חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:36 זריחה: 6:25 ח' בכסליו התשפ"ג, 2/12/22
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

רבי יעקב עמדין (היעב"ץ) במשנת הרבי
ניצוצי רבי

נושאים נוספים
התקשרות גליון 999 - כל המדורים ברצף
מיונה הנביא לומדים את כוח התשובה
ההוספה בשמחה תזרז את הגאולה
רבי יעקב עמדין (היעב"ץ) במשנת הרבי
יום-הכיפורים
חג-הסוכות
חג הסוכות
הלכות ומנהגי חב"ד

מדוע אין אומרים "בשמחה ובצהלה" ביום הכיפורים שחל בשבת? * האם שונה סעודת מלוה-מלכה משאר סעודות שבת? * ומה נוהגים באדר ראשון של שנה מעוברת? * על הכנות לברית מתוך סידורו * ועל סגולת העישון... * לפחות כ"ו פעמים ציין הרבי ליעב"ץ ב'הגדה של פסח' שערך בשנת תש"ו * והתבטא עליו כי מדייק הוא אפילו באותיות * רשימה ראשונה

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

מדקדק נפלא

רבי יעקב עמדין [=הקרוי על שם עיר רבנותו אמדן] היה מגדולי חכמי אשכנז, רב, פוסק ומחבר. הוא נולד בשנת ה'תנ"ז לאביו רבי צבי הירש אשכנזי – ה"חכם צבי", וממנו קיבל את רוב תורתו וחכמתו. פרסם קרוב לחמישים ספרים, שהמפורסמים שבהם: סידור "בית יעקב" הכולל פירושים ודינים, "שאילת יעב"ץ" – שו"ת, "לחם שמים" על המשנה, "מור וקציעה" – על טור ובית יוסף, ועוד.

"ר' יעקב עמדין היה מדייק כבכל ענין בתכלית הדיוק, עד לדיוק אפילו בנוגע לאותיות כו'", כך התבטא הרבי באחת ההזדמנויות ('בצל החכמה' עמ' 265).

ביום שני, כ"ג מרחשון תשכ"ה, ביקר אצל הרבי הסנטור של מדינת נ.י, מר ק. עם פמלייתו, והרבי שוחח עמם בהרחבה. בין הנוכחים במקום היה גם הסנטור יעקב יעב"ץ, מצאצאי ר' יעקב עמדין. עם סיום הפגישה ראה הרבי צורך וביקש את סליחתו על-כך שלא דיברו אודות סבו (לפי שיחות-קודש תשכ"ה כרך א' עמ' 530). אמנם באותה הזדמנות "לא דיברו", אולם במשך השנים הרבות, הִרבָּה הרבי להביא מתורתו וחיבוריו הראשונים של היעב"ץ.

"בסידור יעבץ פוסק לומר בברוך שאמר וישתבח ובבורא-נפשות-רבות – חי העולמים בחד יו"ד ובפתח, ובפיוט האדרת והאמונה – לחי העולמים ובפתח" – כך מציין הרבי באיגרת (לקוטי שיחות כרך יט עמ' 463) בה מברר את נוסחת "לחי העולמים".

על סעודת מלוה מלכה נאמר בסידור יעב"ץ (זמירות למוצאי שבת), כי בסעודה זו "אין בה אכילה גמורה... שהיא נאכלת על השובע ואין אוכלים אותה אכילה גמורה באופן שאין הנאה מגעת לעצמות האחרים כי אם לזה, כי לא לאכילה הוא צריך רק מכוונת המצוה הוא נהנה ולא מגשמיות האכילה שאיננה נמצאת בכאן ואינה נעשית כי-אם לשם מצוה בלבד".

הרבי בשיחה (לקוטי שיחות כרך לו עמ' 75 הערה 55) מביא את כל הנאמר, ומעיר:

אבל לכאורה, גם סעודות שבת כשנאכלות כדבעי הן רק לשם מצוה ואין בה פסולת כו' – ראה זהר חלק ב' פח, ב. וראה תורה אור ריש פרשת חיי שרה. בשלח סה, סוף עמוד ב ואילך. ובכמה מקומות.

