יש לנצל את תחילת זמן הלימודים כראוי: שמ"תומכי-תמימים" אכן ייצאו "תמימים" בכל הפרטים, וכן בכל מוסדות החינוך * כאשר תלמיד "נופל בדרך" אין מקום ל"והתעלמת"! * וכאשר "תצא למלחמה", מובטח כי "ושבית שביו" – הם הניצוצות השייכים לך * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
א. עיקר1 סיבת התוועדות זו היא נסיעתו של שליח2 לארצנו הקדושה ת"ו, לפעול . . . בחינוך על טהרת הקודש...
בשיעור3 חומש היומי (יום שני) נאמר4: "לא תראה את חמור אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת מהם הקם תקים עמו".
דרך – היא ממוצע בין רשות היחיד לרשות הרבים.
– ולכן, כשמבארים בחסידות5 עניין הקו, מביאים משל מדרך, שמחברת עיר הגדולה והיכל המלכות עם עיירות קטנות עד לפינה נדחת;
גם משל מצינור, שכאשר צריכים למלא מים מן הנהר הגדול, שזורם בתוקף גדול, לכלים קטנים, זקוקים לצינור, שמתחלק אחר-כך לצינורות קטנים, שעל-ידם יכולים המים להגיע גם לכלים היותר קטנים שבריחוק מקום ביותר. –
כאשר רוצים להוסיף עניין נוסף מלבד דרך – הרי זה יכול להיות בשני אופנים: להוסיף שור וחמור הנופלים ברפת, רשות היחיד, או להוסיף את הנופלים ברשות הרבים. ואיתא בספרי6 שמוסיפים רשות הרבים, אבל ברפת אין חיוב הקמה.
ב. העניין מכל הנ"ל בחינוך הוא:
קודם החינוך – הרי "עיר פרא אדם יולד"7. ישנם כאלו שהם כבהמה. ובכללות8: אם שור – בהמה דקדושה, אם חמור – בהמה דלעומת זה, עד כמה ששייך לעומת זה אצל יהודי.
וכאשר רואה חמור או שור נופלים (ממדריגתם, וגם המשא שהם צריכים לשאת נפל) בדרך – אזי "הקם תקים עמו".
הא גופא ש"תראה" – שמראים לו – מהוה ראייה שיש לזה שייכות אליו. וכמאמר הבעל-שם-טוב9 שכל מה שיהודי רואה או שומע הוא בהשגחה פרטית, כדי לנצל זאת בעבודת האדם לקונו.
הגם שחושב שהוא נמצא במדריגה נעלית יותר, ויכול להיות שאכן הוא נמצא במדריגה גדולה ביותר, מכל-מקום, יש לזה שייכות אליו. כלשון הכתוב: "אחיך" בתוספת כ"ף סופית, זהו אח שלך.
בראותו שהלה נמצא בדרך, לא ברשות היחיד, אלא יתירה מזה – אפילו אם הוא נמצא ברשות הרבים, היפך רשות היחיד דיחידו של עולם10, יכול הוא לטעון: מה לי ולצרה הזאת. על כך אומרים לו: מוטל עליך החוב להתפנות מכל ענייניך ולקיים מצוות "הקם תקים".
ואדרבה, חיוב זה הוא דווקא בדרך וברשות הרבים. אם נופלים ברפת, הרי כיוון שהם נמצאים ברשות היחיד – אין חובת הקמה, הם יקומו מעצמם; החיוב הוא בדרך, ויתרה מזה, ברשות הרבים – שהרי חומר בדברי סופרים מדברי תורה11.
מצוות הקמה בדרך – יש לעשותה בזריזות ובשמחה כנ"ל. אבל ברשות הרבים – צריכים לעשותה מתוך ערבות יתירה, כיוון שערבים עלי דברי סופרים יותר מדברי תורה12.
