עם הרב שניאור-זלמן גורליק, מנהל בית חב"ד בבאר-שבע
לפעמים אני תוהה איך מסתכלים אנשים לא-דתיים או לא-יהודים על מניין מתפללים עטופי טלית ותפילין במקום ציבורי. האין זה מעורר עוינות?
אחד מיסודות החסידות הוא ההכרה כי התורה והמצוות אינן שייכות לבית הכנסת או לבית המדרש בלבד, אלא יש להכניס את הקדושה לתוך כל חלקי החיים.
יהודי אינו צריך להתבייש להתנהג כיהודי בכל מקום. ברור שעדיף להתפלל בבית הכנסת, אבל לעיתים יש צורך להתפלל בקרון רכבת או בנמל תעופה וכדומה. אין שום סיבה להרגיש אי-נוחות או לחשוש מתגובת הסביבה, אם כי מובן שיש לעשות זאת בדרך שלא תגרום הפרעה לאחרים.
המציאות מוכיחה שהעולם מכבד את מי שגאה באמונתו. לא פעם כשמתארגנת תפילה במקום ציבורי מצטרפים יהודים שאינם חובשי כיפה. לעיתים אפילו לא-יהודים מתחילים להתעניין ולשאול, וזו הזדמנות לדבר איתם על 'שבע מצוות בני נח'.
באוניברסיטת בן-גוריון לימד הפרופ' וולוול גרין, שהחל לשמור מצוות בהיותו במינסוטה, ארה"ב. הוא סיפר לנו אישית את הסיפור שגרם לו להתקרב ליהדות, סיפור שהרבי מליובאוויטש עצמו סיפר באחת ההזדמנויות.
זה היה כאשר שליח חב"ד הטרי בעיר, הרב משה פלר, ביקש להיפגש איתו לקראת אירוע חשוב שקיים. אחרי מאמצים רבים נקבע לו מועד לפגישה. הפגישה התעכבה, ובמהלכה נוכח הרב פלר כי עוד מעט השקיעה. הוא ביקש סליחה, קם ממקומו, חגר את עצמו באבנט ועמד להתפלל.
הפרופ' גרין סיפר כי ברגע הראשון נדהם. הוא ידע שיש תפילות בשבת, בבית הכנסת, אבל תפילה באמצע היום, במשרד – נראתה לו מוזרה. אבל במחשבה שנייה דווקא האירוע הזה גרם לו להעריך את הרב פלר ואת אמונתו האיתנה ולהתקרב ליהדות. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 18:31
זריחה: 6:32
