חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:03 זריחה: 6:48 כ' בתשרי התש"פ, 19/10/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

"כפי שנעמדים בשבת בראשית"...
דבר מלכות

נושאים נוספים
התקשרות גליון 1001- כל המדורים ברצף
"כפי שנעמדים בשבת בראשית"...
להתחיל מיד עם "רוחו של משיח"
היעב"ץ במשנת הרבי
פרשת בראשית
הלכות ומנהגי חב"ד

בראשית היא "פרשה גדולה", המקיפה כאלף וחמש-מאות שנה וכוללת את כל "סדר השתלשלות", ולכן ההנהגה בשבת בראשית נוגעת ומשפיעה על כל השנה הן ברוחניות והן בגשמיות * רמז ל"סדר ההשתלשלות" בפרשת בראשית במניין עשרת הדורות מאדם הראשון ועד נח * בזמן הזה יש לעשות כלי לגילויים שלעתיד לבוא על-ידי לימוד החסידות בהבנה והשגה, עד ש"כולם ידעו אותי" ויתקיים "ונח מצא חן בעיני ה'" * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. לפני עשרים שנה, שמחת-תורה תרצ"ז, היתה הקביעות כמו בשנה זו, ואז התוועד הרבי בריבוי ("א סאך פארבראכט"). בכלל היו ההתוועדויות של אותה שנה באופן של גילוי.

באותה התוועדות של שמחת-תורה תרצ"ז, בין כל העניינים, חזר הרבי על שבעת התורות שאמר מורנו הבעל שם טוב בגן-עדן ביום הולדתו ח"י אלול שנת תרנ"ב.

כלומר: הרבי סיפר אז מה ששמע מאביו, כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, מה שאירע בח"י אלול תרנ"ב שבגלל עניין מסויים, לקחו אביו, כ"ק אדמו"ר מהור"ש, להיכל הבעש"ט, והבעש"ט אמר אז תורה, וכ"ק אדמו"ר נ"ע חזר על התורות ששמע שם1.

ב. בכלל, ישנם כאלו שיש להם טענות על חסידי חב"ד: הייתכן ש"לוקחים לעצמם" ("זיי נעמען אריין צו זיך") גם את הבעש"ט (וכן את המגיד) הרי היו לבעל שם טוב כמה וכמה תלמידים, ומדוע חב"ד לוקחים אותו לעצמם?!...

ובכן: טענה זו יש לה מקום רק בנוגע לתורות שאמר הבעש"ט בחיים חיותו בעלמא דין, שנמסרו גם לשאר תלמידי הבעש"ט, ו"נהרא נהרא ופשטיה"2, אבל על-כל-פנים התורות שאמר הבעש"ט לאחרי הסתלקותו (בגן-עדן) נמסרו ונתגלו על-ידי נשיאי חב"ד דווקא.

כלומר אף-על-פי שחלק מז' התורות (ב' תורות הראשונות) נאמרו בהקהל, במעמד כל תלמידי הבעש"ט ותלמידי תלמידיהם והחסידים שלהם (כפי שסיפר הרבי), מכל-מקום, התגלותם למטה לא היתה על-ידי שאר תלמידי הבעש"ט, אלא על-ידי נשיאי חב"ד דווקא.

ג. כ"ק3 מו"ח אדמו"ר אמר פעם, שאינו רוצה למעט ח"ו בדמותו של מישהו: רצונו רק לבאר את מעלת העניין שמדבר אודותיו.

גם בדיבור עתה אין הכוונה למעט ח"ו מישהו, אלא מדברים רק אודות המעלה של חסידות חב"ד.

ד. החילוק בין שיטת חב"ד ושיטת חסידות פולין יכול להיות רק עתה:

השיטה של חב"ד היא שכל יהודי צריך להתייגע על הבנה והשגה באלוקות, ושיטת חסידות פולין היא (כידוע המאמר מהרה"ק הר"ש מקרלין ז"ל) "וצדיק באמונתו יחיה"4, אל תקרי יחיה אלא יחיה (החי"ת בפתח), היינו, שישנו הצדיק שמתייגע, וכל השאר, הנה בכוח ועל-ידי אמונת צדיקים שיש להם, מחיה אותם הצדיק5.

שתי שיטות אלו שייכות רק עתה. בנוגע לעתיד הרי הכל מודים שאז יקויים הייעוד6 "מלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים", כך שלכל בני-ישראל תהיה הבנה והשגה באלוקות, כמו שכתוב7 "כי כולם יידעו אותי".

