נושאים נוספים
	התקשרות 679 - כל המדורים ברצף
	הטוב שבחורבן עצמו – סותר על מנת לבנות
	מה עשה לקירוב הגאולה?
	חמישה עשר באב
	פרשת ואתחנן
	"ועל כרחך אתה חי"
	לימוד חת"ת
	דברים הצריכים נטילה / איסור ייחוד
	הלכות ומנהגי חב"ד

מנהגי הרבי בנטילת ידיים

א. בעניין מה שכתוב בשולחן ערוך רבינו¹ ברשימת הדברים הצריכים נטילה במים "היוצא מבית-הכיסא" וידוע שגם אם לא עשה צרכיו צריך נטילה, וכן משמע מלשון "היוצא"² . ויש מחמירים ליטול אף אם הכניס רק את ידו לבית-הכיסא³, אבל הרבה פוסקים⁴ הקלו בזה, ובפרט בבתי-כיסאות שלנו⁵.

בזיכרוני ששמעתי פעם (כמדומני מהרב אברהם יצחק שי' שם-טוב) על ביקור הרבי במחנה 'גן ישראל' ניו-יורק, שבפעם האחרונה (תש"ך) ביקר בכל אחד ואחד מהחדרים והאגפים ללא יוצא מן מהכלל, וגם בחדרי השירותים שבכל החדרים, ותיאר את הרבי שהיה חגור בגארטל והסידור בידו כרגיל, ונכנס בחדר השירותים ראשו ורובו, ורק את היד עם הסידור השאיר בחוץ.

ולא שאלתי אם הרבי נטל את ידיו לאחרי הביקור הנ"ל, האם יכולים ללמוד משם שיש להקל בזה? וכפי שאכן נהגו רבים וטובים כיום.

ב. ומעניין לעניין: כמה ספקות לעניין נטילה – איך נהג רבינו לעניין נטילה⁶ בחזרה מהלוויה ל"ע:

1. המנהג שלא לקבל הכלי מידי אחר⁷. האם אכן לא מסר המזכיר את הכלי?

מענה: הכלי היה תמיד מוכן עומד, והרבי נטלו בעצמו – הרב יהודה לייב גרונר.

2. הפיכת הכלי לאחר הנטילה [בס' 'נשמת ישראל'⁸ כתב, שצריך עיון מה מקור המנהג], האם קיים רבינו מנהג זה?

מענה: הרבי נהג⁹ להפוך את הכלי לאחר הנטילה – הנ"ל.

3. שלא לנגב הידיים¹⁰ [וטעמו כדי לרמז שלא שכחו מהמת. וראה במאסף לכל המחנות¹¹ שראה אצל רבו (בעל ה'מנחת אלעזר') שניגב, אלא שלא השתמש במגבת עד כיבוסה. ובעיקרי הד"ט¹² כתב בשם 'פחד יצחק', שראה את רבותיו שהיו מקנחים את ידיהם].

זכורני בהלוויה של הרש"ג¹³ [=הרה"ח ר' שמריהו גור-אריה, גיסו של הרבי], שלאחר ההלוויה, לפני שנכנס אל האוהל, נטל הרבי את ידיו הק', וחיפשו משהו לנגב בו, מישהו זרק צעיף ולא קיבלו (כנראה כדי שלא להשתמש בבגד לניגוב ידים¹⁴), ואחר-כך מצאו מפית מנייר, והרבי ניגב בה ונכנס ל'אוהל'. אך אינני זוכר כיצד נהג לאחר שחזר מהלוויות אחרים מחוץ ל-770 (אף שהשתתפתי בכמה מהן).

מענה: הרבי נזהר שלא לנגב ידיו אז. רק בהלוויית הרש"ג ניגב, כיוון שנכנס אחר-כך לאוהל – הנ"ל.

4. איך נהג ביציאתו מבית-הקברות – האם נטל תיכף ומיד ¹⁵ , או רק כשהגיע לבית חיינו, ואיך נטל – האם כפי שנוטלים להלוייה (כנ"ל) או כרגיל? [מהפוסקים¹⁶ משמע, שכל מנהגי הנטילה דלעיל הם כשחוזרים מבית העלמין אחרי ההלוויה, אבל כאשר הלכו להלוויה לבד או לבית העלמין גרידא – אין את כל מנהגי נטילה המבוארים שם. אבל במגן-אברהם¹⁷ כבר כתב שגם הנכנס למת והמלווים נהגו ליטול. ורבינו נטל גם כשרק הלך להלוויה לבד, ללא כניסה לבית העלמין¹⁸].

מענה: הרבי נטל ידיו, הן בהלווייה שליווה מעט ליד בית חיינו והן כשהגיע לבית העלמין, רק כשהגיע לבית חיינו – הנ"ל.

5. מה היה מנהגו לעניין נטילה קודם הכניסה לבית העלמין¹⁹?

מענה: הרבי לא נטל ידיו קודם הכניסה לבית העלמין – הנ"ל.

הרב שניאור זלמן פרקש, שליח כ"ק אדמו"ר, בואנוס-איירס, ארגנטינה

_______________

1)    סי' ד סעיף יח (הציון בסתם לאחרונים להלן, הוא לדבריהם בסימן זה).

2)    עיין פרמ"ג סי' תרי"ג ס"ק ב. וראה מאסף לכל המחנות ס"ק צג שדן בזה.

3)    כן הוא בכף החיים ס"ק סו.

4)    ראה שערים מצויינים בהלכה על הקיצור שו"ע סי' ב ס"ק ו, ושו"ת ציץ אליעזר ח"ז סי' א.

