מלחמת העולם השנייה הסתיימה. חיילים רוסים שנכנסו למחנה ההשמדה בפולין מצאו שם ניצולים כחושים ששרדו מן התופת. החיילים הניחו לפניהם תפוחי-אדמה מהבילים ועוד דברי מאכל. הניצולים התנפלו על המזון ואכלו ממנו ברעבתנות שאינה יודעת שובעה.
"ניצחנו! בואו תניחו תפילין!", נשמע לפתע קול של נער צעיר, שהצליח להסתיר זוג תפילין לאורך כל המלחמה. קומץ ניצולים צעד בעקבות הנער. הם העדיפו את התפילין מהארוחה הדשנה. כשסיימו להתרפק על התפילין חזרו לאכול, ונדהמו לגלות את חבריהם מתפתלים בייסורים, ומהם שכבר אינם בין החיים. במהרה התברר שבולמוס של אכילה אחרי שנים של רעב עלול להיות קטלני. "בזכות אותה הנחת תפילין ניצלו חיי", סיפר אחד הניצולים. "אחרי שראינו את מה שאירע לחברינו הכרחנו את עצמנו לאכול מעט-מעט, על-אף הרעב".
כוחה של אמונה
את הסיפור הזה שמע המפיק המוזיקלי קובי דרזי (34) מניצול שואה, במפגש עם ניצולים. במסגרת עבודתו הכין ליווי מוזיקלי לסיפוריהם של ניצולי שואה. "למשל, כשסיפרו על רכבות המוות, שילבתי אפקט שמזכיר שקשוק רכבת, בצורה עדינה", הוא מסביר. דרזי, חבר קהילת חב"ד באלעד, חזר בתשובה לפני יותר מעשר שנים, ובין השאר עסק בהפקת סיפורי ניצולים באירועים לזכר השואה.
באירועים האלה שמע סיפורי גבורה מדהימים. "בעבר הדגישו מעשי גבורה של מלחמה בנאצים", הוא אומר. "כיום אתה שומע הרבה יותר סיפורי גבורה רוחנית, כוחה של אמונה ועוד. גבורה היא גם הכוח לשקם את החיים אחרי כל הזוועות, לעלות לארץ ולהקים משפחה".
משפט שדה לפעוט
סיפורי הניצולים גם מגוללים את האכזריות הבלתי-נתפסת של הנאצים. "ניצול אחד סיפר שראה במו-עיניו ילדה גרמנייה, בתו של קצין נאצי, שהתלוננה על פעוט יהודי בן שנתיים שלקח ממנה בובה. הפעוט הובא ל'משפט שדה' והוצא להורג", הוא מספר.
אחת השאלות העולות בכל מפגש כזה היא מה נתן את הכוח לשרוד בתנאים נוראים כאלה. "יש המציינים את האמונה כמקור הכוח. אחרים מספרים כי המחשבה על המשפחה היא שהחזיקה אותם. ויש האומרים שדווקא האדישות שפיתחו לזוועות אִפשרה להם להישאר בחיים", אומר קובי.
שאלה שהיא תשובה
דרזי, שכבר היה בתהליך מתקדם של התקרבות לאמונה ולשמירת מצוות, נחשף במפגשים האלה גם לשאלות שהשואה הותירה בלב הניצולים. "מכיוון שחבשתי כיפה, הייתי כתובת לטענה הידועה 'איפה היה אלוקים בשואה'. פעם אחת הניצולים ממש תבעו ממני תשובה", הוא מספר. "לא ידעתי מה לענות. מה אפשר לומר לניצולים שראו זוועות נוראות כאלה?
"בסיום המפגש, שבמהלכו סיפרו הניצולים בהרחבה את סיפורם, נטלתי את המיקרופון ואמרתי: 'אם חלילה אין מאמינים שיש בורא ומנהיג לעולם ושיש דין ויש דיין, על מה הכעס? עצם הזעקה שלכם מעידה על אמונה פנימית עמוקה'. בקהל השתררה שתיקה ובזה נסתיים המפגש. הדברים שאמרתי יצאו מן הלב, כי זה מה שהרגשתי באותו רגע".
אוזן קשבת לניצולי שואה. ר' קובי דרזי
| 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