ג. ובנוגע לענייננו:
במדובר בעניין הנסיעות לפעול במוסדות החינוך – הרי יכולים לרצות להעמיד תנאי ולבחור דווקא מקומות הסמוכים למקום מגוריו, מקומות שיש בהם יותר יראת-שמים;
על כך אומרים, שבשעה שיכולים לפעול במקום רחוק ופינה נידחת, נידחת בגשמיות וברוחניות, הנה לא רק שבפשיטות צריך להיות "הקם תקים", לא רק שבפשיטות אסור שעניין זה יחסר את הזריזות והשמחה, אלא יתירה מזו – עניין זה צריך לחזק את החיות, הזריזות ושמחה.
ד. בכללות התורה קדמו נשים לאנשים, כמו שכתוב13 "כה תאמר לבית יעקב" – אלו הנשים, "ותגיד לבני-ישראל" – אלו האנשים. ואם כן הוא בכל התורה, על אחת כמה וכמה בעניין החינוך – שרואים במוחש שבזה נוגעת האם יותר מאשר האב14. אף-על-פי שמצוות החינוך מוטלת על האב ולא על האם15, מכל-מקום, רואים שכפי שעקרת-הבית מעמידה את הדבר – כן הוא16.
מזה מובן, שכל האמור לעיל, שייך לא רק בעניין חינוך הילדים, אלא גם בחינוך הילדות, ולא רק בנוגע למורים אלא גם – למורות. ואדרבה, אצלן זהו בהקדם לאנשים, ביתר זריזות וביתר חיות.
ה. ייתן השם יתברך ברכת הצלחה, שהשליח ייקח את עניני השליחות במילואם ויביא את העניינים לשם – לארץ-הקודש ת"ו – במילואם, ובמילא יהיו הדברים יוצאים מהלב ונכנסים אל לב השומעים17, לפעול על האברכים, על המורים והמורות – שכל אחד ואחת מהם יפעל בזריזות וחיות ושמחה, להביא את דבר הוי' בכל מקום שיקבעו להם, ובפרט במוסדות החינוך הנקראים על שמו של כ"ק מו"ח אדמו"ר, שהתלמידים והתלמידות יהיו "זרע ברך הוי'"18, "דור ישרים יבורך"19.
ועניין זה יביא הצלחה מופלגה גם בענייניהם הפרטיים, ובמדתו של הקב"ה שהיא מדה כנגד מדה20 אבל בתוספת כמה פעמים ככה – "ויעש להם בתים"21, בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות.
* * *
ו. עומדים אנו בחודש אלול, ימי הרצון והרחמים22, ומתקרב ובא ח"י באלול, שנותן חיות בכל עבודות חודש אלול23 ועל-ידי זה גם בעבודות כל השנה.
הנה כל אלה שהתנדבו לעניין האמור – על-פי הידיעות שיתקבלו עד אז – יזכירום בלי-נדר על הציון ביום הח"י – שיהיה ואכן יהיה ("עס זאָל זיין און עס וועט זיין") בהצלחה מופלגה, הן בעניינים הכלליים והן בעניינים הפרטיים.
* * *
ז. כאמור לעיל, שמצוות הקמה (בענייננו – עסק בחינוך על טהרת הקודש) היא בכל המקומות, גם ברשות הרבים, כמו כן גם סדר החינוך – להתחיל באל"ף כנ"ל – הוא סדר בכל המקומות. בכל מקום ובכל המדריגות, צריכים ללמוד עם ילד יהודי מקטנותו ובתור יסוד לכל חינוכו ולכל חייו – שיהודי (היו"ד, הנקודה) למטה מקשר עצמו ומתאחד עם היו"ד (ראש-תיבת ועיקר שם הוי') שלמעלה על-ידי הקו של אמונה (או כנוסח השני בפתגם רבנו הזקן) על-ידי הקו של יראת-שמים.
אלה שנוסעים עד למקומות הרחוקים לעסוק שם בחינוך על טהרת הקודש ובייחוד בבתי הספר הנקראים על שמו של כ"ק מו"ח אדמו"ר, צריכים לדעת שיש לחקוק את ה"אל"ף" בהילדים – בתלמידים ובתלמידות – שיהיה מתאים לתקוות וכוונת הרבי, שיוכל לומר: ראו גידולים שגידלתי – שגידלתי לשון יחיד – על-ידי שלוחיי.
