חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:37 זריחה: 6:34 ט"ו בכסליו התש"פ, 13/12/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

התקשרות 510 - כל המדורים ברצף


גיליון 510, ערב שבת פרשת אחרי-קדושים, ט' באייר ה'תשס"ד (30.4.2004)

דבר מלכות

"הסתכל בשלושה דברים"

המילה "גאולה" מורכבת מ"גולה" בתוספת אל"ף - אלופו של עולם * ולכאורה נשאלת השאלה: הייתכן שהגאולה העתידה - על כל מעלותיה, גילוייה וחידושיה הצפויים - אינה אלא אותה "גולה" עצמה (בתוספת אל"ף)?! * ביאור הדברים על-פי הוראת המשנה בפרקי-אבות דשבוע זה * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. בקשר עם המדובר לאחרונה1 אודות הגאולה האמיתית והשלימה, שמחכים לה בכל יום, ומקווים שתבוא בכל יום - כפסק-דין בהלכה שהנודר שלא ישתה יין ביום שיבוא המשיח, אסור לו לשתות יין לעולם2 - ואודות הפעולות שצריך כל יהודי לעשות כדי להביא את הגאולה - מתאים להתעכב ולבאר את תוכן עניין הגאולה, ובזה יקל להבין (מה צריך להיות תוכן) העבודה הנדרשת בכדי להביא את הגאולה, וכיצד יש להתכונן למצב הגאולה.

תוכנו של כל דבר מתבטא בשמו3. כן הוא גם בנוגע להגאולה - יכולים אנו לקבל מושג מתוכנה על-ידי התבוננות בפירוש שמה - "גאולה".

עניין הגאולה מצויין בתורה בביטויים שונים. החל מד' הלשונות של גאולה4 בכתוב5: "והוצאתי, והצלתי, וגאלתי ולקחתי", והלשון החמישי - "והבאתי"6. ואף-על-פי שכוונת כל לשונות אלו הוא התוכן הכללי דיציאה מגלות, ישנו עילוי בלשון "גאולה"; ויש לומר שבגלל מעלה זו נקראת (כל גאולה, ובמיוחד - ) גאולה האמיתית והשלימה (בפי כל ישראל) בשם "גאולה"7 (סתם)8 [דווקא הגאולה האחרונה היא הגאולה האמיתית והשלימה (בה"א הידיעה)], כיוון שמילה זו (גאולה) מבטאת את התוכן דגאולה האמיתית והשלימה.

ב. במילה "גאולה" רואים אנו דבר פלא: תיבת "גאולה" היא אותן אותיות דתיבת "גולה" (גלות) אלא בתוספת אל"ף!

וכדאיתא במדרש9 שבמילה "גולה" ("וגולה על ראשה"10) ישנם שני פירושים: "תרין אמוראין, חד אמר גולה (לשון גלות) וחד אמר גאולה". וידוע הביאור בזה, ש"תוספת האלף שעל-ידו נעשה מבחינת גולה בחינת גאולה"11 קאי על האל"ף ד"אלופו של עולם", ועל-ידי העבודה דבני ישראל בגלות "להכניס" (להמשיך ולגלות) את האל"ף, של אלופו של עולם בגלות12, נעשה מ"גולה" "גאולה".

ולכאורה אינו מובן: גאולה היא היפך הגמור מגלות. ואם כן, הייתכן ש(תיבת) גאולה כוללת בתוכה את תיבת "גולה" (גלות), ויתירה מזה: גאולה מורכבת (ונעשית) דווקא מ(תיבת) גולה, עד שרוב האותיות ד"גאולה" הינן בעצם "גולה"13, וההוספה היא רק אות אל"ף יחידה; וגם ראש התיבה14 (דגאולה) נשאר הגימ"ל ד"גולה"?!

ג. ויש לומר הביאור בזה:

גאולה אין פירושה, שעל-ידי היציאה מגלות מזניחים את החיים, הפעולות והעולם שהיה (קודם) בגלות. אדרבה: גאולה פירושה, שהמציאות שהיתה קודם משועבדת בגלות נעשית (לא בטלה חס ושלום, אלא) משוחררת.

