חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:49 זריחה: 5:35 י"ב בסיון התשע"ט, 15/6/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

מנהגי הספרדים
ניצוצי רבי

מדורים נוספים
התקשרות 727 - כל המדורים ברצף
תמוז – בירור החומר והוספה בקדושה מתוך חמימות
מחיל אל חיל גם בגאולה
מנהגי הספרדים
פרשת קורח
אם אין קמח אין תורה
חצי פסוק / שלום דובער
הלכות ומנהגי חב"ד

"מנהגיהם הטובים שקיבלו מדור לדור" * מהו היסוד בחסידות להבדלי המנהגים בברכת תפילין בין הספרדים לאשכנזים, על-פי דברי אדמו"ר הזקן? * הרבי מסביר ומנמק ממנהגי חב"ד שתוקנו כדי לקרב בין מנהגי קהילות אשכנז וספרד * צרור התייחסויות הרבי למנהגי ספרד – רשימה ראשונה

מאת הרב מרדכי מנשה לאופר

במכתבו למלך ספרד כתב הרבי בשנת תשמ"ו ('מורה לדור נבוך' כרך ב' עמ' 174):

המאורע – של ציון 850 שנה להולדת הרמב"ם – היה רב-משמעות במיוחד, לקהילות יהודיות ממוצא ספרדי בחלקים שונים של העולם אשר עדיין שומרות בגאווה על המסורות והזיקות היהודיות-הספרדיות שלהן.

מחלוקת הספרדים והאשכנזים בתפילין

אדמו"ר הזקן בתורה אור כתב:

"..על-ידי דרכה של המצווה נמשך בחינת המקיף ועל-ידי המצווה העצמה נמשך האור פנימי . . ולכן בתפילין של ראש נחלקו הספרדים והאשכנזים (טור ושולחן ערוך אורח חיים סימן כ"ח סעיף ה' ונושאי-כליו) – אם יברכו עליה ברכה מיוחדת מפני שהמקיף דתפילין-של ראש גבוה מאוד, על כן מנהג ספרד שלא לברך דסבירא ליה שאי אפשר להמשיך המקיף ההוא כו' והאשכנזים סבירא ליה דיכולים להמשיך". עד-כאן-לשונו.

נשאל הרבי על-ידי הרב החסיד רבי יצחק דובאוו ממנצ'סטר שבאנגליה, איך ניתן לפרש לפי זה את הדין שאם שח בין תפילה לתפילה יברך על של ראש: אם אי אפשר להמשיך האור, הרי גם אם שח אי-אפשר לברך.

הרבי השיב לו תשובה ארוכה (אגרות-קודש כרך ב' עמ' נו-נח), שרק קטעים בודדים ממנה יצוטטו כאן:

פתרון השאלה יש לומר בהקדם תוספת ביאור במחלוקת הספרדים והאשכנזים.

דהנה לכאורה יש לפרש דעתם, דהאשכנזים סבירא להו דמברכים על תפילין-של-ראש ועל-ידי-זה ממשיכים המקיף, והספרדים סבירא להו דאין ביכולתינו להמשיך המקיף, ולכן אין לברך דאין המקיף נמשך.

אבל האמת אינו כן, וגם להספרדים נמשך המקיף אלא דסבירא להו דאין ביכולת מעשה התחתונים להמשיכו, כי אם נמשך הוא מעצמו באתערותא דלעילא, כי הוא אור גבוה כל-כך שאין אתערותא דלתתא מגעת שם, ולכן אין מברכים. והאשכנזים סבירא להו דבמקום אור מקיף זה אתערותא דלתתא מגעת, ולכן צריך לברך . . והנה אור המקיף דאצילות אף שכנ"ל, נמשך הוא מעצמו לדעת הספרדים, בכל זאת אינו נמשך אלא על-ידי-זה שאיש הישראלי מניח תפילין-של-ראש, שמזה הוכחה שהוא מהענינים מסוג השני, היינו שאינם נמשכים אלא באתר שלים..

שלימות זו שעל-ידה אפשר שיחול אור מקיף זה, צריך שיהיה לה איזה שייכות לו, כיוון שהיא דוקא מאפשרת שיחול האור מקיף . . והיינו מה שמקודם מברך על התפלה של יד שעל-ידי-זה ממשיך אור המקיף דעולם הבריאה . . שהוא הסמוך לעולם האצילות . . ומכוון בברכתו על התפילין-של-ראש, היינו שכוונתו שאור מקיף דבריאה יהיה הכנה להשראת אור מקיף האצילות (בדוגמת ומבקשים הנבואה) – כל זה הוא מעין ושייך לאור המקיף דאצילות הנמשך מעצמו אחר כך.