5)    צ"ע אם שייך לזה מה שפורסם ב'כפר חב"ד' גיליון 896, שבביקורו של הרבי בפנימיית הישיבה (בפינת הרחובות טרוי ולינקולן) ביום ח' באדר תשי"ד, שאל הרבי: היכן נוטלים ידיים? וענו, שלוקחים את המים מ[הכיור שנמצא ב]בית-הכסא החוצה. ושאל הרבי: מאי נפקא מינה? הרי סוף-סוף המים באים מבית-הכסא. ואמר הרב חודקוב: הרי לוקחים החוצה? והרבי חזר שוב על דבריו, ע"כ. והחמיר בזה בס' מאסף לכל המחנות סי' ד אות טז מס' שלמי ציבור יח,ב ושו"ת זבחי צדק ח"ב סי' קטז אות מח. וראה בשו"ת יביע אומר ח"ג או"ח סי' ה שהביא הדעות בזה אם יש בהן רוח רעה (ומסיק: "והמחמיר יחמיר לעצמו, והמיקל לא הפסיד"), ובספרים שנסמנו בס' שמירת הגוף והנפש סי' נד סוף הערה כט - המערכת.

6)    אגב, הרב גרונר שי' מסר שהרבי נטל לאחר הלוויה בדרך-כלל ג' פעמים לסירוגין, ולפעמים ד' פעמים - המערכת.

7)    כף החיים ס"ק עט. הגהות רעק"א שם. ולפניהם בא"ר סי' רכד ס"ק ז.

8)    עמ' נח. בנטעי גבריאל הל' אבילות ח"א פ"ע הערה ו' מביא מס' 'נחמו עמי' הטעם כדי לרוקן כל המים שבכלי, וכ' שכך מנהג חב"ד (ע"פ הרב גרונר), וטעם נוסף ששמע, רמז לסוף כל אדם שפיו יהיה סתום והחי יתן אל ליבו. אך הביא שמנהג סקווירא שלא לשפוך המים ולא להפוך הכלי – המערכת.

9)    אם כי הרב יוסף יצחק שי' אופן זוכר שהרבי לא היה הופך את הכלי - המערכת.

10)  שיירי כנה"ג יו"ד סי' שעו ס"ק יד.

11)  ס"ק קטז.

12)  יו"ד סי' לה אות ע.

13)  יום ראשון, ז' אדר-ראשון ה'תשמ"ט.

14)  בשוע אדמו"ר הזקן סי' קנח סי"ח (ממג"א שם ס"ק יז, ומקורו מתשב"ץ קטן סי' רפז) שלא ינגב ידיו בחלוקו משום שקשה לשכחה. וי"א שהכוונה לכל בגד, כף החיים (למוהר"ח פאלאג'י) סי' כב אות ד, כף החיים ס"ק פז בשם יפה ללב. ערוך השלחן סי"ז. ובפרמ"ג בא"א שם הסתפק בזה - המערכת.

15)  בכל המנויים בסי' ד סי"ח הטעם הוא משום רוח רעה ולא משום נקיות, ולזה יש ליטול ידיו תיכף (כלשון המג"א ס"ק יח בשם סדר היום ביוצא מבית הכסא "ירחץ תיכף כמו בשחרית"). אבל ממה שכתב רבינו הזקן במהדורא תניינא (סי' א סו"ס ז) משמע, שאפשר להעביר רוח רעה גם ע"י צרור וכדומה. ולפי זה, אם אין לו מים - ינקה ידיו תיכף ומייד בכל מידי דמנקי, כדי שלא להשהות טומאה עליו. ועיין בתהלה לדוד סוף ס"ק כד.

[אמנם בעניין בית עלמין כתב הרמ"א יו"ד סי' שעו ס"ד  "ונהגו להקפיד שלא ייכנס אדם לבית אחר קודם שירחץ ידיו... ומנהג אבותינו תורה". ובנטעי גבריאל הל' אבילות שם הערה יב כתב, שמנהג חב"ד שרוחצים ידיהם בפרוזדור של בית המדרש, ושאל מהרבי הטעם, והסביר לו שהמנהג להקל משום ביטול תורה, ולעצמו מחמיר שלא להיכנס לביתו ללא נטילת ידים, ע"כ. – המערכת].

16)  יו"ד שם.

17)  ס"ק כא, נעתק בשו"ע רבינו ובאחרונים שם.

18)  בערוך השלחן (יו"ד שם) וחכמת אדם (כלל קנח סכ"ט) כתבו שרק כשיש שני העניינים - הליכה להלוויה וכניסה לבית העלמין – יטול ידיו, אך ראה לעיל בפנים מדברי המ"א.

19)  במג"א ס"ק כ כתב בשם שו"ת מהרי"ל (הרגילות, סימן כג. ועיי"ש בהוצאת מכון ירושלים הערה 1, שהדברים צ"ע) ליטול ידיו לפני הכניסה. ואדמו"ר הזקן לא הביאו. ובהגהות הרב ברוך פרענקל שבסוף השו"ע העיר ע"ז שהוא דבר תימה.

פסק-דין הרבנים באיסור ייחוד

בקשר לשקלא-וטריא בגיליון 'התקשרות' פרשת בלק אודות השיחה מפרשת נח תנש"א להיזהר מאיסור ייחוד – מצורף בזה מה שפרסמו הרבנים בקשר לאותה שיחה.

הרב שלום דובער חייקין, רב קהילת חב"ד-ליובאוויטש, קליבלנד, אוהיו