חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:16 זריחה: 6:10 כ"א באב התשע"ט, 22/8/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

השלוחים ועבודתם
ניצוצי רבי

נושאים נוספים
התקשרות 972 - כל המדורים ברצף
על-ידי ביטול נפתח 'חלון' לתשובה
זמן סגולה לגאולה
השלוחים ועבודתם
פרשת ויקהל-פקודי
הלכות ומנהגי חב"ד

השפעה בלי מצרים הניתנת לשלוחים לשם מילוי תפקידם * מהו הזמן המתאים לשיעור עם בעלי-בתים, מתי אל לו לשליח להמתין שיבואו אליו, ואיזו הוראה יש ללמוד מאשת כהן גדול? * על הצלחתם המיוחדת של השלוחים והבטחה לחינוך ילדיהם * סייגים ותנאים בפעילות תמימים ותלמידים שלוחים, ומהי 'ההכנה המוכרחת' בטרם היציאה לשליחות?

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

הכול ניתן להצלחת השליחות

התוועדות י"ב תמוז תשכ"ו. בין דבריו אמר הרבי (תורת מנחם כרך מז, עמ' 161):

...הנהיג [כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ] בנוגע לכל עניני תורה ומצוותיה ושעליהם מסר נפשו, שיתפשטו ויופצו בכל המקומות, עד לפינה נדחת שבקצוי תבל – שהרי ענין זה התחיל על-פי ההוראה והציווי ועל-ידי הנתינת כוח של בעל השמחה והגאולה, שזהו החידוש המיוחד שלו, כמו כל נשיא שהוסיף חידוש מיוחד משלו בדרכי חב"ד ונשיאות בישראל...

וסיים כ"ק אדמו"ר:

כיון שנמצאים כאן כמה וכמה שמתוך מסירות נפש נסעו למרחקים, הן אלו שנסעו למקום רחוק ברוח, והן אלו שנסעו למקום רחוק בגשמיות כפשוטו, כדי למלא שם את השליחות של הפצת היהדות, תורה ומצוותיה, ועד להפצת המעיינות... יאמרו 'לחיים' מתוך שמחה וטוב לבב, ומתוך החלטה להתחזק ביתר שאת וביתר עוז בעניין מילוי השליחות.

באותה שנה – בהתוועדות שבת פרשת וארא ראש-חודש טבת תשכ"ו (תורת מנחם כרך מה, עמ' 356) – התבטא הרבי בנוגע לכל העוסקים במילוי השליחות, כי עליהם להיות מודעים ("לידע ולהכיר בכך") שכל הדרוש להצליח במילוי שליחותם ניתן להם באופן שהכול ערוך ומוכן על השולחן, וצריכים רק לברך ולאכול!...

כך, שיכולים למלא את שליחותם ללא בלבולים ומניעות כו', לא מצד בריאות הנפש ובריאות הגוף, ולא מצד טרדות הפרנסה... ללא מניעות ועיכובים, ובאופן כזה הולך כל אחד לבטח דרכו, לבקוע את החושך כפול ומכופל כו', ולהצליח במילוי השליחות מתוך שמחה וטוב לבב.

רק להכין 'כלים'

באחת היחידויות שזכה להן השליח הרב דוד איידלמן מספרינגפילד סיפר לרבי על המצב הכלכלי הקשה של מוסדותיו. הרבי הגיב ואמר (הדברים סופרו על-ידו בראיון ל'כפר חב"ד'):

מצד למעלה אין מחסור ב[שפע] טוב, ברם יש צורך להכין 'כלים' לקבלת הברכה, והם השיעורים [שיעורי תורה] שלומדים ברבים.

הרבי אף פירט והציע שיהיה זה שיעור דווקא בין תפילת מנחה לערבית, כי לפני מנחה לא כל הציבור מגיע, ואילו אחרי ערבית האנשים ממהרים לבתיהם.

לצאת ולמצוא יהודים!