והמעלה ושלימות דגאולה האמיתית והשלימה היא, שהכל משתחרר. אין שום עניינים שנשארים חס ושלום "אבודים" בגלות, לא יותירו בגלות שום עניין. אפילו ה"נידחים" וה"אובדים" (שנקראים כך בתורת אמת15) - ייגאלו. הגאולה תהיה גאולה אמיתית ושלימה בכמות ובאיכות בכל הדברים, מהכלל גדול שבהם עד הפרט שבפרט שבהם: כל יהודי וכל בני ישראל - "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"16, וגם חלקם בעולם - "כספם וזהבם איתם"17, עם כל פעולותיהם והישגיהם בגלות. הגאולה תשחרר כל אדם ואת כל בני האדם (גם אומות העולם) וכל ענייני העולם, וכל אחד ואחד בפרט עם כל ענייניו.

כל העניינים (החיוביים) בגלות נשארים גם הלאה, אלא שיתבטל מצבם הגלותי: שיבטל ההעלם והסתר המכסה על מציאותם  האמיתית והפנימית18, והשיעבוד לדרכי הטבע וגשמיות העולם המשתלשל מזה.

וכפסק דין הרמב"ם19: "אל יעלה על הלב שבימות המשיח ייבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג... אמרו20 חכמים21 אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד", החידוש אז יהיה - ש"ויחזרו כולם לדת האמת"22, "ויתקן (משיח) העולם כולו לעבוד את ה' ביחד שנאמר23 כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד"24.

על-פי זה מובן מדוע תיבת "גאולה" כוללת את תיבת "גולה", אבל - בתוספת אל"ף: הגאולה אינה מבטלת ה(עבודה ב)גלות, אדרבה: הגאולה עניינה להעלות את ה(חיים ב)"גולה" (על-ידי שחרור כל העניינים מהגלות) ומזה גופא לעשות "גאולה" - על-ידי זה שמגלים בכל העניינים ד"גולה" את האל"ף דאלופו של עולם - מסירים את ההעלם והסתר בענייני הגלות המכסים על מציאותה ותכליתה האמיתית, מגלים את האלופו של עולם שבזה - התכלית דכל ענייני הגלות שבשבילה נבראו על-ידי הקב"ה - כך שמ"גולה" נעשה "גאולה".

גאולה היא גילוי האל"ף (דאלופו של עולם) ב"גולה" - גילוי האמת והפנימיות בזמן הגלות; גילוי האלוקות בכל ענייני העולם - כפי שכל זה מגלה את "כבודו" של הקב"ה ("וכל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו"25) - של אלופו של עולם.

ד. האמור לעיל הוא הסברה איך "גאולה" כוללת בתוכה "גולה", כיוון שהכוונה היא שהגאולה תגביה (גם) את הגלות. אבל צריך ביאור: מדוע (העלייה דגולה) הוא עניין כזה עיקרי בגאולה, עד שזהו תוכן שמה "גאולה" (גולה בתוספת אל"ף), כידוע ששם מורה על מהות הדבר3?

ויתירה מזה: המעלה דגאולה אינה רק בעליית ענייני הגלות וענייני העולם, אלא שבגאולה (בתקופה השנייה26 - לאחרי התקופה הראשונה שאודותיה מדובר ברמב"ם ז"ל) יתחדשו עניינים חדשים, חדשים ביותר בשינוי מנהגו של עולם (עד העניין העיקרי ויסודי דתחיית המתים27, שהוא חידוש במעשה בראשית). אם כן הייתכן שהמצב דלעתיד לבוא כולו (גם מה שלמעלה מעולם וגלות - בתקופה שנייה) נקרא בשם כללי: "גאולה" - "גולה" בתוספת אל"ף?!

ומזה מובן, שכללות הגאולה - גם העניינים הנעלים שבה - קשורה עם העבודה דהכנסת האל"ף דאלופו של עולם ב"גולה". עד שזה פועל את הגאולה (כפי שתיבת "גאולה" מורכבת מאותיות "גולה" בתוספת אל"ף), וכל ענייני גאולה נמשכים ומרימים את ה"גולה", כדלקמן.

ה. הביאור בזה יובן על-פי המשנה הראשונה בפרק דשבת זו, פרק שלישי דפרקי-אבות: "הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה", ואחר-כך ממשיכה המשנה למנות את ה"שלושה דברים" - "דע מאין באת, ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון וכו'".

נשאלת השאלה - מנינא למה לי28: מה נוגע לכאן המספר שישנם "שלושה דברים"? ואפילו אם המספר נוגע, מדוע צריכה המשנה לפרש זאת, כל אחד ואחד יכול הרי לספור בהמשך המשנה שהיא מונה שלושה דברים?

