חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:36 זריחה: 6:30 י' בכסליו התש"פ, 8/12/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

עצה ותושייה
ניצוצי רבי

נושאים נוספים
התקשרות 985 - כל המדורים ברצף
ההתעוררות להתקשרות באה מהרבי, אולם קיומה תלוי במקושר עצמו
העולם כבר מוכן!
עצה ותושייה
פרשת קרח
הלכות ומנהגי חב"ד

אחריות במקום השפעה, כללים בלימוד, צניעות הלבוש, טיסה במוצאי שבת, ברכת הגומל, תפילין לפני איזה מקומן, קביעות לשליח-ציבור ועוד * מה הציע הרבי לקחת אל שולחן הניתוחים * האם מותר להרהר בדברי תורה קודם ברכת התורה? ומה יש להדגיש בשיעורים בכלל ובפעילות עם בנות בפרט? * שלל הוראות הרבי בענייני הלכה ומנהג, לקראת היום הקדוש ג' תמוז

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

טיסה במוצאי שבת קודש

בשנת תשל"ו התכונן הרה"ת הר"ר שמואל הלוי הבר לנסוע לארץ-הקודש במוצאי שבת-קודש פרשת שלח, לאחר שקיבל את הסכמת הרבי.

ביום ו' ערב-שבת-קודש הודיע לרבי שכבר קנה כרטיס טיסה בטיסת 'אל על' שיוצאת במוצאי שבת-קודש. לפני כניסת השבת קיבל מענה דחוף, וזה לשון המענה ('תשורה' הבר ח' שבט תשס"ח עמ' 17):

[יום ועש"ק כ"ז סיון תשל"ו]

ה"ז [הרי זה] בקיץ ומוכרח הכנת המטוס כו"כ [כמה וכמה] שעות לפני הטיסה עבור בנ"י וק"ל [בני ישראל, וקל להבין], ע"כ [על כן] ישאל רב ומורה הוראה.

תפילין לפני איזהו מקומן?

להלן תוכן דברים שנאמרו לאחד ב'יחידות' לפי השמועה [על פי הערות וביאורים אהלי-תורה גיליון תתמה [ש"פ בראשית תשס"ג] עמ' 77-76, בלתי מוגה]:

שאלה: "בהיום יום" איתא ש"מניחים תפילין של יד ותפילין של ראש הרש"י קודם אמירת פרק איזהו [מקומן]" (וקודם לזה לובשין הטלית גדול) מהו הטעם שאין מניחין קודם לכן?

מענה: כדי למעט כמה שאפשר בהיסח-הדעת בתפילין, לכן מניחים אותן – כך שיהיו מונחים עליו (רק) "מינימום" זמן. אלא שמטעם זה לכאורה היו צריכים להניחם ממש לפני הודו שאז מתחילה תפילת המניין. אמנם, כדי להסמיך ה"קדיש דרבנן", שלא כדאי להפסיק בינו לבין הודו, לכן מקדימין הלבישה קודם אמירת "איזהו מקומן".

'הגומל' לנוסע במטוס

כך כותב הרה"ג ר' יהודה-לייב שפירא (ראש ישיבה גדולה מיאמי) ב'הערות וביאורים' אהלי תורה נ.י. (גיליון ראש השנה תשס"ח עמ' 69):

ובנוגע למעשה, סיפר לי הרה"ח וכו' מוהר"ר שמואל דוד ע"ה רייטשיק, שהוא עצמו שאל פעם את הרבי ב'יחידות' שאלה זו, האם צריך לברך ברכת הגומל מי שטס שלא מעל הים, והרבי ענה לו שהאווירונים עכשיו שונים מהאווירונים דמלפנים, ואין צריך לברך.

[לפני כן כתב שם שמהוספת הרבי ב'יגדיל תורה' נ.י. שנה ב' חוברת כב (סיון תשל"ח) עמ' תרמ – "זה עתה ראיתי בספר טהרת יו"ט חלק ח' (עמ' צז ואילך) ובשו"ת ציץ אלעזר חלק יא סימן יד כמה דעות בזה" (נעתק משם ב'שערי הלכה ומנהג' כרך א' עמ' ריז) משמע, שהרבי עצמו כותב שאין זה פשוט כל-כך שצריך לברך (מי שלא טס מעל הים והמדבר) כי-אם "כמה דעות בזה"].