פעם אחת, כאשר השליח הרה"ח ר' יצחק-זלמן שי' פוזנר חזר לביתו, המתינה לו הודעה שעליו להתקשר מיד למזכירות הרבי, לרב חודוקוב. הוא מיהר להתקשר והרב חודוקוב אמר לו כדברים הבאים ('כפר חב"ד' גיליון 725 עמ' 33):

"הגיע לרבי קטע מעיתון שבכותרתו נאמר (באנגלית): 'יהדות אינה אומרת מאומה לסטודנט', והכתבה היתה קשורה לנאשוויל, טנסי – [מקום שליחותי]. הרבי ציין על העיתון הזה: "לטלפן לזלמן מיד אם נבהל מזה, על-כל פנים במידה שנבהלתי"...

"כעת בוודאי נבהלתי כהוגן, וכתבתי מכתב שבו ציינתי את תחומי פעילותי העיקריים – סיוע ליהודים בנושאים שונים וכו'. הרבי השיב לי מיד במכתב: "לך יש תירוץ, אבל מה יש לסטודנטים מכל זה?...".

 והרבי ממשיך: ידוע שלבעש"ט ולמגיד ממזריטש היו גישות שונות. הבעש"ט היה נוסע לחפש אנשים שזקוקים לו, ואילו המגיד היה יושב במקומו ואנשים נסעו אליו. והרבי מסכם: לפעמים צריך לנקוט את הגישה הראשונה, ולפעמים את הגישה השנייה.

הרב פוזנר הסיק מכך: הרבי התכוון לומר את הדברים בפשטות: אם יש מצב שאתה יושב ואנשים לא באים אליך, עליך לצאת החוצה ולחפש אותם. שונה הדבר כאשר באים אליך.

הרבי נוסע עם השליח

באחת היחידויות שזכה להן השליח לאוסטרליה הרה"ג הרה"ח ר' יצחק-דוד גרונר ע"ה התייחס הרבי לקשיים שהיו מנת חלקה של השליחה שתליט"א, ואמר בלהט:

איתא במשנה שאשתו של הכהן גדול לא היתה מתבשמת, שלא יאמרו מקטורת נתבשמה.

ולכאורה הרי [הסדר בדרך כלל הוא אצל אשה שכן מתבשמת כנאמר] "ששה חודשים בשמן המור וששה חדשים בבשמים"? אלא שאשתו של כהן גדול צריכה להתייגע ("אוסרייסן ווערן") העיקר שבעלה יעבוד בבית המקדש!

ב'יחידות' אחרת התאונן הרי"ד גרונר על שליחויות נוספות שהוטלו עליו, ואמר לרבי: מילא השליחות באוסטרליה, אבל כל המדינות הרחוקות?

והרבי נענה: אם אני אסע עמך יהיה לך יותר קל?

והרבי המשיך: בגשמיות איני נוסע אך ברוחניות אני נוסע עמך בכל מקום! (נרשם מפי אחיינו הרה"ג הרה"ח ר' מנחם מענדל גרונר שליט"א, קריית-גת).

"החינוך על כתפינו"

פעם נכנסה אחת השלוחות ממרוקו לרבי ב'יחידות' – אחרי שהייה בת עשר שנים במרוקו – וטענה כי רצונה לעזוב את השליחות בגלל הקשיים בכלל ובחינוך הילדים בפרט. היא התבטאה שחוגים אחרים שולחים בני זוג לתקופות קצרות, ואחר-כך הם מתחלפים, מלבד חב"ד.

הרבי הגיב למשמע הדברים: לכן הצלחתם אינה מגיעה להצלחותינו ("דערפאַר זייער הצלחה קומט ניט צו אונזער הצלחה")...

על הקשיים בחינוך הילדים אמר הרבי: את הילדים נושאים אנו על כתפינו ("די קינדער טראָגט מען אויף אונזערע פלייציעס").

כשהפצירה שוב ברבי שייתן להם רשות לעזוב ענה הרבי:

סעי לציון של כ"ק מורי חמי אדמו"ר, ואם ייתן לכם רשות, תוכלו לעזוב את השליחות!... ("פאָרט אויפ'ן ציון פון דעם רבי'ן דער שווער, אויב ער וועט אייך געבען רשות, קענט איר אָפלאָזן די שליחות").

מובן שהם נשארו בשליחות עד ימי זקנתם!

