פרנסה ושלום
"ואכלתם לחמכם לשובע וישבתם לבטח בארצכם" (ויקרא כו,ח). כשאין הפרנסה מצויה, המריבה מצויה; זה חוטף את פת לחמו של חברו. אבל כאשר "ואכלתם לחמכם לשובע", אזיי "וישבתם לבטח", הבריות שרויות בנחת ובשלום.
(ארונו של יוסף)
אין צורך לנדוד
כשאין פרנסה מצויה, אדם נאלץ ליטול בידו את מקל הנדודים ולהגר מארצו, כפי שנאמר באברהם "ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם". זהו שאומר הכתוב: "ואכלתם לחמכם לשובע", ואז "וישבתם לבטח בארצכם" – לא תצטרכו לעזוב את הארץ חלילה.
(תוספת ברכה)
חיזוק האמונה והביטחון
עבודתו של בעל עסק צריכה להיות בחיזוק האמונה והביטחון הגמורים בה', הזן והמפרנס לכל בשר, כי הוא יתברך ייתן לו את פרנסתו ברווח. יתרה מזו, עליו להיות שרוי בשמחה וטוב לבב באמת, כאילו פרנסתו כבר מזומנת לפניו.
(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)
רגש פנימי
כל יהודי מאמין שהקב"ה זן ומפרנס לכול, אבל זה בדרך מקיף. ביטחון בה' הוא רגש פנימי. על הבוטח בה' נאמר (תהילים לב,י) "הבוטח בה' חסד יסובבנו".
(אגרות קודש)
כלי טהור
על האדם מוטל לעשות כלי לפרנסתו. עליו להשתדל שכלי זה יהיה טהור מכל סיג ופסולת של הונאה וכדומה, ושהכול יהיה על-פי דיני התורה. זה כלי ראוי לברכה העליונה, שתהיה לו ברכה כפולה – פרנסה ברווח ופרנסה שמופנית למקום הראוי.
(היום יום)
השכל אינו מועיל
את השכל יש להשקיע בידיעת התורה, ואין להתעמק בענייני פרנסה יתר על המידה. אנו רואים לפעמים שמי שאינו מכניס הרבה שכל בענייני פרנסה – מצליח, ואילו בעל שכל, המשקיע את כל שכלו בענייני פרנסה – אינו מצליח.
(לקוטי תורה)
ממה חיים
מי שאין פרנסתו מובטחת לו ברור מניין הוא חי, מאמונה וביטחון בה'; אולם מי שפרנסתו מובטחת, מניין הוא חי?...
(רבי שמחה-בונם מפשיסחה)
אינו רוצה לגרום צער
רבי דוד מלולב התפרנס מחנות לממכר מלח, אבל אף-על-פי שראה ברכה בחנותו, החליט לסגור אותה. תמה אחד מחסידיו ושאל לסיבת הדבר. השיב לו רבי דוד: כשאני רואה קונה הפונה אל חנותו של המתחרה שלי, הריני שמח שמחה גדולה, שעכשיו תהיה למתחרה שלי פרנסה. אבל הבחנתי שכאשר הוא רואה קונה שסר אליי, יש לו עוגמת נפש, ואינני רוצה לגרום עוגמת נפש ליהודי. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
