בפרשת השבוע התורה מבטיחה: "וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ". לכאורה מה מטרת הכפילות "ובאו" "והשיגוך"? הפירוש הפשוט הוא שגם אם יש 'שוטה' שבורח מהברכות המוענקות לו, מבטיחים לו שהברכות ישיגוהו.
כשם שהדברים אמורים ביהודי הבורח מברכה שניתנת לו, כך יש הבורח מהאפשרות והזכות לברך יהודים. הקב"ה נתן לו אפשרות לברך יהודים. אין הוא צריך לתת דבר משלו, אלא רק לקיים את שליחותו של אבינו שבשמיים שציווה לברך את בני ישראל, והבטיח – "וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ". ובמיוחד בחודש אלול, חודש הרחמים, שאז צריך ללמד זכות על בני ישראל. ואילו הוא אינו יכול לפעול על עצמו לברך את בני ישראל, מפני שהוא נמצא במצב של "לֹא חָפֵץ בִּבְרָכָה"!
כשהמלך מחייך
כל השנה כולה צריך להתנהג עם יהודי באופן של 'ימין מקרבת', ועל-אחת-כמה-וכמה בחודש אלול, שאז המלך נמצא בשדה ומקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם. הרי זו הוראה לכל יהודי, שגם ההתנהגות שלו כלפי כל אדם מישראל צריכה להיות באופן כזה.
ואולם יש מי שמתנהגים בדרך הפוכה, מפני טעמים שונים ומשונים, ובעיקר מפני שטבע נפשם הבהמית הוא בקו של ההפך מחסדים. לכן התייחסותם כלפי הזולת אינה מתוך חסד ורחמים, אלא בסגנון של צעקה ורוגז.
תחילה לאהוב
הטענה שהם עושים זאת כדי לקיים את מצוות 'הוכח תוכיח' בהידור, אין בה להצדיק סגנון כזה. ראשית, איש לא ירמה את עצמו לחשוב שהוא כבר מקיים את כל תרי"ג המצוות בשלמותן, ואם כן יש לו דיי והותר מצוות שבהן הוא יכול להדר!
זאת ועוד, באותה פרשה שבה נאמר הציווי 'הוכח תוכיח' נאמר בהמשך אחד גם הציווי 'ואהבת לרעך כמוך'. קודם כול האדם צריך לקיים את 'ואהבת לרעך כמוך', עד שירגיש שהיהודי השני הוא 'כמוך' ממש, ורק אז יחשוב אם עליו לקבל את ה'משרה' להיות זה שתפקידו ליישם את 'הוכח תוכח את עמיתך'!
לברך בהתלהבות
ועל כך אומרת התורה, שאפילו יהודי שבורח מהזכות לברך יהודים, יקוים בו "ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך". לא תהיה לו ברירה אלא לברך יהודים בקול רם ומתוך אהבה, ובחיות והתלהבות, באותו אופן שבו נאמרו הדיבורים ההפוכים בעבר.
ואז זוכים לכל הברכות המפורטות בהמשך הפרשה, עד ל"ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך", שאחד הפירושים בברכה זו הוא ש'בואך' זו התחלת היום, כאשר הנשמה נכנסת לגוף, ו'צאתך' – סיום היום, כאשר הנשמה יוצאת מהגוף ומופקדת בידי הקב"ה עד הבוקר הבא. כך שבמשך כל היום האדם מבורך, ומברך את עם ישראל. וכאשר בני ישראל מברכים זה את זה, מוסיף הקב"ה בברכותיו לעם ישראל, לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה.
(תורת מנחם תשמ"ב, כרך ד, עמ' 2156) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 18:59
זריחה: 6:33