וראה גם 'מקדש מלך' כרך ד' עמ' ת בעת ביקור בעל 'פני מנחם' שהרבי בירר אצלו איך נוהג, והשיב שמברכים בדרך לשדה התעופה.

בעל תפילה – זכות וחובה

בספר 'לשמע אזן' נ.י. תשמ"ט עמ' רצד מסופר:

כאשר הגיע [הרה"ח ר' שניאור-זלמן דוכמן נ"ע] לגיל שבעים, ביקש מהרבי לשחררו מתפקיד שליח צבור בימים הנוראים, שכן הדבר קשה עליו כי לא התברך בקול רם וקשה היה לציבור לשמוע את תפילתו. גם היה בוכה מפעם לפעם בעת התפילה, וכל אלה גרמו לו לבקש מהרבי לשחררו מתפקידו. הוא צירף גם את הצעתו למסור את התפקיד למועמד מסויים.

תשובת הרבי הייתה, כי אין הוא [הרש"ז דוכמן] בעל-בית על השחרית ולא יוכל  להשתחרר מזה. הרבי הביע את דעתו הברורה, כי רצונו שדווקא הוא יהיה בעל-שחרית בימים הנוראים.

סידור ותניא לשולחן ניתוחים

עוד ב'לשמע אזן' נ.י. תשמ"ט עמ' רצד:

פעם אושפז ר' זלמן [הרה"ח רש"ז דוכמן נ"ע] בבית הרפואה כדי לעבור ניתוח. בטרם הלך לשם נתן לו הרבי סידור ותניא, ואמר לו כי עליו לדאוג שיהיו על שלחן הניתוחים בעת הניתוח – והניתוח עבר ת"ל בהצלחה.

האפשרות להשפיע חשובה יותר

ב'המודיע' ט"ו טבת תשע"ג עמ' יו"ד סופר:

דבקותו [של הרה"ח הרב ברוך-שמואל היישריק זצ"ל] בפעילות בית-הכנסת [היכל מאיר בפתח תקווה] אף היא הייתה על פי הוראת הרבי מליובאוויטש, שלא הרשה לו לעזוב מקום זה. גם כשחשב לעבור לשטיבל חסידי שיתאים יותר לילדיו שגדלו – הוראת הרבי הייתה שלא יעזוב את המקום שיש לו בו השפעה רוחנית על אנשי הקהילה.

מהי יראת שמים בבנות?

כותב הרב דוד-מאיר דרוקמן במאמרו "נשים – חיובן במלבושי צניעות" (קובץ דברי תורה, כפר חב"ד תשל"ה, עמ' לז הערה 5):

"שמעתי מאחד העוסק בחינוך הבנות על טהרת הקודש שאמר לו כ"ק אדמו"ר ב'יחידות' שדווקא בשל העובדה שעניין צניעות הלבוש פרוץ כל-כך בעולם ובארץ הקודש בפרט, הרי היראת שמים של בת ישראל כיום מתבטאת דווקא בזה שהולכת בלבוש צנוע יותר".

סיוע להשבת גזֵלה

התשובה הבאה נכתבה במהלך פרשת הספרים שנלקחו מספרייתו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, לרב החסיד ר' משה בוגומילסקי שסייע בהחזרת הספרים, ונדפסה בספרו "ה' טבת – דידן נצח – נצחון הספרים" (נ.י. תשס"ח, עמ' 44):

[תמוז תשמ"ה]

...הגזילות בעינן עומדות, ובמילא בכל רגע ממש – זה שאינו משיבה עובר במצות-עשה מן-התורה, ומזה מובן בנוגע לזה שיכול לסייע (ובפרט שכבר זכה ועשה והצליח בעזרת ה' יתברך בנוגע לספרים אחדים) ואפילו במקום ספק אמיתי – הרי זה ספק במצות-עשה מן התורה ובנוגע להמסייע נתוסף גם המצוות לא תעשה (דלפני עוור) – דמן התורה. וק"ל.