ה. עכשיו הוא הזמן שלפני משיח. וממילא, כמו לכל העניינים שלעתיד צריכים לעשות הכנה וכלי לכך בזמן הגלות. וכיוון שהכלי צריך להיות מעין האור והגילוי, במילא צריך להיות גם עתה מעין עניין "כולם יידעו אותי", שכל בני-ישראל צריכים להתייגע על הבנה והשגה באלוקות.

ועל-דרך דאיתא בפרי-עץ-חיים8, ויש שנוהגים כן בפועל, שביום שישי טועמים מהמאכלים של שבת, כמו שכתוב9 "טועמיה חיים זכו".

– אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר לא ראיתי הנהגה זו בגשמיות, אבל ברוחניות בוודאי צריך להיות כן, לא רק ביום שישי, אלא כל השבוע –

הרי שית אלפי שנין הווי עלמא10, ונמצא, שהזמן עתה הוא יום שישי לאחרי חצות11, ואם-כן בוודאי צריך להיות "טועמיה חיים זכו" לימוד החסידות בהבנה והשגה, שעל-ידי-זה באים לעניין ש"כולם יידעו אותי".

ו. רואים אנו בגשמיות שישנם נהרות קטנים, נהרות גדולים, עד לנהר הגדול, ועד להים הגדול, שככל שהולכים ומתקרבים אל הים הגדול, נשפכים הנהרות הקטנים לתוך נהרות גדולים, והנהרות הגדולים נשפכים לתוך הנהר הכי גדול, ועד שנשפכים כולם יחד לתוך הים הגדול.

ודוגמתו ברוחניות ככל שהולכים ומתקרבים לביאת המשיח, שאז יקויים הייעוד "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים":

בתחילת זמן התגלות הבעש"ט, היו מדינות שאליהן לא הגיע גילוי החסידות אם מפני שעדיין לא היו "כלים" לחסידות, או מפני שלא הוצרכו לכך, כפי שהיה בזמנים שלפני התגלות הבעש"ט.

ומזמן לזמן נעשית התפשטות והתרחבות תורת החסידות יותר ויותר על-ידי נשיאי חב"ד, שהם עסקו בעניין "יפוצו מעינותיך חוצה", שגם ב"חוצה" יגיעו מעיינות הבעש"ט כשיטת חב"ד, ובפרט בדורות האחרונים עסקו הנשיאים בכך בהתפשטות ובהרחבה יתירה.

והיינו, שככל שמתקרבים לביאת המשיח, הולכים ונשפכים כל הנהרות, כל הדרכים, אל הים הגדול תורת הבעש"ט על-פי שיטת חב"ד12.

וזוהי ההוראה מהתגלות שבעת התורות שאמר מורנו הבעש"ט על-ידי נשיאי חב"ד שהרי בענייני התורה הנה לא רק תוכן התורה היא הוראה, אלא גם אופן התגלותה מהווה הוראה שגם שיטת החסידות הכללית "נשפכת" עתה יחד בשיטת חסידות חב"ד, לימוד חסידות חב"ד, מנהגיה והדרכותיה.

ז. בזמן עתה מוכרחים להגיע ללימוד החסידות חב"ד, מנהגיה והדרכותיה. בזמן דעתה העניין של "דע את אלוקי אביך" הוא דבר המוכרח לא רק בשביל "ועבדהו בלבב שלם"13, שלימות העבודה, אלא גם בשביל לימוד התורה וקיום המצוות בהידור כפשוטו.

וראיה מוחשית לזה ראינו בתקופתנו במדינות ששם היו ניסיונות גדולים על לימוד התורה וקיום המצוות, שאלו שלמדו חסידות חב"ד והתנהגו בהנהגותיה והדרכותיה, הם עברו את כל הניסיונות ונשארו שלמים בלימוד התורה וקיום המצוות.

אלו שלית ברירה צריך להיות דחק ללימוד זה ונכנס14. ואין לך דבר העומד בפני הרצון15.

אלו שלא היתה להם עדיין קביעות ללימוד חסידות חב"ד, צריכים להתחיל ללמוד, ואלו שכבר למדו גם לפני כן צריכים להוסיף, והוספה גדולה, הוספה גדולה ביותר, ועד שהתוספת תהיה מרובה על העיקר.

וזה יהיה הכנה וכלי ל"כמים לים מכסים", בגאולה השלימה על-ידי משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.