הכנות לברית

בסיום מאמר חסידות (ספר המאמרים מלוקט חלק ה' עמ' רלג ואילך) נאמר:

וגם בלילה שלפני הברית (שאז הוא התחלת ההכנה לברית) נוהגים ללמוד מאמר הזהר על הפסוק אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך (תהלים סה, ה) – כמבואר בסידור בית יעקב (להר"י עמדין). ובכמה-מקומות.

והרבי מטעים:

כי העבודה בד' העניינים שבפסוק זה שהם כנגד ד' העולמות וד' אותיות שם הוי' היא ההכנה והכלי להגילוי שלמעלה מהשתלשלות.

חליצת תפילין בראש-חודש

בשער ה' נאמר (אחרי הלל): "כאן ראוי לומר שיר היום וכן הנהיג הרמ"ע ז"ל... ואומר חצי קדיש וחולצין התפילין".

באיגרת מיום י"ב אלול תש"ה (אגרות-קודש כרך ב' עמ' נג) מציין הרבי:

ועל-פי כל הנ"ל הנה מה שהביא בסידור יעב"ץ דחולצין התפילין אחר קדיש ואשר, על-פי הרמ"ע, יש לאמר שיר-של-יום בשחרית – ארכבי אתרי רכשי [=על פי כתובות נה, ב. ב"ב קנב, א] כי הפסקים סותרים זה-את-זה.

ואין להקשות אמה שפסק רבינו הגדול מהרמ"ע שהנהיג לומר שיר-של-יום בשחרית – משטחיות לשון היעב"ץ משמע דהרמ"ע הנהיג שתים: לומר שיר-של-יום ולא ברכי נפשי ובשחרית. ויש לברר בשו"ת הרמ"ע, ואינם תחת-ידי.

[ראה פיענוח כל זה ב'שלחן מנחם' (היכל מנחם תשע"ג) כרך ב' עמ' קצט].

מנהגים שונים

ובסידור יעב"ץ אשר אביו – החכם צבי – היה מכה ורוקע ברגליו וטופח בסנדלו כשהגיע לזכור המן, וכן ראיתי כ"ק מו"ח אדמו"ר נוהג.

כתב הרבי והועתק ב'ספר המנהגים-חב"ד' עמ' 73.

בלקוטי שיחות (כרך יט עמ' 43) על אמירת פרקי אבות בשבת ערב תשעה באב:

אבל ראה... סידור יעב"ץ (דיני בין המצרים, אשנב ג' לערב ט"ב אות יב)... – דמנהג זה [ברמ"א או"ח (סוף סימן תקנג) ד"אם חל (ערב ט' באב) בשבת אין אומרים פרקי אבות"] צריך-עיון ותמוה".

באגרות-קודש כרך ב' עמ' רלט, לגבי מנהג אמירת פסוקי השמות באלוקי נצור:

אבל לעת-עתה לא מצאתיו.. ובסידור יעבץ – אף שיש מציינים להם.

בהדרן על מסכת כתובות (מיו"ד שבט תשל"ו), שם דובר במעלת ארץ ישראל, צוין מספר פעמים ל"סידור יעב"ץ בתחילתו (סולם בית אל אות ו')". ראה הערות 17. 39. 55.

הוספות המוציא לאור

חלק ניכר מדברים שהופיעו בסידור היעב"ץ הם תוספת של המוציא-לאור. וכך כותב הרבי לעניין אמירת "ברינה ובצהלה" בראש השנה וביום הכיפורים שחלו בשבת (מחזור חב"ד עמ' 436; ספר המנהגים עמ' 60):

כי ימים אלו לא ניתנו לשמחה (ראה שו"ע רבינו הזקן סימן תקפ"ב סעיף יו"ד). ומשמע שכן המנהג ממה שכתב בסידור יעב"ץ (והוא מהמוציא-לאור ולא ליעב"ץ עצמו). מטה אפרים סימן תקפ"ב, ב.

