חזותו החיצונית של האיש הייתה שונה מקהל פוקדי בית המדרש של חסידי הוסיאטין בתל-אביב. הוא נראה אדם באמצע שנותיו, אזרח ישראלי מן השורה, כיפה לראשו. האיש חיפש בארונות הספרים, עד שמצא את מבוקשו – ספר 'אור החיים', פירושו הנודע של רבנו חיים בן-עטר על התורה.
האיש התיישב באחת מפינות בית-המדרש, ובהתלהבות החל לשקוד על פירושו של 'אור החיים' על פרשת השבוע. דבר-מה בלימודו המיוחד משך את תשומת ליבו של ר' מרדכי-שרגא בוימינגר. הוא ביקש לדעת מי האיש ומה משך אותו להיכנס לבית-המדרש הזה דווקא. בשלב מסוים אזר עוז, התיישב ליד האיש ופתח עמו בשיחה.
אך בקושי הסכים האיש להתיק את עיניו מן הספר. כאשר שמע מר' מרדכי-שרגא כי הוא נין ונכד האדמו"ר רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין, פער את עיניו לרווחה ואמר: "אם כן, אתה אולי האיש הנכון לשמוע את אשר אירע עמי היום והקשר שלי לסבך הגדול".
הניח האיש סימנייה בדף שעמד בו, סגר את הספר, והחל לגולל את סיפורו:
"נתנאל שמי, כיום תושב חיפה. נולדתי באוקראינה, בעיירה שרוב תושביה היו חסידי הוסיאטין, ובהם גם הוריי. בעודי ילד, בשנת תרצ"ז, עלה האדמו"ר לארץ. בגלל תנאי התקופה וריחוק המקום מהרבי, התרופפו והלכו קשריי עם החסידות.
"הצטרפתי ל'מועדון הגשמה' ציוני, שבו טיפחו את חזון הציונות, אידאלים של עשייה למען ארץ ישראל, ערכי עבודת האדמה ועוד. למרבה הצער, שיעורי תורה לא התקיימו שם, ואט-אט פרקו החברים את עול התורה והמצוות.
"סוף-סוף עלה בידי הקבוצה, ואני בתוכה, לעלות לארץ. בתחילה היו כולם חדורי אידאלים, התלהבות ועשייה, אולם עם הזמן התפרדה החבילה. כל אחד שקע בבניין עולמו הפרטי. התפוגגות החלום גרמה לי לפתוח בתהליך איטי של חזרה למקורותיי. חבשתי כיפה והלכתי לשיעורי תורה, ובהמשך התקדמתי לשמירת שבת ועוד.
"באותו זמן נזכרתי באחד ממראות ילדותי, כאשר אבי היה יושב ולומד בספר 'אור החיים'. התחלתי ללמוד אף אני בקביעות ב'אור החיים'.
"לפני כמה שבועות שכבתי לישון, ופתאום חשתי מחנק נורא. ליבי כאילו פסק מלפעום ושקעתי באפֵלה מוחלטת. מיד במעבר חד חשתי כי אני טס כלפי מעלה, ואור יקרות עצום שטף את עיניי. בתודעתי חדרה ההכרה כי אני נמצא בעולם האמת.
"דמויות עלומות שלא הכרתי לקחוני והובילו אותי לאולם מואר שבו עמד שולחן. משני צידיו ישבו שני אישים מכובדים. הבנתי שזהו בית-דין של מעלה, וכי ממתינים לשלישי האמור לשבת בכיסא האמצעי.
"פתאום נכנס אל בית-הדין ישיש מזוקן והתיישב בכיסא המיועד. הנחתי שהוא אב בית-הדין. בטרם החל הדיון שאל הישיש: 'האם אכן הגיע זמנו של האיש הזה לעלות לכאן?'.
"דממה השתררה לכמה רגעים ואז נשמע שוב קולו של אב בית-הדין: הלוא הוא מתמיד ללמוד בספר 'אור החיים'... נוצרה המולה, ופתאום חשתי כי אני טס במהירות, הפעם כלפי מטה, עד שהתעוררתי כולי רועד מפחד ומהתרגשות.
"החלום הותיר בי רושם עז. התחזקתי מאוד ושיניתי את כל דרכיי לטובה, ובתוך כך הוספתי כמובן להקפיד על שיעורי הקבוע ב'אור החיים'.
"היום בבוקר", המשיך האיש לספר באוזני ר' מרדכי-שרגא, "באתי לתל-אביב לצורך סידורים. פתאום הבחנתי בשלושה יהודים, בעלי חזות חסידית, עולים במעלה הרחוב. במהרה הבנתי כי שניים מהם מלווים את הישיש שביניהם. כשהתקרבתי הבחנתי בתווי פניו של הישיש וכמעט התעלפתי. זה היה אב בית-הדין שראיתי בחלומי!
התחלתי לעקוב אחריהם, וברגע שהדבר התאפשר שאלתי את אחד המלווים מיהו האיש הזקן. הוא ענה לי כי זה האדמו"ר מהוסיאטין. זה היה לי כמין הלם. בבת אחת צפו לנגד עיניי זיכרונותיי מבית אבא וזיכרונות הילדות שהיו לי מהרבי ומחסידות הוסיאטין.
"הייתי נרגש כולי והחלטתי ללכת בעקבותיהם עד בית-מדרשו של הרבי ברחוב ביאליק, בתקווה שיינתן לי להיכנס אליו לפגישה אישית. התפללתי תפילת מנחה בבית המדרש, ומבעד לחלון יכולתי לצפות בתפילתו של האדמו"ר. המראה הזכיר לו שוב את הניחוח המיוחד של החסידות בעיירת הולדתי.
"עם סיום התפילה ביקשתי רשות להיכנס אל האדמו"ר. נכנסתי, והרבי הביט בי במבטו החודר ושאל: 'מי אתה ומה אתה מבקש?'.
"מרוב התרגשות בקושי פציתי פה, וכאשר התגברתי אמרתי: 'האם צריך אני לספר לרבי מי אני? הלוא רק לפני שבועיים פסק הרבי את דיני לחיים בבית דין של מעלה'... מרוב התרגשות פרצתי בבכי.
"לאחר שנרגעתי הושיט לי הרבי את ידו ואמר: 'נו, שהשם יתברך יאריך ימיך ושנותיך בטוב, בברכה ובהצלחה'.
"עדיין אני נרגש מהפגישה עם הרבי", סיים האיש את סיפורו, "ואני מנסה להרגיע את התרגשותי על-ידי הלימוד בספר 'אור החיים', שבזכותו חזרתי לחיים בעולם הזה".
(לרגל יום הילולת רבי חיים בן-עטר, ה'אור החיים', בט"ו בתמוז) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
