמואל, "שאותו רב היה שליח חב"ד המקומי. ג'ייסון-מנחם-מענדל נזכר גם שכילד צעיר נשלח פעם למחנה קיץ יהודי, והוא זוכר משם רק דבר אחד: שכולם שם מאוד חיכו למשיח... 'הם אמרו לי שהמשיח צריך להגיע היום ושרו על זה שירים, וממש ממש האמינו שהוא מגיע', סיפר לי. הייתה זו דרישת שלום מפתיעה ומרגשת מאחד השלוחים אי שם..."

הרב יוסי הלפרין מוסיף זיכרון משלו. סיפורים, מסתבר, מתגלגלים ברחבת הכותל מידי יום ביומו. השלוחים במקום כבר מזמן הפסיקו להתרגש, ורק לבקשתנו הם מפשפשים בזכרונם. "יום אחד הגיע איש דתי, מלווה בילד בן 12. הוא סיפר לי כי היה עובד במהנטן, ומידי יום שישי היה מגיע אליו בחור להניח עמו תפילין (לא קשה לנחש לאיזה חוג משתייך הבחור...). יום אחד שאל האיש את עצמו: מדוע שלא אניח תפילין כל יום? הוא קנה זוג, והתחיל לבקר בבית הכנסת מידי בוקר. כיוון שלא היו לו מושגים כלל, היה קורא בכל פעם את כל הסידור, תפילות חול, שבת וחג, ככה כל בוקר... גם לשבת הראשונה הגיע עם תפילין. לקח לו זמן להבין וללמוד, אך היום הוא חרדי והקים בית בישראל על יסודות התורה והמצוות. הכל התחיל בזכות מצוות תפילין פעם בשבוע.

"בפעם אחרת", מוסיף השליח, "הגיע יהודי מבוגר עם זקן לבן, שחזותו מעידה עליו כי הוא מקפיד על קלה כבחמורה. 'אתם רואים אותי ככה?' שאל את אנשי חב"ד בדוכן, 'זה רק בגלל שהנחתם לי פה פעם תפילין. מאז, בזכותכם, התחזקתי".

"לפני שנתיים וחצי", נזכר וייס בעוד סיפור, "עמדתי בדוכן והבחנתי באיש מבוגר שעומד במרחק מה ומסתכל. שאלתי אותו אם ירצה להניח תפילין, והוא סירב. אחרי כמה דקות של שכנועים, התרצה, אך בעוד אנו פוסעים לעבר הדוכן, כבר הספיק להתחרט שוב... התחלתי לדבר על לבו, והתעניינתי מתי הניח תפילין לאחרונה. 'לפני הרבה זמן', אמר לי.

"כשסיימתי להניח לו 'של ראש', אמר פתאום: 'האמת, לא הנחתי תפילין מעולם!' ואז החל לספר לי על משפחתו והוריו, ילידי וינה, שנמלטו מהנאצים, הגיעו לאמריקה, והשתכנו בעיירה סנט לואיס. היו אלה הימים הנוראים, והם הגיעו לבית הכנסת המקומי, להתפלל. בכניסה, עצר אותם שומר וביקש לראות כרטיס. הם ניסו להסביר לו מאין הגיעו וביקשו שייתן להם להיכנס, אך הוא בשלו. 'בלי כרטיס אין כניסה', התעקש, והם הסתובבו והפנו עורף לא רק לבית הכנסת, אלא ליהדות כולה.

"האנטי שלהם היה גדול כל כך, שאת בנם, אותו איש שפגשתי, גידלו כנוצרי לכל דבר ר"ל, עד כדי כך שכאשר גדל, פנה ללימודי כמורה ושימש ככומר בכנסייה. בעת ששוחחנו כבר היה בפנסיה, וכנראה ה' שלח אותו לכותל, אלינו, כדי שנדליק את הניצוץ שבו... אנחנו שומרים איתו על קשר עד היום, וכשהגיע שוב לארץ, בא לכותל להניח תפילין. מה יהיה איתו?" שואל וייס ספק אותנו ספק את עצמו, "עוד נראה. ה' יעזור..."

'החבר'ה שלך'

אנחנו עושים הפסקה באינספור הסיפורים כדי לשמוע על תכניות לעתיד. הרב יוסי הלפרין שוטח בפנינו שוב את בקשתו לעוד מתנדבים. כל מי שמבקר בכותל יכול ליטול חלק בפעילות, כל רגע של סיוע נותן כוחות לפעילים. גם את מגוון חומר החלוקה אני מתכוון לתרגם לשפות נוספות (כרגע קיימים עלונים בעברית, אנגלית, רוסית וצרפתית).

"עם אנשים שביקרו אצלנו אנחנו משתדלים לשמור על קשר, ולשלוח להם דברי תורה שבועיים באי-מייל. לצערי אין די ידיים עובדות, והמלאכה רבה מאוד. גם תרומות של זוגות תפילין יתקבלו בברכה".

לסיום, מבקש הרב שמואל וייס להוסיף סיפור מדהים שטרם פורסם, ששמע משליח באוסטרליה:

באמצע יום הכיפורים, בהפסקה שבין התפילות, ניגש אל השליח אחד המתפללים, יהודי מבוגר, 'אני חייב לספר לך משהו', אמר.

והוא סיפר שבאותה שנה, זמן מה קודם לכן, הגיע לארץ לחתונת נכדו, ובבוקר החתונה נסע עם המשפחה להתפלל בכותל. אנשי חב"ד במקום הציעו לו להניח תפילין, והוא הסכים. באותו ערב, בשעת האירוע, חש ברע והובהל לבית הרפואה. הוא הגיע כבר ללא הכרה, עד מהרה אובחן כמי שחטף סטרוק, ומצבו הדרדר במהירות.

"באותו זמן, הייתי כאילו בחלום", הוא סיפר לשליח. "וראיתי את הרבי מליובאוויטש. הוא שאל אותי: הנחת תפילין היום? ואני עניתי, 'כן. תראה', והפשלתי את שרוולי, 'יש לי עדיין סימנים, זה החבר'ה שלך בכותל הניחו לי...' הרבי הביט בזרועי, ואז בי, ואמר: 'בעזרת ה' תהיה לך רפואה שלמה'.

"בבוקר שלמחרת", סיים היהודי המבוגר, "התעוררתי בבית הרפואה, בריא ושלם".

צאו וראו מה כוחה של הנחת תפילין בכותל, אומר הרב יוסי הלפרין. "חסידים יקרים", הוא פונה אליכם-אלינו, "בואו לתת יד, ובזכותכם יקיים עוד יהודי, אולי לראשונה בחייו, את המצווה. כדאי, אגב, לתפוס קשרים ולהצטרף אלינו כמה שיותר מהר..." הוא מוסיף בבדיחותא, "כי תיכף ומיד ממש מגיע המשיח, ואנחנו הבית חב"ד הכי קרוב לבית המקדש..."


 

תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)