ויש לומר אחד הביאורים בזה:

דברי המשנה "הסתכל בשלושה דברים" [כידוע שלשון המשנה היא "דבר קצר וכולל עניינים רבים"29] אין כוונתם רק לשלושת הדברים הנמנים בהמשך המשנה, אלא גם לעניין ד"שלושה דברים" בכלל; המשנה נותנת הוראה: "הסתכל בשלושה דברים" - אדם צריך להסתכל (הסתכלות בעיון) ב"שלושה דברים"30, ועל-ידי זה "אין אתה בא לידי עבירה":

אדם יכול לחשוב שצריכים להיות אצלו רק שני עניינים: הוא עצמו והקב"ה כביכול שאותו הוא עובד, "אני נבראתי לשמש את קוני"31.

אומרת המשנה - "הסתכל בשלושה דברים": אדם צריך להתבונן (להסתכל) ולראות (שישנם) "שלושה דברים": נוסף על מציאותו ("אני") ומציאות הקב"ה ("קוני") כביכול - ישנו דבר שלישי: מציאות העולם שנברא על-ידי הקב"ה, ושעל-ידו משמש יהודי את קונו32.

תכלית33 בריאת העולם וירידת הנשמה למטה בגוף גשמי בעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו היא - למלאות את הכוונה ד"נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים"34, שיהודי על-ידי עבודתו יברר ויזכך את גופו ונפשו החיונית וגשמיות וחומריות העולם, ולעשות מכל זה דירה להקב"ה.

ואת זה הוא פועל על-ידי עבודתו בגוף למטה בקיום התורה ומצוות, ש(רוב) המצוות נתלבשו בדברים גשמיים35, ועל-ידי קיום מצווה עם דבר גשמי מבררים ומזככים את הדבר הגשמי ועושים ממנו כלי לאלוקות. על דרך מצוות צדקה [ש"שקולה כנגד כל המצוות"36, "עיקר המצוות מעשיות ועולה על כולנה"37] - שיהודי לוקח "מיגיע כפיו"37 מכספו הגשמי שהוא הרוויח, ו"נותן חיי נפשו לה'"37. ועל דרך זה בכל המצוות.

והעניין השלישי ("הסתכל בשלושה דברים") לעשות דירה בתחתונים - הוא (לא עניין צדדי, אלא אדרבה: זה) נוגע לשלימות דהשנים (כביכול): הקב"ה והאדם העובד, כיוון ש"נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים", ו"זה כל האדם ותכלית בריאתו וירידתו לעולם הזה להיות לו יתברך דירה בתחתונים"38.

ועד כדי כך נוגע זה להאדם ("שיסתכל בשלושה דברים") - שבשביל זה היתה ירידת נשמתו למטה על-ידי הקב"ה: למרות גודל העילוי דהנשמה למעלה, "נשמה39 שנתת בי טהורה היא"40 ואין שם מקום להיפך הטהרה, שלח אותה הקב"ה למטה, "אתה39 בראתה, אתה יצרתה, אתה נפחתה בי", עד בעולם העשייה הגשמית, שבו ישנו "את החיים ואת הטוב"41, וגם את הדרך השנייה דהיפך הטהרה (עד שהנשמה צריכה שם לשמירה, "ואתה39 משמרה בקרבי"42) - בכדי למלאות את הכוונה דעשיית דירה בתחתונים.

דלכאורה: ירידת הנשמה בגוף היא היפך הנהגתו הרגילה של הקב"ה, שהוא מקור ותכלית הטוב והחסד, ומטבע הטוב להטיב43, ומצד החסד והטוב היה צריך להיות תמיד עליות, וכאן לוקח הקב"ה נשמה ומורידה למטה, "ירידה גדולה ובחינת גלות ממש"44, "מאיגרא רמה לבירא עמיקתא"45!

ומזה מובן גודל העילוי (והחסד) דהעבודה דעשיית דירה בתחתונים, שבעבור זה כדאי להוריד את הנשמה למטה, לא בשביל הנשמה עצמה ("כי הנשמה עצמה אינה צריכה תיקון כלל"37), אלא כדי לתקן את הגוף ונפש הבהמית וחלקו בעולם, בכדי לעשות דירה בתחתונים. כיוון שעל ידי הירידה ועבודת הנשמה למטה לעשות דירה בתחתונים, נפעל עניין נעלה יותר מעבודת הנשמה עצמה למעלה - הגילוי דעצמותו יתברך46 בתחתונים.