* * *

ח. הרבי16, כ"ק מו"ח אדמו"ר, אמר פעם, ש"בראשית" היא סדרה גדולה, ופירש: מהי סדרה גדולה? בפשטות, שפרשת בראשית כוללת בתוכה משך זמן של יותר מחמש-עשרה מאות שנה. אף סדרה אינה כוללת משך שנים רב כל כך17.

על-פי החשבון הרי כל הסדרות יחד אינן כוללות זמן רב כל כך, שהרי סיום החומש הוא בשנת ב' אלפים תפ"ח, ונמצא, שכל הסדרות יחד אינן כוללות זמן רב כל כך כמו פרשת בראשית בפני עצמה.

ט. העניין בזה ברוחניות: ידוע הפתגם18, שכפי שנעמדים בשבת בראשית, כך נמשך במשך כל השנה ("ווי מען שטעלט זיך אוועק אין שבת בראשית, אזוי גייט עס א גאנץ יאר"). וכאשר נעמדים בשבת בראשית בהתרחבות, אזי ישנה הרחבה כל השנה בכל העניינים, הן ברוחניות והן בגשמיות.

רוחניות וגשמיות בחיי נפש האלוקית הן תורה ומצוות, מצוות לגבי תורה הן גשמיות לגבי רוחניות19. תורה עניינה הבנה והשגה רוחניות, ומצוות הן מלובשות בדברים גשמיים גשמיות. ולא רק מצוות מעשיות, אלא אפילו מצוות של חובת הלבבות גם הן עניין של גשמיות לגבי תורה, שהרי גם מצוות של חובת הלבבות צריכות להיות נרגשות בבשר הלב הגשמי, כמבואר באריכות בכמה מאמרי דא"ח20.

ויש גם גשמיות כפשוטו אידישע גשמיות, גשמיות שכל יהודי צריך על-פי תורה.

י. ועל כל זה אומרים, שכפי שנעמדים בשבת בראשית, כך נמשך כל השנה, הן ברוחניות והן בגשמיות, דהיינו, בלימוד התורה, בקיום המצוות, ובגשמיות כפשוטו.

והטעם לזה לפי שבראשית היא סדרה גדולה, היא כוללת בתוכה משך של כמה וכמה שנים, היא כוללת בתוכה כל סדר השתלשלות, ולכן ההנהגה בשבת בראשית נוגעת לכל השנה.

יא. הרמז לכך ששבת בראשית כוללת בתוכה כל סדר השתלשלות הוא שבסדרה זו נימנו עשרה דורות, מאדם הראשון ועד "ונח מצא חן בעיני הוי'"21, והרי מספר עשר הוא מספר כללי, שכולל בתוכו הכל22.

וכן הוא גם בעניין הספירות, שבהן נברא העולם שישנן עשר ספירות, וכמו שכתוב בספר יצירה23 עשר ולא תשע, עשר ולא אחד-עשר. מספר עשר דווקא כולל בתוכו כל סדר השתלשלות24.

ולכן גם בגשמיות יש בכל דבר עשרה עניינים, גם על-פי חקירה אומרים חוקרים שבכל דבר יש תשעה מקרים עם העצם, שהעצם נושא כל המקרים25.

יב. וכן מבואר בחסידות26, שבכל דבר ישנו אורך, רוחב ועומק (גובה), וכל אחד מהם יש לו ראש, תוך וסוף, שהם תשע, וישנו העצם שהוא כולל בתוכו את הכל.

וכן הוא בכללות משך הזמן, שכל עניין נקבע במספר עשר. וכדאיתא27 שישנן עשר פרות אדומות, אחת שעשה משה, ועוד שמונה, והעשירית תהיה בימות המשיח.

יג. כמו כן בעניין השירה איתה בתרגום28 שהשירה הראשונה אמר אדם הראשון, ומונה עוד שמונה, והעשירית תהיה בביאת המשיח. וזהו גם עניין "שירו להוי' שיר חדש"29, דקאי על לעתיד-לבוא, שלכן נאמר "שיר" לשון זכר30.

וכן גם בעניין הרעב, איתא במדרש31 שהרעב הראשון היה בימי אדם הראשון, ומונה עוד שמונה, והרעב העשירי יהיה בביאת המשיח, אלא שהרעב ההוא יהיה "לא32 רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר הוי'"33.

יד. וכשם שבכל העניינים שבמספר עשר יהיה העשירי לעתיד, כן הוא גם במניין שבפרשת בראשית שנימנו העשרה דורות מאדם הראשון עד "ונח מצא חן בעיני הוי'" – שתכלית עניין "מצא חן בעיני הוי'" יהיה לעתיד34.