"וכל זה – מסביר הרבי – בשלא שח בין תפלה לתפלה, אבל אם הפסיק בין תפילין של יד לתפילין של ראש או כשאין לו אלא תפילין של ראש, שאז חסרה השלימות, אזי צריך לברך על התפילין של ראש. ואין הכוונה שעל-ידי זה יכריח את אור המקיף דאצילות לירד, כי לדעת הספרדים, אין זה בכוחינו, אלא שעל-ידי-ברכה זו באה השלימות ויוכל אור המקיף לחול אחר-כך.

האשה כממונה יחידה על הכשרות

בהזדמנות, כשדיבר הרבי על מעלת אשה יהודיה וסמכותה בנושאי יהדות ככשרות וכיוצא-בזה (תורת מנחם – התוועדויות תשמ"ח כרך ד' עמ' 343), התבטא בין השאר:

והגע עצמך: האשה אינה מוכרחת להיות למדנית גדולה... ואדרבה – מנהג ישראל בשנים ההם, גם בין יהודים שומרי תורה ומצוות (וכך נהוג גם במדינות ספרד), שהנשים לא למדו בישיבות כו', וכל חינוכם היה מהסבתות, האמהות והאחיות הגדולות, ולאידך הבעל גם אם הוא צדיק גדול ותלמיד-חכם גדול, הרי על-פי התורה אין לו לשאול שום שאלות, חקירות ודרישות, ועל-אחת-כמה-וכמה שאינו צריך למשגיח, אלא, הוא יכול לסמוך לגמרי על האשה היהודיה (לבדה, וללא שני גברים עדים)!

"וכידוע מנהגי הספרדים בזה וכו' "

בין ההוראות שקיבלה אחת ההנהלות של ישיבות חב"ד, על היחס למנהגי התלמידים הספרדים וכיצד להדריכם גם במנהגי חב"ד, היא ההוראה הבאה ('אגרות קודש' כרך ז' עמ' שמח):

ואף שאין לנגוע במנהגיהם הם הטובים שקיבלו מדור לדור, בכל זאת יש מנהגי חב"ד שצריכים להודיעם על-מנת שינהגו כן מבלי לנגוע במנהג הספרדים.

בהתוועדות שבת-קודש פרשת עקב תשמ"ג אמר הרבי ('תורת מנחם' תשמ"ג כרך ד' עמ' 1918):

איתא בספרים שבעשרים באב מתחילה ההכנה לראש השנה, מכיוון שאז מתחילים ארבעים יום קודם יצירת הוולד ביחס לבריאתו של אדם-הראשון בראש השנה. וכידוע מנהגי הספרדים בזה וכו'.

מנהגים שנשתנו

במכתב משנת תש"ה ('אגרות-קודש' כרך ב' עמ' נג-נד) כתב הרבי:

ויש לברר מנהג הספרדים בזמן האריז"ל באמירת שיר-של-יום בראש-חודש, ושיירי-כנסת-הגדולה אין אצלי לעיין בו, וממנהגי הספרדים עתה אין להביא ראיה, כי כמה מנהגים נשתנו מאז ועד עתה.

אשרי חלקם

"אשרי חלקם של הספרדים שזכו לנשיאת כפיים בכל יום (לא רק ביום טוב)" – התבטא הרבי לפני הראשון לציון, הרב מרדכי אליהו שליט"א, בליל ב' פרשת לך לך, ו' במרחשוון תשנ"ב (התוועדויות תשנ"ב כרך א, עמ' 243).

באותה הזדמנות ציין הרבי:

בקהילה של הרב [אברהם דוב] העכט (שנמצא כאן), יש עניינים שנוהג [בקהילה החלבית-סורית] כמנהג הספרדים בארץ-הקודש.

מנהג הספרדים וליובאוויטש

כשנשאל הרבי לפשר אי אמירת "אקדמות" בחב"ד – השיב בפליאה (כ"ו ניסן תשי"ט – 'אגרות קודש' כרך ח"י עמ' תכז):

לפלא פליאתו, בהימצאו בארץ-הקודש תבנה-ותכונן, שכנראה לא נודע לו שאצל כל הספרדים אין מנהג האמור, וגם בליובאוויטש לא נהגו לאומרם...

מנהג חב"ד – לקרב בין הדבקים

בין הטעמים למנהג חב"ד בגלילת והגבהת הספר-תורה – כדי למעט בחילוקי המנהגים בין מנהג אשכנז וספרד. כך מנמק הרבי ('אגרות קודש' כרך ח"י עמ' תכז). הרבי נשאל לפשר מנהג חב"ד שמגביה ספר-התורה חוזר ומניחו על הבימה וגוללו בעצמו ורק אז יושב על הספסל ואחר-כך כורך המפה וכו'.