וכן כתב לעניין נוסח אמירת ותגלה:

ותגלה. בסידורים: יעבץ (ועל-פי הוצאה הראשונה שהיא של המחבר עצמו יש לברר אם אין זו הוספה מהמו"ל שלאחריו).

מיהו אותו מוציא-לאור?

הכוונה להרב משה שו"ב מז'יטומיר, שהוסיף הרבה דינים לסידור המקורי של היעב"ץ, ועל דבר זה התבטא בעל ה'מנחת אלעזר' ממונקאטש בספרו 'חמש מאמרות' מאמר נוסח התפלה:

"...סידור הגאון מ' יעב"ץ ז"ל... אך עתה מקרוב... בדפוסים החדשים לערב בתוך הסידור תערובות כזה אשר אין עוד באפשרות לידע עוד מה הוא מהגאון הנ"ל או מזולתו..." (וראה בהרחבה בסידור יעב"ץ מהדורת אשכול ירות"ו תשנ"ג ח"ב עמ' תתרכג-ד).

בעניין "כל זמן שבין עיניך – יהיו שניים", מציין הרבי (לקוטי שיחות כרך יט עמ' 49) לנאמר בשו"ת שאילת יעב"ץ חלק א' סימן קכה:

ראה תוספות-דיבור-המתחיל של יד (ערכין ג, ב). וכן מפורש בנימוקי יוסף הלכות תפילין שם. ראה מעדני יום טוב להלכות קטנות להרא"ש הל' תפילין סימן טו אות ב. אבודרהם שער ג' (ברכת השחר). שאילת יעב"ץ סימן קכ"ה. ובכמה מקומות. אבל בתוספות-דיבור-המתחיל וקשרתם מנחות לו, א (תוד"ה עבורי יומא לג, ב) לא משמע כן. וכן מפורש בשו"ת הרא"ש כלל ג ס"א. ט"ז אורח-חיים סימן כה ס"ק ד (וראה שם ס"ק ה). שו"ע אדמו"ר הזקן שם סעיף יב. ועוד.

שנה מעוברת

לעניין תענית ז' אדר בשנה מעוברת, מביא הרבי (לקוטי שיחות כרך טז עמ' 342 הע' 5) כי צוין באחרונים דעות שצריך להיות באדר שני, ובין השאר מזכיר "החכם צבי (בשאילת יעב"ץ חלק א' סימן קיז) היעב"ץ בסידורו"...

יצוין, כי לימים, בעת ביקור ה'פני מנחם', ציין הרבי ('בצל החכמה' עמ' 265), כי "מצינו בדבריו חידוש בקשר לחודש אדר" ופירט את הנאמר שם. עם זאת מסיק הרבי לבסוף כדעות הסבורות דנוהגין להתענות בראשון.

באותה שיחה שבלקוטי שיחות מתייחס הרבי לתשובה אחרת בשאילת יעב"ץ (ח"ב סימן פח "ויש לומר עוד כו'") בעניין ה"מרבים בשמחה" בשנה מעוברת, אם זה גם באדר ראשון. הרבי נושא ונותן בדבריו (ראה גם שם עמ' 345 הערה 36) ולבסוף מסיק: "ולא כמו שכתב בשאילת יעב"ץ שם ח"ב", ולמעשה מסכם הרבי, כי נדרשת שמחה גם באדר-ראשון.

"תיקון ליל שביעי של פסח" שבסידור רבי יעקב עמדין נזכר מספר פעמים במהלך סעודות החג בבית רבי ('המלך במסיבו' כרך א' עמ' רח; רצה; כרך ב' עמ' קכט). בסידור מציין ר"י עמדין: "נהגו אנשי מעשה בליל זה שירדו אבותינו בים סוף ועברו בו בחרבה לקרות ולשנות בסדר הזה".

