ארבע מידות בדעות: נוח לכעוס ונוח לירצות - יצא הפסדו בשכרו; קשה לכעוס וקשה לירצות - יצא שכרו בהפסדו; קשה לכעוס ונוח לירצות - חסיד; נוח לכעוס וקשה לירצות - רשע (פרק ה, משנה יא)
פירוש כ"ק אדמו"ר:
נוח לכעוס וקשה לירצות, רשע - צריך ביאור מה בין מידת הרשע, "נוח לכעוס וקשה לירצות" למילי דחסידותא?
והביאור בזה: מדובר בארבעה סוגים בטבע בני-אדם ("דעות"), אך במעשה בפועל כולם נזהרים ממידת הכעס וממהרים למחול למי שחטא נגדם. ומשמיענו התנא, שבמילי דחסידותא אדם נקרא "רשע" מחמת טבעו הרע בלבד, למרות שבמעשה הוא בשלימות. ועליו לעבוד עם עצמו עד שישנה את טבעו ויהיה "קשה לכעוס ונוח לירצות".
(מהתוועדות שבת-קודש פרשת ניצבים-וילך ה'תשל"א - בלתי מוגה)
כל מה שברא הקדוש-ברוך-הוא בעולמו לא בראו אלא לכבודו, שנאמר, כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, יצרתיו, אף עשיתיו. ואומר, ה' ימלוך לעולם ועד (פרק ו, משנה יא)
פירוש רש"י: אלא לכבודו - לשבחו.
פירוש כ"ק אדמו"ר:
כל מה שברא הקדוש-ברוך-הוא בעולמו לא בראו אלא לכבודו - היינו שכל דבר בעולם - אף שהעולם הוא מלשון העלם - נברא כדי לגלות כבודו של הקב"ה, וזה נפעל על-ידי יהודי, המנצל את ענייני העולם לכבודו של הקב"ה.
והטעם וההכרח לכך נרמז בלשון התנא, "שברא הקב"ה": הקב"ה הודיע לנו בתורה שהוא ברא את העולם באופן כזה שהשקיע בו כביכול את כוחו וזמנו (ששת ימי בראשית) כדי לברוא כל נברא בכוח מיוחד, היינו הכוח של התהוות יש מאין, שהיא בכוח העצמות דווקא; ומובן אם-כן, שכל יהודי יכול לגלות את כבודו של הקב"ה בכל עניין מענייני העולם.
(ובפרט על-פי המבואר בחסידות שהבריאה היא באופן של התחדשות תמידית מאין ליש, היינו שלנברא יש שייכות עם בוראו, ובכוחו לגלות תמיד כבודו של הקב"ה, היינו הדבר-ה' שברא אותו מחדש ברגע זה).
(ספר-השיחות תנש"א ח"ב עמ' 653)
* * *
לפנינו הוראה ברורה שיש לנצל כל ענייני הבריאה, אף את כלי-התקשורת וכיוצא בזה, לענייני תורה ומצוות. שהרי משנתנו אומרת "כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו" - יש לנצלו כדי להוסיף בכבודו יתברך. והוראה זו היא הסיום וחותם של המילי דחסידותא דפרקי-אבות!
(מהתוועדות שבת-קודש פרשת בלק ה'תשמ"א - בלתי מוגה) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:08