פסוק לשם 'קריינא'

בעניין הפסוקים לשמות אנשים שנוהגים לומר בסיום השמונה-עשרה היה מענה ב'יחידות' בקשר לשם "קריינא" לאשה (קובץ עיונים והערות חזון אליהו, תל אביב, גליון א', י"ט כסלו תשס"ט עמ' 166) – הפסוק שתאמר הוא "קרבת ביום אקראך אמרת אל תירא" [איכה ג, נז].

הדרכות ללימוד כהלכה

"כנראה שאינו מנצל ככל האפשרי ה'מראי מקומות' שהובאו באנציקלופדיה התלמודית בערכים המתאימים בכדי לעיין על ידי זה בעוד מקום וכו'", כתב הרבי לתלמיד בישיבת תומכי תמימים המרכזית ב-770 (הרה"ג ר' חנני' יוסף אייזנבך – 'אלבום חב"ד בארצנו הקדושה', אלול תשס"ח, עמ' 86).

וב'יחידות' אמר לו (שם): "הלימוד שלנו הוא טוב... בכך שהוא ביסודות חזקים יותר".

בהתוועדות שבת-קודש פרשת משפטים תשמ"ה (התוועדויות תשמ"ה כרך ב' עמ' 1621) אמר הרבי:

רואים במוחש, שבהעדר לימוד וידיעת "כללי הלימוד" עלולים לטעות בעניינים פשוטים ועיקריים – ולפלא שלא לומדים את "כללי התלמוד" בישיבות!

בהזדמנות אחרת ('תשורה' פולק – ו' כסלו תשמ"ג עמ' 15) כתב אחד לרבי בקשר לכללי הש"ס, שיש מי שקדם לכללי הש"ס שנדפסו במהדורת הש"ס ראם – הוא התוספות שאנץ בסוטה דף ב' עמוד א (בדיבור המתחיל המקנא, דיעבד אין לכתחילה לא) – והרבי הגיב:

ות"ח [תשואת חן] על המ"מ [מראי מקומות], ומ"מ [ומכל מקום] תוקף להציון (דבהכללים) לרא"ש (סוכה פ"א, טו) דמביא זה בנוגע לפס"ד [לפסק דין].

הרהור מותר...

במאמר וידבר גו' אנכי שנאמר בחג השבועות תשי"ג מופיע החידוש ההלכתי הבא (תורת מנחם כרך ח' עמ' 200):

קודם ברכת התורה מותר להרהר בתורה ורק הדיבור אסור (ראה הלכות תלמוד תורה לאדמו"ר הזקן פרק ב' סעיף יב), ואף שטוב יותר גם לא להרהר קודם ברכת התורה, הרי זה לחומרא בעלמא, אבל האיסור הוא רק שלא לדבר בדברי תורה קודם ברכת התורה.

המעשה – עיקר!

בחודש כסלו תשל"ו התחיל הרה"ת ר' שמואל הלוי שי' הבר למסור שיעור לבעלי-בתים במסכת סנהדרין, כשהודיע על-כך לרבי נענה (תשורה הבר ח' שבט תשס"ח עמ' 18):

כדאי להוסיף לימוד בהלכות הצריכות עכ"פ [על כל פנים] רגעים אחדים.

בקיץ תש"ל נתקבל הרב הבר כמנהל חינוכי במחנה פרדס חנה, ובדעתו היה למסור לפני המדריכות שיעור בספר קוהלת. הרבי הגיב על-כך (שם עמ' 17):

קשה לכאורה בהסברה והעיקר מהו הבכן [=הלקח לפועל] בשבילם.

לשאלה מה צריכה להיות ההדגשה במחנה-קיץ ('קעמפ') השיב הרבי:

המעשה הוא העיקר.

וכשנשאל איזה הלכות להדגיש בקצרה אחר התפילה, כתב הרבי:

בענינים הנוגעים להם.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)