בהתייחסו לזה אמר הרבי, כי "אמירתו אינה דורשת זמן רב כל-כך עד שיצטרכו לשם כך להיות ניעורים כל הלילה"...

בריאת העולם

בהזדמנות מסוימת (לקוטי שיחות כרך טז עמ' 488) ביאר הרבי ("ועל-פי-זה יומתק") את מה שסיפר כבוד-קדושת אדמו"ר מהוריי"צ שחסידים הראשונים היו לומדים בכ"ה באלול פרשת בראשית עד "יום אחד"; כ"ו אלול – "יום שני" וכו' – שבכך התכוונו להביא תוכן של עבודה [=עבודת ה'] גם בעניינים של "בראשית ברא גו' " (אתערותא-דלעילא).

בעניין זה בא הציון בשולי-הגיליון:

ראה גם סידור יעב"ץ דיני חודש אלול אות כב.

ושם נאמר: "כ"ה בו נברא העולם לכך ילמוד פרשת בראשית עד יום אחד וכן בכל יום כו'".

דברי היעב"ץ בסידורו דיני תשעה באב – בעניין עישון בתשעה באב (בפרט בזמנים ההם שהעשן היה עובר דרך מים כו') – הובאו על-ידי הרבי ש"לצורך קצת, כשאינו מתכוין לתענוג, רק לעזור בעשיית צרכים, כידוע מטבעו ופעולתו הטובה בזה, כהאי-גוונא פשיטא ליה דשרי... ועל זה סמכתי ועבידנא עובדא בדידי... כשהוצרכתי לכך לצורך הבריאות כו'".

הדברים הובאו כדוגמה הלכתית בעניין נושא עיוני הדורש התעמקות מוחלטת (התוועדויות תשד"מ כרך ד' עמ' 2562).

כ"ב מנחם אב, "בו כלו מ' יום של שכיבת הנביא על צדו הימנית לעון בית יהודה (סידור רבי יעקב עמדין)" – כך מובא בספר 'דבר יום ביומו' (לר"ח קנאלוער) הכולל "מאורעותיו ותולדותיו של כל יום ויום שבו נעשו ונולדו בנוגע לאחינו בני ישראל עד עת האחרונה כדרך אשר סלל הגאון יעב"ץ ז"ל בסדורו".

הרבי הביא את הדברים בשבת קודש פרשת עקב תשל"ז (שיחות-קודש תשל"ז כרך ב' עמ' 469 ואילך) והפיק מהם לקח בעבודת ה'.

כללי הנהגה בשם אומרם

בשנת תשכ"ח ערך הרה"ג הרה"ת ר' יצחק דובער אושפל מראשי ישיבת תומכי תמימים בנ.י. "סדר הנהגה לתלמידים". הדברים עברו את הגהתו של הרבי, שאף שינה בהם כמה פרטים.

בין הסעיפים מוצאים אנו ארבע הוראות המובאות שם בצורה נדירה – בשם אומרם – הוא היעב"ץ:

1. אם ריח רע נודף מפיך או מגופך, השתדל להתרפאות, כדי שלא יהיה מאוס לחברך הסמוך לך. תדע שחברך סובל מזה, אבל מתבייש לומר לך (יעב"ץ – הרב הגדול המקובל מוה"ר יעקב עומדין זצללה"ה, בספרו מגדל עז, חלק עליות דרך ארץ).

2. הזהר להסתפר בזמן ששערותיך צריכים תקון, ואל תהיה מכוער בעיני חבריך (יעב"ץ).

3. הקדם שלום לכל אדם, כשתכנס למסבה, תן שלום לכל היושבים, ושב במקום הראוי לך לפי הכבוד (יעב"ץ).

4. אם נחוץ לך לבקש טובה או לשאול דבר מה מאנשים, תבקש בלשון רכה ומיטב דברים, ואל תלחוץ עליהם אם יאמרו לך לאו, רק תדין אותם לכף זכות (יעב"ץ).

הרמב"ם מעתיק או מחדש?

