"את חייבת לבוא להרצאה בשבת", אמרו לה חברותיה. "מרצה מיוחד במינו בא אלינו משיקגו. כדאי לך לשמוע אותו".
שפרה הנדרי הייתה נערה צעירה, תושבת ס' פול שבמדינת מינסוטה בארצות-הברית. היא באה להרצאת האורח, הרב שלמה-זלמן הכט, ובמהלך ההרצאה פרצה בבכי. בתום ההרצאה ביקש המרצה לדעת מדוע בכתה הצעירה. בהתרגשות רבה פלטה שפרה: "האיש שעליו סיפרת היה סבי!".
היא נולדה למשפחה רחוקה מיהדות. אביה שימש פרופסור באוניברסיטה המקומית. את חינוכה קיבלה בבית-ספר ממשלתי. ככל הידוע לה הייתה היהודייה היחידה בשכבת גילה. אימהּ הייתה משננת באוזניה: "את יהודייה, היי גאה בכך", אולם בעיניה לא הייתה לזה משמעות.
את סבהּ, ר' שמואל ברוידא, יהודי נשוא פנים וחובש כיפה גדולה, זכרה היטב. הוא היה יליד העיר איישישוק שבאזור וילנה בליטא. בארצות-הברית שימש נשיא חברת 'בסט כשר' לייצור בשר. הוא גם היה בעל צדקה גדול. כמו-כן זכרה את סבתהּ, שהקפידה ללכת בשבת בבוקר לבית-הכנסת.
באותה תקופה בא לעיר השליח הרב משה פלר, והקים את בית חב"ד. אחיה של שפרה החל לפקוד את המקום, ובמרוצת הזמן החל לשמור מצוות. היא שוחחה איתו שיחות-נפש ארוכות, אך לא השתכנעה ולא הסכימה אפילו לבקר בבית חב"ד.
עבר זמן והיא פגשה חברה לשעבר. זו סיפרה לה בהתלהבות כי היא לומדת ב'בית חנה', המכון ללימודי יהדות של בית חב"ד. כאשר הזמינה את שפרה לבקר ולהציץ, נענתה ונכנסה.
לראשונה שמעה את הבנות משוחחות על בורא העולם. היא הופתעה לגלות כי כל בנות המכון אכן מאמינות בקב"ה. סדק קל נוצר בהשקפת עולמה. היא הוסיפה לבקר בבית חנה, אך עדיין השאלות והספקות מילאו אותה.
כך באה גם להרצאה שנערכה לקראת י' בשבט, יום השנה להסתלקותו של רבי יוסף-יצחק (הריי"צ) מליובאוויטש, הנשיא השישי של חסידות חב"ד. המרצה, הרב שלמה-זלמן הכט, יצא בשעתו לשיקגו בשליחותו, ונחשב נואם בחסד עליון.
הרב הכט סיפר על פעילותו של הרבי הריי"צ להפיכת אמריקה למקום תורה. בין השאר סיפר:
"עם סיום מלחמת העולם השנייה ניהלתי קרן הצלה לעזרת הפליטים שהגיעו לפריז ולארץ-ישראל. נשיא הקרן היה יהודי אמיד, שלא נמנה עם החסידים, ושמו ר' שמואל ברוידא, נשיא חברת 'בסט כשר'. יום אחד העלה משאלה להביא בעצמו את הסיוע אל הפליטים, להכיר את צורכיהם ולעמוד על מצבם.
"הוא נסע לפריז ושם פגש קבוצה מחסידי חב"ד יוצאי רוסיה. כשחזר היה מלא התפעלות ואמר לי: 'אני רוצה לשתף אותך בדבר שריגש אותי עד דמעות'. הוא סיפר כי בהיותו שם התפלא מניין שאבו האנשים האלה כוחות לשרוד במצוקות העוני, הרעב והרדיפות ברוסיה.
"בין השאר פנה אל ילד כבן שמונה ואמר לו: 'אני חוזר מחר לאמריקה. מה תבקש?'. ר' שמואל סיפר על כך בהתפעלות ואמר: 'יודע אתה מה ענה לי הילד?! הוא אמר כי מכיוון שהרבי נמצא באמריקה, הוא רוצה להגיע לאמריקה ולפגוש את הרבי!'.
"עוצמה כזאת של קשר נפשי בין חסיד לרבו, כפי שהיא מפעמת אפילו בלב ילד בן שמונה, הביאה את ר' שמואל הווילנאי, הקר והמחושב, לידי דמעות.
"כאשר ר' שמואל ראה את אהבתם של החסידים לרבם, הביע באוזניי בקשה להזמין בעבורו פגישת 'יחידות' עם הרבי הריי"צ. 'אם ילד בפריז משתוקק כל-כך לפגוש את הרבי, אני מוכרח לבקר אצלו', אמר".
את הסיפור הזה סיפר הרב הכט במהלך ההרצאה, ושפרה פרצה בבכי נרגש, שכן הסיפור עסק בסבהּ האהוב.
הרב הכט הופתע לגלות כי הצעירה היא נכדתו של ר' שמואל ברוידא. "אם כן", אמר לה, "אספר לך גם את חציו השני של הסיפור.
"סבך היה מבוגר ממני, וגם היו בינינו חילוקי דעות בכמה עניינים. מעולם לא שיתף אותי בענייניו האישיים. אך כשביקש להיפגש עם הרבי הזמנתי לו מיד 'יחידות'.
"בבוא הזמן נסעתי איתו לניו-יורק. ר' שמואל נכנס אל הרבי ואני המתנתי בחוץ. שעה ארוכה התארכה ה'יחידות' ולבסוף יצא ופניו אדומות מבכי. הוא לחש באוזני: 'הרגשה כזו לא חוויתי כל חיי'. אמר ולא הוסיף.
"כעבור זמן נקראתי אני להיכנס אל הרבי, והרבי אמר לי: 'היה אצלי ר' שמואל ברוידא. כששאלתיו על ילדיו, פרץ בבכי. הבטחתי לו שיום יבוא והוא יראה נחת מנכדיו'.
"באותו רגע" – סיים הרב הכט את סיפורו – "התקשיתי להבין מדוע קרא לי הרבי. אף לא הבנתי את סיבת בכיו של ר' שמואל. רק לאחר זמן נודע לי כי כל ששת ילדיו של ר' שמואל נטשו את דרך התורה והמצוות, ואז הבנתי את פשר בכיו. אבל עכשיו אני מתחיל להבין גם את הבטחתו של הרבי"...
שפרה לא ידעה את נפשה מהתרגשות. למחרת נרשמה כתלמידה מן המניין ב'בית חנה'. משם עברה ללמוד ב'מכון חנה' בברוקלין, ובבוא העת הקימה בית חסידי אמיתי. ברכתו של הרבי הריי"צ לסבה התקיימה במלואה בה ובשני אחיה, שנעשו גם הם שומרי תורה ומצוות וחסידים בלב ונפש.
(על-פי סיפורה של בעלת המעשה באתר בית חב"ד) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