וזהו הרמז ששבת בראשית כוללת בתוכה כל סדר ההשתלשלות, מתחילת ההשתלשלות עד גמר ההשתלשלות, כאשר תושלם תכלית הכוונה להיות לו יתברך דירה בתחתונים35 הנה כל זה כלול בשבת בראשית.

ומה שקורין "ונח מצא חן בעיני ה'" לפני זה וגם בזמן הגלות הרי זה הוראה שכבר עכשיו צריכים לעשות כלי לגילויים שלעתיד, והיינו על-ידי לימוד החסידות, וכידוע באיגרת הבעש"ט36.

וכאשר נעמדים בשבת בראשית בהרחבה בכל האמור, הרי זה ממשיך הרחבה על כל השנה, עד שעושים את העולם דירה לו יתברך מרחב העצמי.

* * *

טו. בעניין ה"חן" גופא "ונח מצא חן בעיני ה'", "נח" אותיות "חן" ישנן ב' מדריגות, כמו שכתוב37 "ואלה תולדות נח נח", ב' פעמים, דהיינו, נייחא לעילא ונייחא לתתא38.

וזהו גם תוכן בקשת משה רבינו "הודיעני נא את דרכך למען אמצא חן בעיניך"39 ומקשים על זה40: הייתכן ש"חסיד" יבקש "חן" הרי "חן" עניינו אתערותא דלעילא, והכוונה היא שתהיה עבודה בכוח עצמו דווקא? אך העניין הוא40 שאתערותא דלעילא כשלעצמה היא עניין שנאמר עליו41 "שקר החן", מה-שאין-כן אתערותא דלעילא שבאה לאחרי האתערותא דלתתא שעל-ידי אתערותא דלעילא, הרי זה עניין של מעלה,  ועל זה ביקש משה רבינו.

והנה, באותה שעה לא נתמלאה בקשתו, אלא נאמר לו42 "וראית את אחוריי ופניי לא ייראו"; אבל אף-על-פי-כן, כיוון שכאשר רועה ישראל מבקש בקשה נותנים לו כל מה דשאיל הרי בוודאי תתמלא בקשתו, אלא שזה יהיה לעתיד-לבוא, שהרי משה רבינו הוא "גואל ראשון" וגם "גואל אחרון"43.

ובנוגע למדריגת ה"חן" דלעתיד-לבוא נאמר בסוף פרשת בראשית "ונח מצא חן בעיני ה'" כיוון שבפרשת בראשית כלול כל סדר ההשתלשלות, כולל גם הגילויים דלעתיד-לבוא.

טז. והנה, גילוי ה"חן" דלעתיד-לבוא הוא בעולם-הזה דווקא, כמובן מהמבואר בתניא44 ש"תכלית השתלשלות העולמות... אינו בשביל עולמות העליונים, הואיל ולהם ירידה מאור פניו יתברך, אלא התכלית הוא עולם-הזה התחתון כו'", ולכן דווקא בעולם-הזה יינתן שלימות ה"חן" לעתיד-לבוא.

וזהו גם מה שכתוב45 "מצא חן במדבר" שדווקא "במדבר", מקום של "נחש, שרף ועקרב וצימאון אשר אין מים"46, מתגלה עניין ה"חן".

ופסוק זה אומרים בראש-השנה47 מכיוון שהעבודה בראש-השנה היא מצד עצם הנשמה, אזי נרגש הצימאון ב"מדבר אשר אין בו מים", "אין מים אלא תורה"48, והיינו, שאמירת פסוקי התורה בראש-השנה מגלה את מעלת נשמות ישראל והצימאון שלהם, שזהו-עניין "מצא חן במדבר".

וגמר ההמשכה היא בתפילת נעילה, שאז, ישראל ומלכא בלחודוהי"49, ואז מוותרים ונותנים הכל ("דעמולט גיט מען אלץ נאך"), ובשמיני-עצרת ושבת בראשית הרי זה נמשך על כל השנה כולה.

והיינו, שהולכים לקראת העניין של "נח מצא חן בעיני ה'", אשר ההכנה לזה הוא לימוד החסידות, שעל-ידי זה באים לגילוי "מצא חן" לעתיד-לבוא, במהרה בימינו.

(קטעים מהתוועדות (א) שבת-קודש פרשת בראשית, מברכים החודש מרחשוון, ה'תשי"ז.