לעבוד בקירוב לבבות

פעם נכנס בא-כוחו של הרבי באירופה, הרב בנימין-אליהו גורודצקי, ל'יחידות' אל הרבי. הרבי פתח מגירה והוציא ממנה מכתב בן שלושה עמודים, שבו הופיעו טענות נגד אחד השלוחים בצרפת. בתוך כך הדגיש הרבי: "לא אשיב [=למתלוננים] כדי לא לתת להם 'מציאות' ו'נתינת מקום'". אך הרבי הורה לרב גורודצקי למסור לשליח שעליו התלוננו שיכתוב לרבי בפירוט מה הרקע לטענות וכו'.

מצידו אמר הרבי לרב גורודצקי: כנראה השליח עובד עבור הכלל ולא עבור הפרט [=שם דגש על עניינים כלליים ולא על טיפול באנשים פרטיים].

זמן-מה אחר-כך קיבל השליח מכתב כללי-פרטי מהרבי ובשוליו כתב בכתב יד קודשו:

בברכת הצלחה בעבו[דת] הק[ודש] ומתוך קירוב הלבבות.

עדיפות בשליחות

את השורות הבאות בכתב יד קודשו רשם הרבי למזכירו הרב חודוקוב לצד עמוד דיווחים מראשית הפעילות החב"דית בעיר הדרומית אילת, על-ידי ראשון שלוחי הרבי בעיר, הרה"ת ר' ישראל-צבי שי' גליצנשטיין:

כנראה פעיל ומצליח, ולכן כדאי לעזור ולעודד וכו' (אלא שאולי זקוק להקבלות – ולכן ע[ל] י[די] לייבוב [הרב ישראל] שי' ?

שליח צעיר, ערב צאתו לשליחות, בסוף שנת תשמ"א, כתב לרבי על שתי אפשרויות שליחות, שבאחת מהן התנאים הגשמיים טובים פחות מהשנייה. הרבי מתח קו תחת המילים "התנאים הגשמיים", וכתב:

עפ"ז [=על-פי זה] קדימה ל... אזכיר עה"צ [=על הציון].

כלומר, הרבי הורה כי על-פי זה ייסע למקום שבו האפשרויות הגשמיות טובות יותר. ואכן, השליח נסע לשם, וזה מקום שליחותו עד עצם היום הזה.

פעם אחת נכנס בחור לרבי ל'יחידות' ושאל: בעניין הפצת [היהדות והמעיינות], המשפיע טוען שהפצה צריכה להיות בעיקר בד' אמות של הישיבה והבחורים טוענים שנדרשת יציאה ל'חוצה' ממש.

תשובת הרבי:

בוודאי הכוונה העליונה שיהיה 'חוצה', אך כמו בצבא בגשמיות צריך ללמוד להשתמש בכלי המלחמה [=נשק] שלא במקום סכנה ורק אחר-כך יוצאים לחזית. אם חייל פשוט יֵצא מיד לחזית (לפני שלמד [=והתאמן] משך זמן בתוך מחנה הצבא), לא רק שלא יועיל אלא יזיק... כמו-כן יש מקומות שבחור בישיבה לא צריך בשלב זה [=טרם נישואיו] לילך לשם.

הנה פתק שכתב הרבי:

בכדי להצליח בהפצה צ[ריך] ל[היות] מקודם הכנה מוכרחת ידיעת התורה וכו'.

בתשובה לשאלה "איך לחלק הזמן בין לימוד לעצמו לעזר לאחרים" ועוד, השיב הרבי:

מובן שאין כל העיתים שווים אבל פשוט שצ[ריך] ל[היות] שניהם וכפס[ק] ד[ין] ח[כמינו] ז[כרונם] ל[ברכה] כל האומר אין לי אלא תורה כו'.

מובנת הפליאה לשאלתו הַללמוד תניא אף שאינו מבין כו' – דלמה לא יבין אם ילמוד ברצון להבין בוודאי שיבין. ואף שלא יבין כהבנת אלה שלמדו כ[מה] וכ[מה] זמן וכו' – הרי גם בלימוד החומש גמרא וכו' כן הוא, וכן הוא בכל חלקי התורה יגעת ולא מצאת אל תאמין.