ח. ישנו עניין עיקרי, וישנו עניין שבא על-ידי גלגול. וכמו כן בסיבת ההתוועדות.
העניין העיקרי: שאברכים באה"ק ת"ו ייסעו – בשליחות – לעסוק בחינוך על טהרת הקודש וביחוד במוסדות אוהלי יוסף יצחק, ובזריזות ובשמחה.
והעניין – שהוא גם עיקרי אבל – הבא על-ידי גלגול: העניינים שנאמרו לעיל – שייכים בכל מוסד חינוך על טהרת הקודש. בכל מוסד צריכים להתחיל עם האל"ף בי"ת. הן המשפיעים והן התלמידים. מבלי הבט על העבר ומבלי הבט על המעלות שהשיגו, הנה התחלת כל יום ויום הוא – "מודה אני", שזהו הא"ב של עבודות האדם בעולמו – לשמש את קונו.
כיוון ש"אסתכל באורייתא וברא עלמא"24, צריכה להיות ההתחלה עם האל"ף של תורה, כלומר, צריכים לדעת, שישנו היו"ד שלמעלה, מרחב העצמי של העצמות, שהוא כולל הכל, ובכדי לקבל זאת צריך להיות היו"ד שלמטה – הביטול וכלי ריקן של המקבל, ד"כלי ריקן מחזיק"25, ועניין זה בא על-ידי קו האמונה, קו של יראת-שמים, המחבר. יש לחבר את המטה והמעלה עד שנעשים דבר אחד, אות אחת. מהכול יחד נעשה אל"ף – אלופו של עולם.
כעת הוא התחלת זמן הלימודים, ואיך שמעמידים הדברים בתחילה כך נמשך. ובכן, בישיבות בכלל וישיבות תומכי תמימים בפרט, שמתומכי-תמימים צריכים לצאת "תמימים", תמימים בתורה תמימה נגלה וחסידות, תמימים במצוות – "תמים תהיה עם הוי' אלקיך"26, שלימות ברמ"ח אברים שהם רמ"ח מצוות עשה ושלימות בשס"ה גידים שהם שס"ה מצוות לא תעשה27, הנה התחלת הלימוד צריכה להיות מתוך גישה של ידיעה והכרה הנ"ל בעניין אל"ף.
ט. העניין28 של שור וחמור נופלים בדרך – שייך גם במוסדות חינוך וישיבות עצמם.
כאשר רואים אצל התלמיד עניין של שור וחמור נופלים, ויתרה מזה שהם נמצאים ברשות הרבים, לא שייך שום תירוץ – לא מצד המשפיע, לא מצד ראש הישיבה וראש מתיבתא, ולא מצד ההנהלה – שאין זה לפי כבודם, אין להם זמן כו'. ועל דרך זה – כאשר מבין המנויים לעיל רואים זאת בעצמם, אין מקום ל"והתעלמת" או טענה המדומה שאין זה לפי כוחם, אלא מוכרח להיות "הקם תקים".
והיינו לפי שציווי זה עם כל הפרטים ועניינים הנ"ל, נאמר לכל אחד ואחד מהתלמידים, מהמשפיעים, מהראשי-ישיבות ומחברי ההנהלה, בתור יחידים ובתור כלל (התלמידים בכללם – עד לכללות ההנהלה).
וכיוון שתובעים זאת – ברור הדבר שנותנים כוחות על זה. וכאשר ירצה באמת למלא ציווי זה – יוכל לקיימו.
והיינו לפי שכל המצוות שבתורה נאמרו בלשון שיש בו שני פירושים29: ציווי והבטחה, וכך גם "הקם תקים". כאשר נרגש הציווי: עליך להקים ("דו זאָלסט אויפשטעלן") – אזי בא הפירוש הפנימי: ההבטחה שאכן תקים ("דו וועסט אויפשטעלן").