עד שהעילוי נמשך ונפעל גם בהנשמה (שירדה למטה), שנוסף על זה שהנשמה מגיעה לדרגא נעלית יותר (שלמעלה ממקום שמשם ירדה), גילוי התוקף דהנשמה, מקבלת הנשמה גם שייכות להגילוי דעצמותו יתברך שנפעל על-ידי (עבודת הנשמה למטה בעשיית) הדירה בתחתונים47.

על-פי זה מובנת הוראת המשנה "הסתכל בשלושה דברים": מבלי הבט על גודל העילוי דנשמתו של יהודי, "חלק אלוקה ממעל ממש"48, צריך תוכן עבודתו להיות, שנוסף לזה שעושה מעצמו "דירה" להקב"ה על-ידי גילוי נשמתו בגופו הגשמי (העילוי בהנשמה שבא על-ידי זה) - צריך גם להסתכל "בשלושה דברים", ויעשה דירה לו יתברך בתחתונים דעולם, שהעולם עצמו נעשה דירה להקב"ה.

ועל-ידי זה מגיע גם האדם עצמו לשלימות (כיוון ש"זה כל האדם ותכלית בריאתו כו'"), ואף-על-פי שלגביו הרי זו ירידה (בחיצוניות ו)לפי שעה, הרי דווקא על-ידי זה נפעל העילוי בו עצמו - ש"אין אתה בא לידי עבירה": על-ידי עבודתו בעשיית דירה בתחתונים (הסתכל בשלושה דברים), "אין אתה בא לידי עבירה", אפילו לא "לידי", האפשרויות לעשות עבירה.

ו. על-פי הנ"ל יובן גם העניין ד"גאולה" אותיות גולה בתוספת אל"ף:

גאולה (אינה מבטלת את ה"גולה", אלא) כוללת בתוכה את ה"גולה", ואדרבה: היא מעלה את הגולה על-ידי שמכניסה ומגלה בה את אלופו של עולם - כיוון שהכוונה היא לעשות דירה לו יתברך בתחתונים, כולל כפי שהתחתונים נמצאים בגלות, לגלות את אלופו של עולם בתחתונים במצבם כפי שהם נמצאים בגלות.

ואדרבה: זהו תוכן ומהות הגאולה [גם ענייני הגאולה שלמעלה מגלות, השינוי במנהגו של עולם, על דרך תחיית המתים49] - "גילוי אור אין-סוף ברוך-הוא בעולם הזה הגשמי"50, עד שנעשה דירה לו יתברך בתחתונים, לו לעצמותו51.

ולכן תלוי עניין הגאולה ב"מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות"50 (גולה), העבודה דהכנסת האל"ף (אלופו של עולם) בגולה, עד שעל-ידי זה נעשית גאולה [רוב האותיות וראש תיבת גאולה הוא - "גולה", כנ"ל סעיף ב'].

זאת אומרת: נוסף לזה שה(עלייה הגדולה דה)גאולה באה על-ידי הירידה בגלות [על דרך גילוי תוקף אור הנשמה על-ידי ירידתה למטה], נעשית גאולה מ"גולה" (בתוספת אל"ף) עצמה52 - הדירה לעצמותו נפעלת בתחתונים עצמם [על דרך העילוי שנפעל בנשמה על-ידי הדירה בתחתונים]53.

(קטעים מהתוועדות שבת-קודש פרשת אחרי-קדושים, י"ג באייר ה'תנש"א;
'תורת-מנחם - התוועדויות' תנש"א כרך ג עמ' 177-182 - תרגום מיידיש)

----------

1) שיחות: כ"ח ניסן. ש"פ שמיני. ש"פ תזו"מ.

2) רמב"ם הל' נזירות  פ"ד הי"א.

3) ראה שעהיוה"א פ"א. וראה בארוכה בזה תשובות וביאורים (קה"ת, תשל"ד) ס"א*. לקו"ש ח"ו ס"ע 35 ואילך, ובהערות שם. וש"נ.

*) אגרות קודש כ"ק אדמו"ר ח"א ס"ע רפח ואילך. המו"ל.

4) שהם גם ד' לשונות של גאולה העתידה (ראה ירושלמי פסחים פ"י ה"א. ד"ה והיה אור הלבנה תרנ"ד. ד"ה לכן אמור לבנ"י תרנ"ח. תרע"ח. וראה ספר הליקוטים - דא"ח צ"צ ערך גאולה ס"ג. וש"נ). וראה גם בחיי וארא ו,ח.