השליחות בברינואה

לקבוצת בחורים – תלמידים שלוחים בישיבת תומכי-תמימים בברינואה – שנסעו לשם על-פי הוראתו המפורשת של הרבי, לאחר שבאו ללמוד ב-770 בחודש אלול תשכ"ט ונשלחו בחזרה בתחילת חודש מרחשוון תש"ל – נערכה יחידות מיוחדת, שאותה פתח הרבי בדברים הבאים (היחידות הוכנה לדפוס והוגהה על-ידי הרבי, ולאחר מכן נדפסה בלקוטי שיחות כרך יד עמ' 329-335):

לא חס-ושלום שאין רוצים בתלמידים [=אלו], אלא דווקא בגלל החביבות משגרים אותם בתור שלוחים...

הרבי הביא דוגמא מירידת הנשמה לגוף שדווקא בגלל מעלתה וחביבותה הקב"ה שולח אותה לגוף גשמי בעולם הזה התחתון. בהמשך לכך הורה הרבי שיסעו בחזרה למקומם ושם יעסקו בהפצת המעיינות "בהסכמת ההנהלה".

כשהסתיימה שנה לשליחותם בברינואה כתבו לרבי על רצונם ללמוד ב-770, והרבי השיב:

הרי כבר דעתי ידועה וימשיכו עוד שנה.

בכל-זאת קיבלו רשות לבוא לחודש תשרי. מכיוון שהיו להם כמה שאלות לגבי ענייני הפצת היהדות, הורה להם המשפיע הרה"ח ר' ניסן נמנוב לשאול את הרבי. בין השאר היתה טענה שלפעמים נוסעים למקומות שאינם בצניעות הראויה ולא מתאים לתמימים להיות שם. כך גם בנוגע לשבתות שהיו נוסעים פעם בחודש מהישיבה לשבתות בערי השדה בסביבות פריז, וכאשר ראו את ההצלחה הגדולה מהפעילות עם הצעירים, היו שביקשו מהבחורים לבוא בשבתות נוספות. השאלה היתה אם לקיים שבת נוספת במקומות שכבר ביקרו שם או שיש עדיפות לנסוע למקומות חדשים.

בסיום ה"יחידות" ענה הרבי על השאלות ואחר-כך הגיה את הדברים:

א. מה שהתחילו ימשיכו בוודאי.

ב. והמשך צ[ריך] ל[היות] בהוספה.

ג. בהסכמת ההנהלה.

ד. בנוגע לנסיעה למקומות שלא בסגנון הישיבה: ידועה ההבטחה שנעשים מוחו וליבו זכים אלף פעמים ככה. ואיידי דטריד למיפלט לא בלע. ובתנאי שיהיה בהסכמת הנהלת הישיבה.

ה. ימשיכו בשבתות במקומות חדשים שעדיין לא ביקרו בהם וימשיכו הקשר עם המקומות הקודמים באמצעים אחרים.

פרשה בפני עצמה היתה התחלת השליחות.

הבחורים הגיעו, כאמור, באלול תשכ"ט. היו אלו שישה בחורים מבוגרי הישיבה בברינואה, שבאו ללמוד ב-770, ואלה שמותם: אברהם-ברוך שי' פווזנר; יוסף-יצחק הלוי שי' הורוויץ; יוסף-יצחק שי' לבקובסקי; יוסף-יצחק שי' מטוסוב; יצחק שי' גולדברג; שמואל הלוי שי' הורוויץ.

בעשרת-ימי-תשובה נקראו לחדרו של ראש הישיבה, הגאון רבי מרדכי מנטליק, והוא הודיע להם כי לא יוכלו להישאר כתלמידים בישיבה, אלא מיד אחרי החגים יהיה עליהם לחזור לברינואה. הם החלו להתווכח עמו וטענו שנסיעתם היתה ברשות ובהסכמת ההנהלה בברינואה, ומדוע אין מקבלים אותם כאן?!