י. חיזוק לדבר הוא גם הסדר במדינה זו שהתחלת הלימודים היא בחודש אלול – הזמן שהמלך בשדה, י"ג מדות הרחמים הם בהתגלות, באופן שהמלך מקבל את כל אחד בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם כנ"ל . . – שעניין זה נותן כוח לכל אחד למלא את הנדרש ממנו.
עניין זה שייך לתלמידי ישיבות בכלל ותלמידי תומכי תמימים ביחוד, כי, עניין התורה בכלל ואופן לימודה בתומכי תמימים בפרט, הוא – לאחד ולחבר גליא עם סתים דתורה, ועל-ידי זה גם גליא וסתים דהנשמה עם גליא וסתים דקוב"ה30 – עד שמגיעים למילוי הבקשות: "בקשו פני את פניך ה' אבקש"31.
ו"באור פני מלך חיים"32 – שעניין זה ממשיך מפנימיות ועצם הטוב, כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, למטה מעשרה טפחים, בטוב הנראה והנגלה.
* * *
יא. ועל דרך זה עוד עניין מרמזי הסדרה – "כי תצא למלחמה על אויביך"33:
המלחמה עם נפשו הבהמית, המלחמה עם הסביבה, עם הגוף ונפש הבהמית של הזולת – הנה הסדר בזה הוא "כי תצא", לא להמתין עד שהלה יבוא להלחם עמך, אלא לצאת אליו. וכפי שדובר פעם34 שאם האויב בא לשטח שלו, הנה אפילו כאשר מנצח במלחמה, הרי לא ימלט שלא יהיה איזה הירוס וחורבן שנגרם מצד המלחמה, מה שאין כן "כי תצא" – כשיוצאים במלחמת תנופה לשדה האויב.
ואז, "ושבית שביו" – השבי שהיה שבוי בידי אויביך, אויב שלך – שבי הקשור עמך.
כלומר: שלא יחשוב שהוא עושה טובה לזולת, ובמילא כמה שיעשה – הרי זה מספיק. על כך אומרים לו, שידע שזהו שביו של אויביך – זהו עניין שנוגע אליו, ועוד יותר מאשר לזולת. אלה הם הניצוצות שלו שנמצאים בלעומת-זה, ועליו להוציאם משם. וכנ"ל בעניין "כי תראה" – כיוון שהוא רואה זאת ויודע מזה, הרי זה שייך אליו.
וכאמור לעיל – הפרשה היא בלשון ציווי ובלשון הבטחה. כאשר מרגיש את הציווי, אזי עושה זאת בשמחה ובטוב לבב, ומובטח לו ש"ושבית שביו".
יב. ועל-פי מאמר רז"ל35 "לפום צערא אגרא" – הרי כיוון שעניין זה קשור עם צער של מלחמה, מצד ההעלם וההסתר על מילוי שליחותו,
הנה לפום זה יש לו ה"אגרא" – שלוקח העצמות, וכמבואר36 על הפסוק37 "יעשה למחכה לו", אינון דדחקין למלה דחכמתא38, שעל-ידי שבירת ההעלם וההסתר לוקחים עצמות.
ועל-ידי זה באים לקיום היעוד39 "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה", בביאת המשיח שנקרא שלום40, וכמו שכתוב41 "שר שלום – לםרבה המשרה ולשלום אין קץ".
וכדאיתא באגרת הקודש42 שעכשיו צריך להיות בירור הניצוצות. לעתיד יושלם בירור הניצוצות ויופרד הרע מהטוב וכו', ואז לא יצטרכו לברר בירורים, אלא העבודה תהיה לייחד ייחודים עליונים יותר להמשיך אורות עליונים יותר מהאצילות – שזהו עניין השלום, "שלום אין קץ". אבל הא גופא נעשה דווקא על-ידי עבודת הבירורים עכשיו, העניין ד"תצא למלחמה".
* * *
יג. וזוהי גם עבודת ראש השנה, ועניין "שנה שרשה בתחילתה מתעשרת בסופה"43.
עיקר עבודת ראש השנה – "מצוות היום בשופר"44, תקיעות.