5) וארא ו,ו-ז.

6) שם,ח.

7) דאף שכל גאולה (גם גאולה פרטית שאינו "גאולה דגלות... אלא שיגאלנו מן הצרות כו'") "שם גאולה עלה" (מגילה יז,ב ובפרש"י) - הרי זה חידוש, ומובן (מזה גופא) שעיקר שם גאולה הוא בנוגע ל"גאולה דגלות" (ששלימותה תהיה בגאולה האמיתית והשלימה). וכפשטות דברי רבא בגמרא מגילה שם: גאולה בשביעית... מתוך שעתידין ליגאל בשביעית לפיכך קבעוה בשביעית. ורק אח"כ מבאר ש"מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא".

8) וכלשון ניגון (חב"ד) הידוע: זאל שוין זיין די גאולה [כפי שניגנו לפני שיחה זו]. ועוד לשונות וניגונים כיו"ב - ע"פ מנהג ישראל.

9) ויק"ר ס"פ אמור (ספל"ב). שהש"ר פ"ד,ז. קה"ר רפ"ד.

10) זכריה ד,ב.

11) לקו"ת בהעלותך לה,ג. וראה גם אוה"ת בא עמ' רעג. בהעלותך ס"ע תכג ואילך. נ"ך עמ' תקי. המשך מים רבים תרל"ו פקל"ד.

12) שהרי "בכל מקום שגלו שכינה עמהן... גלו לבבל שכינה עמהן" (מגילה כט, א) - כפירוש הא' (במדרש שם) ב"וגולה על ראשה", ש"גלה לבבל וגלתה שכינה עמהן", "דהיינו מה שהאלקות הוא מוסתר והעולם נראה יש ודבר נפרד כו'" (לקו"ת שם, א).

13) וגם לא נשתנה הצירוף (סדר האותיות) של "גולה".

14) להעיר ש"לשון נוטריקון מן התורה" (שבת קה,א).

15) ישעיה כז,יג. וראה לקו"ת דרושי ר"ה ס, א. ובכ"מ. סה"מ אידיש עמ' 78 ואילך.

16) כמ"ש ביצי"מ (ו"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" (מיכה ז, טו)) - בא י,ט.

17) ישעיה ס,ט.

18) ראה הערה 12.

19) הל' מלכים פי"ב ה"א. וראה עבוה"ק ח"ב פל"ח.

20) שם ה"ב.

21) ברכות לד,ב. וש"נ.

22) שם ה"א.

23) צפניה ג,ט.

24) רמב"ם שם פי"א ה"ד.

25) אבות ספ"ו.

26) ראה "דבר מלכות" - חידושים וביאורים בהל' מלכים (קה"ת תנש"א) סימן ג (מלקו"ש חכ"ז עמ' 191 ואילך). סימן ד (מהדרן על הרמב"ם - נאמר יו"ד שבט תשמ"ז). וראה גם הדרן על הרמב"ם (משיחת ש"פ חיי שרה) ה'תנש"א. ועוד.

27) אחד מי"ג העיקרים (פיה"מ להרמב"ם סנהדרין פ' חלק יסוד הי"ג). ועד שהכופר בזה אין לו חלק לעוה"ב (סנהדרין ר"פ חלק. רמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ו).

28) לשון הש"ס - שבת עג, ריש ע"ב. וש"נ.

29) הקדמה לפיה"מ להרמב"ם (ד"ה אח"כ ראה להסתפק).

30) וכיוון שלשון המשנה הוא "דבר קצר (וכולל עניינים רבים") - אין צריך לפרש מה הם ה"שלושה דברים".

31) משנה וברייתא סוף קידושין.

32) ראה גם שיחת ש"פ אחו"ק תשמ"ח ס"ט (ס' השיחות תשמ"ח ח"ב עמ' 435). ש"פ אמור תשמ"ט ס"ו (ס' השיחות תשמ"ט ח"ב ס"ע 439 ואילך). ש"פ אחו"ק תש"נ ס"ז.

33) בהבא להלן - ראה  בארוכה תניא פל"ו ואילך. ובכ"מ.

34) ראה תנחומא נשא טז. שם בחוקותי ג. במדב"ר פי"ג, ו.

35) ראה גם תניא פ"ד (ח,ב). אגה"ק ס"י (קיד, סע"ב ואילך).

36) ב"ב ט,א.

37) תניא פל"ז (מח,ב).

38) שם (מט, סע"א).

