יהודה ויוסף מובילים שני כוחות מרכזיים בעם ישראל, ההולכים עימו מראשית קיומו. גם בגאולה העתידה אנו מוצאים את שני הכוחות האלה – משיח בן-דוד, משבט יהודה, ומשיח בן-יוסף. על-פי המקורות, משיח בן-יוסף מופיע לפני משיח בן-דוד, נלחם בגויים ונהרג בידם.
בגמרא (סוכה נב,א) יש דעה המפרשת את הפסוק (זכריה יב,יב) "וְסָפְדָה הָאָרֶץ מִשְׁפָּחוֹת-מִשְׁפָּחוֹת" – "על משיח בן-יוסף שנהרג". בהמשך הגמרא אומרת שהקב"ה אומר למשיח בן-דוד: "שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ" (תהילים ב,ח). אך כשהמשיח רואה את משיח בן-יוסף שנהרג, הוא אומר לקב"ה: "ריבונו של עולם, איני מבקש ממך אלא חיים". כאן אנו מוצאים התייחסות ברורה ומפורשת למשיח בן-יוסף. הוא נהרג, ואילו משיח בן-דוד נשאר בחיים.
דמות לוטה בערפל
דברים רבים בענייני הגאולה לא נאמרו בדרך ברורה ומפורשת. הרמב"ם קבע כלל גדול (פרק יב מהלכות מלכים, הלכה ב), שכל הדברים האלה "לא יידע אדם איך יהיו עד שיהיו". יש דברים שהוגדרו בבירור ובמפורש בהלכה (למשל, הדברים המפורטים בפרק יא שם); אך בכל הדברים האחרים אין בכוחנו לדעת מה נאמר כמשל וכדימוי ומה אכן אמור להתקיים בצורה ממשית במציאות הגשמית. משיח בן-יוסף אינו נזכר כלל ברמב"ם, ובמידה מרובה דמותו לוטה בערפל.
רבי סעדיה גאון (בספרו אמונות ודעות, במאמר הגאולה) קובע כי אין הכרח שמשיח בן-יוסף אכן יבוא בפועל, אלא הדבר תלוי בעם ישראל: אם עם ישראל ישוב בתשובה, יתגלה מייד משיח בן-דוד, ולא יהיה צורך במלחמות ובפעולתו של משיח בן-יוסף. גם אם יופיע אז משיח בן-יוסף, הוא לא יהיה אלא שליחו של משיח בן-דוד ויכין לו את הדרך.
יש שפירשו את עניינו של משיח בן-יוסף במובן רחב יותר, ועל-פי זה הוא מכוּון לכל הצדיקים ומנהיגי ישראל שמתו על קידוש השם בתקופת הגלות. כל אלה הם בבחינת "משיח בן-יוסף שנהרג".
שלטון המוח
המהר"ל (נצח ישראל פרק לז) מסביר, שיהודה ויוסף הם כנגד המוח והלב – שני איברים מרכזיים בגוף האדם. יהודה כנגד המוח, והוא מציין את שלטון המוחין והדעת; יוסף כנגד הלב, והוא מציין את שלטון המידות והרגש. לכן יהודה ויוסף הם מנהיגי האומה היהודית.
אולם מבין שניהם, ההנהגה האמיתית שייכת ליהודה, שכן המוח הוא העליון על כל האיברים, וכולם צריכים להיות מונהגים על-ידו. הנהגתו של יוסף מציינת מצב נחות, כאשר עם ישראל אינו בשל ואינו ראוי להנהגה העליונה של יהודה, והוא נמשך אחר הלב (יוסף) ולא אחר המוח (יהודה).
על-פי זה נראה ש'משיח בן-יוסף' אמור על מנהיגי עם ישראל בתקופת הגלות, כאשר עם ישראל אינו עומד במדריגתו האמיתית. אז נמשכים רוב ישראל אל ה'לב' ורק מיעוטם הולכים אחר ה'מוח'. אבל מכיוון שה'לב' אינו יכול לעמוד לגמרי נגד הרע, גוברים עליו בני אומות העולם, עד שהוא "נהרג ומסתלק מעלה זו מישראל" (כלשון המהר"ל). אבל משיח בן-דוד מציין את ההנהגה השלמה והאמיתית של עם ישראל, שגם אומות העולם אינן יכולות לה. לכן כשיבוא הזמן להתחדשות ההנהגה האמיתית, יתגלה משיח בן-דוד וכל העם יימשך אליו, ולמלכותו לא יהיה הפסק לעולם.
בתורת החסידות מבואר, שבמשיח צדקנו עצמו תהיה התכללות של משיח בן-יוסף. על זה נאמר (יחזקאל לז) שהקב"ה יחבר את 'עץ יוסף' ו'עץ יהודה' ויעשה אותם 'לעץ אחד', "וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם" (ראה התוועדויות תשמ"ב, כרך ג, עמ' 1531). |
זמנים נוספים
שקיעה: 18:31
זריחה: 6:32
