עדות ליושר
"אלה פקודי המשכן משכן העדות" (שמות לח,כא). המשכן עצמו היה עדות שהחשבון והמניין של החומרים ששימשו לבניינו היו נכונים, שכן אילו היה חלילה שמץ של גנֵבה, זה לא היה משכן, והשכינה לא הייתה שורה בו.
(המלבי"ם)
משכן בלב
כשאמר הקב"ה לבני-ישראל "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", נבנה בית-מקדש קטן בליבו של כל יהודי שהיה שם, ובליבו של כל יהודי שעתיד להיוולד עד ביאת המשיח. כאשר יהודי היה נכנס לבית-המקדש, היה משתקף ומתגלה אותו בית קדוש וגדול בתוך בית-המקדש הקטן שלו.
(אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש)
ראייה והרגשה
בבית-המקדש הייתה הכרה והרגשה באלוקות, בבחינת ראייה ממש. לכן היה המקדש כעולם אחר ממש. מי שנכנס לתוכו תפס והרגיש אלוקות כדבר הפשוט והטבעי ביותר, ולא כדבר חידוש, ולא היה בו הרגש עצמו כלל.
(אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש)
סוף והתחלה
בתרומת המשכן היו זהב כסף ונחושת, ולא היה דבר מבריק חוץ מהמראות הצובאות, שמהן נעשו הכיור וכנו. הכיור וכנו באו האחרונים מכל כלי המשכן, אולם שימושם הוא בראש כל עבודות המשכן, כי "נעוץ תחילתן בסופן".
(אדמו"ר הזקן)
כישרון מיוחד
"וכל הנשים אשר נשא ליבן אותנה בחכמה טוו את העיזים" (שמות לה,כו). הנשים לא נצטוו לטוות על העיזים, אלא התעוררו בעצמן לעשות זאת. הן הבינו כי כישרון מיוחד זה, שחוננו בו מאת ה', נועד שינצלו אותו לבניין המשכן. ללמדנו, שבשעה שהקב"ה מעניק לאדם חושים וכישרונות מיוחדים, עליו לנצלם לעבודת ה', לעשות את העולם משכן ודירה לה'.
(לקוטי שיחות)
חיבה יתרה
מדוע חזרה התורה בפרשיות ויקהל-פקודי על כל פרטי עשיית המשכן וכליו, ולא הסתפקה באמירה שישראל עשו את כל אשר ציווה ה'? אלא כשהתורה כופלת עניין מסויים הדבר מורה על חביבותו. המשכן, מקום השראת השכינה, היה יקר וחביב עד מאוד, ובגלל חביבותו נכפלו כל פרטיו.
(לקוטי שיחות)
להעלות את הזהב
"ויהי זהב התנופה" (שמות לה,כד). בגלל המטרה הקדושה שלשמה ניתן הזהב, הוא קיבל תנופה ונתעלה. לצערנו, פעמים רבות אין יודעים איך לנהוג בכסף ובזהב, והוא גורר את האדם לירידה. אך כשמביאים אותו לבית-המקדש, מעלים ומרוממים אותו.
(המגיד ממזריטש)
נעשו חכמי-לב
"ויעשו כל חכם-לב בעושי המלאכה את המשכן" (שמות לו,ח). עשיית המלאכה הזאת, עצם ההתעסקות במלאכת הקודש, השפיעה עליהם שנעשו חכמי-לב.
(אור החיים) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