39) נוסח ברכות השחר.

40) ראה לקו"ת בחוקותי מו. סע"ד ואילך. ר"פ דברים. ובכ"מ.

41) ניצבים ל,טו.

42) ראה לקו"ת דברים שם. אוה"ת שמות (כרך ז') עמ' ב'תקיח.

43) עמק המלך שער שעשועי המלך רפ"א. שעהיוה"א פ"ד. שומר אמונים ויכוח ב' סי' יד.

44) כי גם כשיהיה צדיק גמור עובד ה' ביראה ואהבה רבה בתענוגים לא יגיע למעלות דביקותו בה' בדחילו ורחימו בטרם ירידתו לעוה"ז החומרי לא מינה ולא מקצתה כו' (תניא שם (מח, סע"א)).

45) ע"פ לשון חז"ל - חגיגה ה,ב.

46) ראה סה"מ מלוקט ח"ה עמ' קנא ואילך. וש"נ.

47) בארוכה ע"ד ב' עניינים אלו - ראה לקו"ש חט"ו עמ' 246 ואילך. סה"מ מלוקט ח"ב עמ' שכ. סה"מ מלוקט ח"ה עמ' רמג ואילך. ועוד.

48) תניא רפ"ב.

49) כמ"ש בתניא שם (רפל"ז): "תכלית השלימות הזה של ימות המשיח ותחיית המתים כו' תלוי במעשינו ועבודתינו במשך זמן הגלות". וי"ל ש"ימות המשיח" קאי על תקופה הראשונה (שלא "יבטל דבר ממנהגו של עולם") ו"תחיית המתים" קאי על תקופה השניה.

50) ל' התניא שם.

51) המשך תרס"ו ס"ע ג. ובכ"מ - נסמנו בסה"מ מלוקט ח"ב עמ' רמא.

52) וזהו הטעם ש"יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא" (אבות פ"ד מי"ז), מפני המעלה בעבודה "בעולם הזה" דווקא (גילוי האל"ף ב"גולה"), בעשיית דירה בתחתונים (תענוג בורא) שלמעלה "מכל חיי העולם הבא" (תענוג נברא), ובעולם הבא יהיה גילוי עניין זה למטה (ראה לקו"ש ח"ה עמ' 243 ואילך).

53) ולכן שלימות השכר תהיה לנשמות בגופים דווקא, בתחיית המתים (לקו"ת צו טו, ג. ובכ"מ (נסמנו בסה"מ מלוקט ח"ד עמ' קעז הערה 7)) - כדעת הרמב"ן (בשער הגמול בסופו). ואדרבה: לע"ל תהיה הנשמה ניזונית מן הגוף (המשך וככה תרל"ז פצ"א-ב. המשך תרס"ו עמ' תקכח. ס' השיחות תורת שלום ס"ע 127 ואילך. סה"מ תרח"ץ עמ' ריט. לקו"ש ח"כ עמ' 44. חכ"א עמ' 88. ועוד). וראה סה"מ מלוקט ח"ה עמ' רנ ואילך.

משיח וגאולה בפרשה

כהן גדול בקודש-הקדשים - מעין הגילוי דלעתיד לבוא

העולם והאדם ישיגו את שלמותם בגאולה העתידה

בהתחלת פרשת אחרי מדובר אודות עבודת אהרון כהן גדול בקודש-הקודשים - "בזאת יבוא אהרון אל הקודש גו'".

מעין ודוגמה למצב הגאולה הוא - הכהן הגדול בקודש-הקודשים: קודש-הקודשים הוא המקום הקדוש ביותר בעולם, מקום שבו מאירה אלוקות בגלוי (ללא העלמות והסתרים). בו בזמן היה זה מקום גשמי בעולם הזה, והכהן הגדול נכנס לשם כנשמה בגוף [לא כפי שהיה אצל נדב ואביהוא, רצוא בלי שוב].

מעין זה היה בכל כהן, שבו בזמן ש"הכהנים הובדלו... שנאמר ויבדל אהרון להקדישו קודש קודשים" (למעלה מעולם), עשה את עבודתו דווקא כנשמה בגוף בעולם, עולם שבו יש מקום להפך הטהרה - ודווקא שם מקיים הוא את הציווי (בריש פרשת אמור) "אמור אל הכהנים בני אהרון ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו". ושלימות עניין הטהרה יהיה בגאולה האמיתית והשלימה [ומעין הכנה לזה יש גם בזמן הגלות, שכהנים נזהרים מענייני טומאה, ויש לומר שזהו גם הכנה לשלימות הטהרה לעתיד לבוא, כולל על-ידי זה ש"אמור גו' ואמרת" - "להזהיר גדולים על הקטנים"]...

