בתחילת פרשתנו משה מספר לבני-ישראל על התחנונים שהתחנן כדי להיכנס לארץ-ישראל, ועל תשובת הקב"ה: "רַב לָךְ, אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה". משה גם אומר לבני-ישראל שאי-כניסתו לארץ היא בגלל העם: "וה' הִתְאַנַּף בִּי עַל דִּבְרֵיכֶם". גם בפרשה הקודמת אמר משה דברים דומים: "גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה', בִּגְלַלְכֶם".
בדבריו אלה משה ממחיש את עומק הקשר בינו ובין בני ישראל, עד שבגללם גם הוא נותר במדבר ולא נכנס לארץ. זה עניינו של רועה ישראל אמיתי, ש"לא יעזוב צאן מרעיתו", והוא נשאר עם העם בכל מקרה ובכל מצב. לכן כשבני דורו לא זכו להיכנס לארץ, גם משה נשאר עמם במדבר.
למה בתוכחה?
אך השאלה המתעוררת כאן היא מדוע עניין נעלה כל-כך, על הקשר העמוק בין משה ובין בני ישראל, נאמר דווקא בהקשר של דברי תוכחה? הלוא בפרשיות האלה משה אומר לבני ישראל דברי תוכחה לפני פטירתו, ואיזו תוכחה יש בהדגשת הקשר העמוק בינו ובין העם?
ההסבר הוא שאמנם משה לעולם אינו נפרד מצאן מרעיתו ונשאר קשור איתם, אך זה עצמו יכול להתקיים בשתי דרכים – דרך אחת שמשה מרומם את בני העם למדרגתו העליונה, ודרך שנייה שהוא אינו מצליח לרומם אותם למעלה, ונאלץ לרדת אליהם, למדרגתם הנחותה.
כוחה של תשובה
המצב הרצוי הוא שהקשר הבלתי ניתן לניתוק בין משה רבנו ובין בני דורו היה מתבטא בכניסתם יחדיו לארץ ישראל. אמנם כבר נגזרה הגזֵרה, אבל במשך שלושים ושמונה שנות הנדודים במדבר היו בני ישראל יכולים לעשות תשובה, והלוא "אין לך דבר שעומד בפני התשובה".
כוחה המופלא של התשובה בא לידי ביטוי בהלכה שאדם המקדש אישה "על-מנת שאני צדיק גמור", ובפועל מתברר שהוא רשע גמור, בכל-זאת האישה מקודשת מספק – "שמא הרהר תשובה בליבו". נמצא שהרהור תשובה אמיתי יכול להפוך את האדם מן הקצה אל הקצה.
להפוך למציאות חדשה
אלא שלשם כך נדרשת תשובה מיוחדת. לא דיי בתשובה מיראה, שבכוחה להפוך את ה'זדונות' ל'שגגות' בלבד, אלא יש צורך בתשובה מאהבה, ההופכת 'זדונות' ל'זכויות'. כאשר יהודי שב בתשובה עמוקה כל-כך – הוא נעשֶה מציאות חדשה, וממילא אין מקום לעונש, כי לפנינו אדם אחר לגמרי.
זו אפוא משמעות התוכחה שמשה אומר לבני ישראל: אמנם אני נשאר קשור איתכם לעולם, אבל הקשר ההדוק הזה היה יכול להתבטא בכניסתנו המשותפת לארץ ישראל. אילו היו בני ישראל שבים בתשובה מאהבה, הייתה הגזֵרה מתבטלת, ומשה היה מכניס את עמו לארץ ישראל, והכניסה הזאת הייתה מביאה מיד את הגאולה השלמה.
(שיחות קודש תשמ"א, כרך ד, פרשת ואתחנן, עמ' 398) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:08