הרב מנטליק התעקש ואמר שההנהלה החליטה שלא לקבלם. בחול-המועד סוכות נקראה כל הקבוצה למשרד ישיבת תומכי-תמימים בקומה השנייה של 770, ושם הודיע להם חתנא וגיסא דבי נשיאה הרש"ג, מנהל הישיבה, בצורה חד-משמעית כי אם יישארו כאן – יחדלו מלהיקרא 'תמימים', אלא עליהם לחזור לברינואה. ביניהם היו כמה שכבר סיכמו עם הנהלת הישיבה במונטריאול (הרה"ג ר' אייזיק שוויי ע"ה) שיתקבלו שם כתלמידים ותינתן להם רשות להגיע לכל שבת מברכים ל-770.

למחרת שמחת-תורה נכנס ל'יחידות' הרה"ג הרב הלל פבזנר ז"ל, רב קהילת חב"ד בפריז, וכאשר יצא קרא לקבוצת הבחורים וסיפר להם שהרבי ממש צעק ואמר לו: "אני כבר מדבר כמה שנים שהתמימים בברינואה צריכים להיות 'נרות להאיר' לכל אירופה וכו'.. והנה כשכבר ישנה קבוצת בחורים בישיבה – שולחים אותם!...

עוד מסר הרב פבזנר, כי הרבי הורה לו להודיע לתמימים לחזור לצרפת. באותו יום נכנס גם הרב אייזיק שוויי אל הרבי, וכאשר יצא סיפר שהרבי ביקשו להודיע לבחורים שאינו מוכן לקבלם לישיבה במונטריאול. בערבו של אותו יום נכנס מזכירו של הרבי הרב חודוקוב לאולם הישיבה והודיע שכל קבוצת הבחורים מברינואה (וכן ממונטריאול) נקראת מחר ל'יחידות' (שהוזכרה לעיל).

"בברכת הצלחה רבה בהפצת המעינות והיהדות בכלל"; "בברכת הצלחה בהשליחות וכו'" – אלה היו חלק מההוספות שהוסיף הרבי בכתב יד קודשו על מכתבי כללי-פרטי שנשלחו אליהם.

מאמר פרידה

ביום שני, כ"ח בניסן תשל"ג, נכנסה קבוצת ה'בחורים השלוחים' לאוסטרליה אל חדרו של הרבי, לאחר תפילת המנחה. כשהשלוחים כבר ניצבו בחדר שאל הרבי: מפני מה לא קראו לשלוחים הקודמים (אלה ששבו לפני פסח משליחותם) האם ביקשו למנוע מהם?

הרבי המתין אפוא עד שחברי הקבוצה הקודמת נקראו לחדרו. אלה היו רגעים שנדמו כנצח. דקות של דומייה מהולה בחדרת קודש. כשנכנסו הללו סוף סוף פתח הרבי ואמר מאמר חסידות המתחיל ב"אל ייפטר אדם מחברו אלא מתוך דבר הלכה" ולאחר מכן השמיע שיחה.

הן על השיחה והן על המאמר ציין הרבי הגהות לאחר מכן. באחת ההגהות הקשה הרבי קושיא שאותה תירץ אחת-עשרה שנים לאחר-מכן – על עניין הנזכר בש"ס:

וצ[ריך] ע[יון] ק[צת] שלא הובא במג[ן] א[ברהם] ושו[לחן] ע[רוך] אד[מו"ר] הז[קן] או[רח] ח[יים] ס[ימן] ק"י ס[עיף] ט.

את הביאור לכך מצאנו בהתוועדות ש"פ קורח תשד"מ סעיף כח (התוועדויות תשד"מ כרך ג' עמ' 2043) שם ביאר הרבי שזהו על-דרך מה שמצינו כמה עניינים שהובאו בש"ס ולא הובאו בפוסקים מפני שלא נתקבלו ברוב תפוצות ישראל (ראה אנציקלופדיה תלמודית ערך אין גוזרין גזרה – חלק א' עמ' תרג ואילך) ולכן אף שהם דברי תורה כו' אין בהם את חומר העניין של מצוות עשה ומצוות לא-תעשה (כברמב"ם ריש הל' ממרים. וראה שם הלכה ג' ועוד).

תודה להשליח הרה"ת יוסף יצחק שי' ליפקין כפר-סבא.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)