ומחידושי היעב"ץ (חידושים וביאורים) על הרמב"ם:

בלקוטי שיחות (כרך כא עמ' 156) צוטטו דבריו אודות ספר הי"ד שהדברים שנכללו בו "להלכה אמורים... ודברים שאין יוצא מהן דין מהדינים ולא מוסר והנהגה וידיעה הצריכה אין מדרכו ז"ל להטפל בהם בחיבור זה". הדברים מוסבים על תיאורו של הרמב"ם בתחילת פרק רביעי מהלכות בית הבחירה אודות גניזת הארון; גם בהמשך השיחה מתייחס הרבי להיעב"ץ (ראה תחילת סעיף ב' והערות 11 ו- 13).

ומעניין לעניין:

בשיחת שבת קודש פרשת מטות-מסעי תשל"ז (שיחות-קודש תשל"ז כרך ב' עמ' 318 ואילך) הביא הרבי קושיית ה'מגיד משנה' על דברי הרמב"ם בסיום פרק א' דהלכות "בית הבחירה" אודות כלים ש"נעשו מתחילתן להדיוט אין עושין אותן לגובה... מתחלה לבית הכנסת אין עושין אותן להר הבית". ועל-כך מקשה: "מי דחקו לרבינו לפרש כן [=ש'הדיוט' מוסב על בית הכנסת] ולמה לא פירש דלהדיוט ממש קאמר"; אמנם האחרונים [=היעב"ץ – בערך לראשוני המפרשים על הרמב"ם] – מבארים ד"מהלכותיו של רבינו ניכר שאדם גדול הוא דאשמעינן הלכתא וטעמו ונימוקו עמו", כי אמנם בתוספתא מופיע הביטוי "הדיוט", שכן לגבי הר הבית נחשב בית הכנסת "מקדש מעט" (מגילה כט, א) וקדושתו אינה קדושת הגוף, ואין כאן אלא ענין של כבוד כו' נקרא אפוא "הדיוט".

אמנם, מאידך נשאלת השאלה למה אין ראשוני המפרשים [=המגיד משנה] מקבלים הסבר פשוט זה (של היעב"ץ) ומסתפקים בהנחה שאפשר, ובמקור אחר שאינו תחת ידינו קיים בסיס מפורש ("איתיה בהדיא") לדברי הרמב"ם.

הסבר הדברים – אמר הרבי – כך הוא:

הרמב"ם אינו כותב דינים מחודשים, אף אם הם מובנים מעצמם, ובוודאי אינו משנה מלשון חז"ל, ולכן תמיהת המגיד משנה (למרות הסברו היפה של היעב"ץ) במקומה עומדת.

היש קצבה לצדקה?

שיחה ארוכה (לקוטי שיחות כרך לח עמ' 111 ואילך) הקדיש הרבי לביאור דברי הרמב"ם (הלכות נחלות פרק יא הלכה יו"ד) "האפוטרופין עושין לקטנים... כל מצות-עשה שיש להם קצבה... כדי לחנכן, אבל אין פוסקים עליהן צדקה... שמצוות אלו אין להם קצבה". וההבדל בין יתום לשוטה וחרש, שבית דין פוסקים עליהם צדקה (שם הלכה יא), וכן בסיום הלכות נחלות (וספר משפטים), שאפוטרופוס "צריך לחשב בינו לבין עצמו לדקדק ולהיזהר הרבה מאביהן של אלו היתומים שהוא רוכב ערבות שנאמר סולו כו'".

בשיחה מתייחס הרבי בהרחבה לדברי השאילת יעב"ץ חלק א' סימנים א'-ג' (דבריו נזכרים לפחות אחד עשר פעמים בשיחה ובמראי-מקומות), והדיון נסוב סביב דברי חז"ל שצדקה הוי דבר שאין לו קצבה. בכמה מהדברים חולק הרבי על דברי היעב"ץ (ראה הערות 16; 25), אולם גם מתבסס על דבריו (ראה גם הערה 27).


 

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)