ובשלימות - עניין הכהונה הוא אצל כהן גדול (שלבש שמונה בגדים).

ועל-פי זה אולי יש לומר הטעם לכך שהכהן הגדול צריך להיות "גדול מאחיו... בעושר" - כיוון ששלימות הקדושה דכהן גדול קשורה בזה שזה נמשך בשלימות בכל, עד בגשמיות העולם (עושר).

ועל-פי המבואר במדרש (על הפסוק "בזאת יבוא אהרון") "בכל שעה שהוא (הכהן הגדול) רוצה ליכנס יכנס רק שיכנס בסדר הזה" ("בזאת") - יש לומר, שמקומו האמיתי של הכהן הגדול הוא ב(דרגת) קודש הקודשים, וכך יהיה בגלוי בגאולה האמיתית והשלימה כשתהיה שלימות האדם והעולם וביטול כל עניינים הפכיים (מה-שאין-כן לפני זה אין אנו כלי לזה "בכל שעה"). שאז תהיה שלימות הגילוי דהמשכת קדושה בגלוי למטה (בבית-המקדש השלישי), דירה לו יתברך בתחתונים, כנ"ל.

כבכל ענייני התורה (מלשון הוראה), יש גם בזה הוראה לכל יהודי:

כל בני-ישראל הם "ממלכת כוהנים", "כוהנים גדולים", ובגלוי ובשלימות יהיה זה בגאולה האמיתית והשלימה. ובמילא יש לכל יהודי שייכות - כנשמה בגוף - להקדושה דקודש-הקודשים (שלימות הקדושה), וכפסק-דין הרמב"ם "לא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש... אשר נדבה רוחו אותו... הרי זה נתקדש קודש קודשים כו'".

ועל-פי מדרש הנ"ל, ש"בכל שעה שהוא רוצה ליכנס יכנס", יש לומר שכל יהודי יש בכוחו (כפי שנמצא למטה נשמה בגוף) להיות בדרגת "קודש הקודשים", ויש לומר שכך יהיה בפועל לעתיד לבוא.

(מהתוועדות שבת-קודש פרשת אחרי-מות-קדושים, י"ג באייר ה'תנש"א
 - 'תורת-מנחם - התוועדויות' תנש"א כרך ג, עמ' 183-184)

לחיות עם הזמן

"קדושים תהיו" - להחדיר קדושה בעולם

בכוחו של הקב"ה - "כי קדוש אני"

כללות ההוראה ד"קדושים תהיו" - שיהודי צריך להתנהג באופן של פרישות וקדושה, היינו, שבד בבד עם התעסקותו בענייני העולם, עומד הוא בתנועה של פרישות ורוממות מענייני העולם, שכן, עניינו לפעול ולהמשיך קדושה בענייני העולם.

וכאשר יהודי שואל מניין לו הכוח להתנהג באופן ד"קדושים תהיו", לפעול ולהמשיך קדושה בעולם, כאשר בני ישראל הם במעמד ומצב ד"אתם המעט מכל העמים"?! הנה המענה לזה - "(קדושים תהיו) כי קדוש אני": מכיוון שיהודי הולך בכוחו של הקב"ה - "כי קדוש אני" - שוב אין כל פלא בכך שמצליח לפעול קדושה בכל העולם, למרות היותו "המעט מכל העמים", כי ביחס לכוחו של הקב"ה - אין כל חילוק בין מיעוט לרוב כו'.

(מהתוועדות שבת-קודש פרשת קדושים, מברכים החודש אייר ה'תשד"מ,
 'תורת-מנחם - התוועדויות' תשד"מ, כרך ג - בלתי מוגה)

להתעסק עם "מתי מצווה" ברוחניות

נוסף על ההוראה הכללית מעניינו של פסח שני, שאף פעם לא אבוד, יש גם לימוד והוראה מסיבת הטומאה שבגללה לא היו יכולים להקריב פסח ראשון ("ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות את הפסח ביום ההוא גו'") - שמצינו בזה כמה דעות, כדלקמן.