כאשר "מן המיצר קראתי"45, "רשה בתחילתה", ברגעים אלו – נעשה מיד "ענני במרחב", "מתעשרת בסופה", המשכת מרחב העצמי46.
והרי עניין זה ישנו בהיו"ד שלמעלה, ועל-ידי הקו הרי זה נמשך ביו"ד שלמטה.
(משיחת יום ב' פרשת תצא, ט' אלול ה'תשח"י;
תורת מנחם כרך כג, עמ' 268-275, בלתי מוגה)
___________________________
1) שיחה זו הוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר (באידיש), ונדפסה בשעתה בחוברת בפ"ע. וכן (בלה"ק) בבטאון חב"ד חי"ט ע' 30 ואילך. במהדורה זו ניתוספו עוד איזה ציוני מ"מ ע"י המו"ל.
2) הרה"ת ר' זושא שיחי' פוזנר.
3) מכאן עד סוס"ג – נדפס גם בלקו"ש ח"ב ע' 632 ואילך.
4) תצא כב, ד.
5) ראה ביאוה"ז לאדהאמ"צ ר"פ וישלח. ועוד. הנסמן בתו"מ סה"מ חשון ע' רנו.
6) עה"פ. וראה ב"מ לב, א.
7) איוב יא, יב.
8) ראה ב"ק נד, ב.
9) ראה סה"ש קיץ ה'ש"ת ע' 11. וראה גם כתר שם טוב (הוצאת תשנ"ט) בהוספות סרכ"ג ואילך. וש"נ (נעתק ב"היום יום" ט אייר). מכתב ער"ח סיון שנה זו (אגרות-קודש חי"ז ע' קמא).
10) ראה תניא ספל"ג.
11) סנהדרין פח, ב (במשנה). ירושלמי שם פי"א ה"ד. וראה עירובין כא, ב.
12) ע"ז לה, א ובפרש"י. וראה ירושלמי שם פ"ב ה"ז.
13) יתרו יט, ג ובמכילתא ופרש"י.
14) ראה גם לעיל ע' 67. וש"נ.
15) ראה גם תו"מ חי"ז ע' 68. וש"נ.
16) ראה ברכות יז, א: גדולה הבטחה כו'.
17) ראה ס' הישר לר"ת שי"ג. הובא בשל"ה סט, א.
18) ישעי' סא, ט.
19) תהלים קיב, ב.
20) סנהדרין צ, סע"א. וראה סוטה ח, ב ואילך.
21) שמות א, כא.
22) ראה תו"מ ח"ו ע' 132. וש"נ.
23) ראה סה"ש תש"ז ע' 154. וש"נ.
24) זח"ב קסא, רע"ב.
25) ברכות מ, א. וש"נ. וראה סה"מ תש"י שבהערה 14, ובהנסמן שם בהערה.
26) פ' שופטים יח, יג.
27) לקו"ת נצבים מה, ג.
28) מכאן עד סוסי"ב – נדפס גם בלקו"ש ח"ב ע' 634 ואילך.
29) ראה גם תו"א תשא פו, ג.
30) ראה זח"ג עג, א.
31) תהלים כז, ח. וראה לעיל ע' 263. וש"נ.
32) משלי טז, טו.
33) ר"פ תצא.
34) שיחת שמחת בית השואבה דאשתקד סל"ו ואילך (תו"מ חי"ח ע' 61 ואילך).
35) אבות פ"ה מכ"א.
36) ד"ה ואברהם זקן תרס"ו ואילך (המשך תרס"ו ע' פה ואילך).
37) ישעי' סד, ג.
38) זח"א קל, ב.
39) ישעי' ב, ד.
40) מדרש מעשה תורה (אות ח).
41) ישעי' ט, ה-ו.
42) סכ"ו (קמה, א ואילך).
43) ר"ה טז, רע"ב.
44) שם כו, ב. כז, א.
45) תהלים קיח, ה.
46) ראה תו"מ סה"מ תשרי ע' יג. וש"נ. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