תורת מנחם כרך חי, עמ' 103-106, 110-114)

__________________________________

1)        ראה סה"ש תרצ"ז עמ' 190 ואילך. וראה גם כתר-שם-טוב (הוצאת תשנ"ט) בהוספות סתי"ט ואילך וש"נ. וראה גם תורת-מנחם חי"ז סוף עמוד 194 ואילך.

2)        חולין יח,ב. וש"נ.

3)        מכאן עד סוף שיחה זו (מלבד ס"ו) הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר (באידיש) ונדפס בלקו"ש ח"ב ס"ע 474 ואילך, במהדורא זו ניתוספו עוד איזה ציוני מ"מ ע"י המו"ל.

4)        חבקוק ב,ד. וראה מכות כד,א. תניא פרק ל"ג

5)        ראה שיחת חג הפסח תרצ"ד אות לג (לקו"ד ח"א קמא,ב).

6)        ישעיהו יא,ט. וראה רמב"ם הל' תשובה ספ"ט, והל' מלכים בסופן.

7)        ירמיהו לא,לג. וראה רמב"ם הל' תשובה שם.

8)        שער השבת רפ"ג, וראה מג"א ושו"ע אדה"ז או"ח סוסר"ן.

9)        בנוסח תפילת מוסף דיום הש"ק.

10)     ר"ה לא,א. וש"נ.

11)     ראה פרדר"א פ"ז ופמ"ח: שעה של הקב"ה כו' (וראה סה"ש תש"ט עמ' 331, וש"נ.

12)     ראה גם 'תורת-מנחם – התוועדויות' ח"ט עמ' 57.

13)     דברי הימים-א כח,ט. וראה תניא קו"א קנו,ב. ובכ"מ.

14)     שהרי בכל עניין, ובפרט בעניין התשובה ישנו העניין ד"דחק ונכנס" (ראה תניא פכ"ה, אגה"ת פי"א), ועד"ז גם בנוגע ללימוד החסידות.

עוד בזמנו של רבינו הזקן היו חסידים בעלי חושים פשוטים, ואעפ"כ "לקחו את עצמם" ("זיי האבן זיך גענומען") ללימוד החסידות, עד שנעשו (לא רק חסידים סתם, אלא) חסידים בעלי מעלה (מהנחה בלתי מוגה).

15)     ראה סה"מ תש"ג עמ' 12 (ובהערת כ"ק אדמו"ר שם).

16)     מכאן עד סוסי"ד הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר באידיש), ונדפס בלקו"ש ח"ב עמ' 450 ואילך, במהדורא זו ניתווספו עוד איזה ציוני מ"מ, וכמה פרטים מהנחה בלתי מוגה.

17)     ראה שיחת ש"פ בראשית תש"ג, וראה גם שיחת ש"פ בראשית תשי"ב ס"ב ('תורת-מנחם – התוועדויות' ח"ד ריש עמ' 110). תשל"ו (שיחות-קודש ח"א ריש עמ' 150) תשד"מ ('התוועדויות' ח"א עמ' 362).

18)     ראה שיחת ש"פ בראשית דאשתקד ס"ח ('תורת-מנחם – התוועדויות' חט"ו עמ' 195), וש"נ.

19)     והעניין בשורשו:

תורה ומצוות הם אור וכלי, כמ"ש (משלי ו,כג) "כי נר מצוה ותורה אור", היינו, שמצוה עניינה כלי – נר, ותורה עניינה אור. וידוע בעניין אורות וכלים, שהכלים הם בבחינת עביות וגשם לגבי האורות, שהרי מהתעבות באורות נעשו הכלים (ע"ח שמ"ז פ"א, ועוד), והיינו, שאע"פ שגם הכלים הם אלוקות, מ"מ, לגבי האורות הרי הם בחינת גשם. וכן הוא בנוגע לתורה ומצוות – שאע"פ שגם המצוות הם עניין של רוחניות, מ"מ לגבי התורה הרי זה בחינת גשמיות (מנהחה בלתי מוגה).