תשובת הרבי:

ראה ערוך השולחן (שהיה מראשי האשכנזים) סימן קמז סעיף ט ששיבח מנהג זה. ומסיים [=בעל ערוך השולחן] שמנהג האשכנזים תמוה.

והרבי מוסיף מדיליה:

ועל הטעם שכותב יש עוד להוסיף: א) מוכח מכמה מנהגי ספר-תורה שמהדרים שתהיה הספר-תורה פתוחה רק בעת הצורך ותיכף-ומיד לגוללה. ב) למעט עד כמה שאפשר בחילוקי מנהגי בני-ישראל, והרי אצל הספרדים שהגבהת הספר-תורה היא לפני קריאת התורה – המגביה חוזר ומניחה על הבימה וכן הוא הסוגרה (או גוללה). ג) בכדי שתהיה הגלילה כדבעי – ראה שערי אפרים שער יו"ד סעיף יט.

פיוטים לשבח

בהתוועדות בשנת תשמ"ז אמר הרבי ('תורת מנחם התוועדויות תשמ"ז' כרך ג' עמ' 271).

ידוע מנהג בכמה קהילות בישראל, ובמיוחד אצל אחינו הספרדים, שבל"ג בעומר אומרים פיוטים מיוחדים שתוכנם על-דבר שבחו של רשב"י – "בר יוחאי . . אשריך", כלומר, אמירת שירות ותשבחות כו', ומבאר בדרושי חסידות שענין זה הוא על-דרך ובדוגמת "שבחו של מקום", "את ה' האמרת וגו'"

באותה הזדמנות הוסיף הרבי:

ולהעיר, שאף שלא ראינו אצל רבותינו נשיאינו שיאמרו פיוטים בשבחו של רשב"י – הרי מכיוון שבוודאי ידעו מזה, קרוב לומר שהיה אצלם במחשבה, ולא בדיבור בפה, מאיזה טעם שיהיה ו"תן לחכם ויחכם עוד".

המחשה גשמית פועלת את ההמשכה

"בכמה מקהילות הספרדים" – אמר הרבי בליל ב' דחג-הפסח ה'תשט"ז (תורת מנחם כרך טז עמ' 211) – "ישנו מנהג, שאחד מבני הבית מתהלך עם צרור על שכמו כו', כפי שיצאו בני-ישראל ממצרים, וכשמגיע לבית, שואלים אותו מנין בא, ועונה, שבא ממצרים והולך לירושלים, ובינתיים מספר אופן יציאתו ממצרים – כל הסיפור דיציאת מצרים.

"ומהטעמים למנהג זה" – הוסיף הרבי לבאר – "כי כאשר עושים פעולה גשמית להורות על עניין מסוים, הרי זה פועל בנוגע להמשכת עניין זה למטה, שיומשך למטה ביתר מהירות".

דוגמא לדבר הוא הביאור הידוע (של הר"ן, הרמב"ן והלבוש) במה שמצינו אצל הנביאים שהקב"ה ציום אותם לעשות פעולה מסויימת השייכת לנבואה, כדי להמשיך את העניין למטה.

הרבי העיר כאן שכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ "אמר פעם על הספרדים שהם 'לוקחים' כל עניין בהגשמה. ישנה אריכות דברים בזה, ואין כאן מקומו. ועל-כל-פנים בנוגע לעניין זה בו אנו עוסקים אדרבה, יש בכך מעלה, כיוון שעל-ידי ההגשמה ממשיכים את העניין כאן למטה".

הרבי סיים את דבריו, שהעיקר הוא שמשיח יבוא בגשמיות כפשוטו, למטה מעשרה טפחים! מיד לאחר-מכן ציווה לנגן את 'הניגון הספרדי'...

"מנהג ספרד" – לא רק לספרדים..

בסידור אדמו"ר הזקן (לפני "למנצח גו' יענך"), בימים שאין אומרים בהם תחנון, איתא" "מנהג ספרד".

מבאר הרבי ('לקוטי שיחות' כרך לב עמ' 19 הערה 2), שמהנאמר שם "מנהג ספרד" בהכרח לומר שאינו מתכוון לשלול שאר בני-ישראל, כי סידור אדמו"ר הזקן הוא שווה לכל נפש (ראה שער הכולל בהקדמה), לא רק לספרדים, ובמכל שכן עבור ההולכים בדרכיו והגרים במדינתו של אדמו"ר הזקן (שרובם לא היו ספרדים). אלא יש-לומר ש"מנהג ספרד" בא להוסיף הדגשה מיוחדת בזה. ואין-כאן-מקומו.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)