20)     ובפרטיות יותר (ראה 'תורת-מנחם – התוועדויות' ח"ב עמ' 89, וש"נ):

כשם שתענוג בדבר גשמי פועל שמנונית בגוף, כמ"ש (משלי טו,ל. וראה גיטין נו,ב) "שמועה טובה תדשן עצם", כמו כן צריך גם תענוג רוחני לפעול שמנונית בבשר הגוף הגשמי, וכידוע הסיפור ("היום יום" טו תמוז, ובכ"מ) אודות אחד הצדיקים הגדולים, שהיה שמן בגשמיות מהתענוג איש"ר, וכן הוא באהבה ויראה – שכשם שאהבה לדבר גשמי פועלת שהלב מתרחב ופועם בחוזק יותר, כמו כן צריך להיות גם באהבה רוחנית. וכשם שיראה מדבר גשמי פועלת כיווץ בבשר הלב הגשמי, כמו כן צריך להיות גם בהעבודת היראה, שצריכה לפעול כיווץ בבשר הלב הגשמי.

וכידוע הסיפור אודות רבינו הזקן, שבעומדו פעם בתפלת ראש-השנה והוצרך לומר "ובכן תן פחדך", אמר פח...פח...פח... ולא היה יכול להשלים תיבת "פחדך" מפני גודל היראה והפחד!

ואף שאין אנו יכולים להידמות לאופן העבודה של רבינו הזקן, מ"מ, יש ללמוד מזה שעכ"פ מעין זה צריך להיות גם אצלנו (מהנחה בלתי מוגה).

21)     סוף פרשתנו.

22)     ראה ברייתא מעשה תורה אות י.

23)     פ"א מ"ד, ולהעיר מזח"ב קפז,ב. פרדס ש"א פ"ו.

24)     כידוע בנוגע לעשר ספירות שישנן בכל ד' העולמות, שאין זה באופן שבכל עולם ישנן עשר ספירות שונות, דא"כ, היו צריכים להיות ארבעים ספירות, וכיוון שישנן רק עשר ספירות, עכצ"ל, שאותן עשר ספירות ישנן בכל עולם, אלא שהן מאירות בכל עולם לפי הלבושים שלו (מהנחה בלתי מוגה).

25)     ראה ספר מילות ההיגיון להרמב"ם שער י.

26)     ראה לקו"ש ח"ל עמ' 2 וש"נ.

27)     ילקוט ראובני חוקת (וראה לקו"ש חכ"ח עמ' 131, וש"נ).

28)     שה"ש א,א. וראה מכילתא בשלח טו,א. תנחומא שם י. ועוד.

29)     תהילים צו-ח,א. ועוד.

30)     מכילתא שם, הובאה בתוד"ה ה"ג ונאמר בפסחים – קטז,ב.

31)     ב"ר פכ"ה, ג. פס"ד, ב.

32)     עמוס ח,יא.

33)     והעניין בזה: לעתיד-לבוא יהיה אמיתית הצמאון לאלוקות, באופן ד"מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ כלה שארי ולבבי" (תהילים עג, כה-ו) לעצמות מהות.

בזמן הזה לא יכול להיות צימאון כזה לאלוקות, כיוון שאין אפשרות לרוות את גודל הצימאון, ו"אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו" (ע"ז ג, סע"א): אבל לעתיד-לבוא יוכלו מיד לרוות את הצמאון – כיוון שאז תהיה התגלות העצמות ללא לבושים, כמ"ש (ישעיה ל,כ. וראה תניא פל"ו) "ולא יכנף עוד מוריך" (מהנחה בלתי מוגה).

34)     ראה זח"א נח, ב: נייחא לעלמא דאתי.

35)     ראה תנחומא בחוקותי ג, נשא טז, ב"ר ספ"ג, במדב"ר פי"ג, ו. תניא רפל"ו, ובכ"מ.

36)     ראה כתר-שם-טוב בתחילתו, הביאור ע"פ חסידות – ראה לקו"ד ח"ב רפו,ב ואילך. סה"ש תר"ץ עמ' 84 ואילך, וש"נ.

37)     ר"פ נח.

38)     ראה ב"ר פ"ל, ה. זח"א נח,ב.

39)     תשא לג,יג.

40)     ראה ד"ה ועתה אם מצאתי חן בעיניך תרע"ח (סה"מ תרע"ח ס"ע ריא ואילך), תש"ה (סה"ס תש"ה ס"ע 50 ואילך).

41)     משלי לא,ל.

42)     תשא לג,כג.

43)     ראה שמו"ר פ"ב, ד-ו. זח"א רנג,א. שעה"פ פ' ויחי מט,י. תו"א ר"פ משפטים.

44)     שם.

45)     ירמיהו לא,א.

46)     עקב ח,טו.

47)     בהפטרה דיום ב' דר"ה.

48)     ב"ק יז,א, וש"נ.

49)     ראה זוהר ח"א סד,א-ב. רח,ב. ח"ג לב,א.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)