ויש לבאר הלימוד וההוראה מהדעה ש"אותם אנשים... עוסקין במת-מצווה היו":

מת-מצווה, "אחד מישראל שהיה מושלך בדרך (חלל) ואין לו קוברין" - "כהן שפגע בו בדרך הרי זה מטמא לו, אפילו כהן גדול חייב להטמא לו ולקוברו", גם כאשר הכהן הולך לשחוט ולהקריב הפסח, ובגלל זה שמטמא לו לא יוכל להקריב הפסח, כבנידון-דידן, ש"אותם אנשים (אשר היו טמאים לנפש אדם)... עוסקין במת-מצווה היו".

ועל-דרך זה ברוחניות, שכאשר פוגשים ברחוב אחד מישראל שהוא "חלל" ברוחניות רחמנא-ליצלן - צריך להתעסק עמו (להטמא לו) כדי להוציאו ממעמד ומצב זה, לפעול עליו בעניינים פשוטים כמו הנחת תפילין ושמירת שבת, אף-על-פי שבגלל זה יחסר בעבודתו, שלא ילמד חסידות בעיון הראוי, לא יתפלל באריכות, וכיוצא בזה, כשם שהעוסקין במת-מצווה לא היו יכולים להקריב קרבן פסח.

 (משיחת מוצאי פסח שני ה'תש"י, 'תורת-מנחם - התוועדויות' ה'תש"י חלק א עמ' 53 - בלתי מוגה)

ניצוצי רבי

רבי חיים-חזקיהו מדיני וסדרת ספריו - 'שדי חמד'

בשנים תש"ח-תשי"ב עסק הרבי, במצוות הרבי הקודם, בהכנת ובהדפסת המכלול ההלכתי הגדול של הגאון רבי חיים-חזקיהו מדיני, בעל ה'שדי חמד', והתבטא עליו ועל ספריו בהערכה רבה * "הדפסתו מחדש (של ה'שדי חמד') תביא בעזרת ה' יתברך תועלת מרובה בלימוד התורה וחיזוק קיום המצוות מעשיות בכל תפוצות ישראל", כותב הרבי הריי"צ * רשימה ראשונה

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

מעטים הספרים שאינם מכרם חב"ד ממש אשר ראו אור בהוצאת 'קה"ת'. אחד מהם, ואולי הגדול והחשוב שבהם, הוא ספרו (למעשה, מערכת ספריו) של הגאון רבי חיים-חזקיהו מדיני - 'שדי חמד'.

היוזמה לההדרת ה'שדי חמד' נולדה בשלהי נשיאותו של הרבי הקודם, ובאה לידי פועל בראשית תקופת נשיאות הרבי. מלבד החשיבות המיוחדת שייחסו הרבי והרבי הקודם לספרים אלה, בתור יצירה תורנית ראשונה במעלה, יש בכך גם ללא-ספק משום הבעת הערכה אישית עמוקה ביותר למחבר הגאון.

 

"הקדמת המו"ל" למהדורה הראשונה של השדי-חמד' בהוצאת קה"ת, בחתימת הרבי

"העניין נחפז"

בג' במנחם-אב תש"ט (אגרות-קודש כרך ג עמ' קסב):

עתה ניגשנו להו"ל הוצאה חדשה בכמה שינויים. לשלימות העניין הננו מחפשים גוף כתב-יד הרב-חיים-חזקיהו מדיני ז"ל (לאו דוקא מה'שדי חמד' גופא) עלים אחדים... תמונתו... וכיו"ב, ובטח יוכל לעזרני בזה כי בסוף ימיו עלה החח"מ ז"ל לאה"ק ת"ו, ות"ח מראש. והעניין נחפז.

ושוב בכ"ז במנחם-אב (שם עמ' קעג):

אכפיל עוד הפעם בהזריזות על-דבר... וכל השייך לשדי חמד.

"ויאצל מרוחו עליהם"

"המחבר של הספר 'שדי חמד' היה יהודי ספרדי, צדיק גדול", אומר הרבי בראש-חודש סיוון תש"י (לפי גירסה נוספת הוסיף הרבי גם את התארים "גאון, צדיק וכו'" - 'ימי בראשית' עמ' 162).

"פרק בפני עצמו הם מידותיו התרומיות, ענוותנותו וצדקתו - ומקצת מהם יש לראות בצוואתו שנדפסה בסוף ספרי שדי-חמד", מציין הרבי בראשי-פרקים ל"תולדות המחבר".

ספר נוסף שהרבי מציין (שם) הוא 'אור לי', שהודפס על-ידי הרב מדיני (בשנת תרכ"ח לזכר בנו יחידו שמת בחייו) תוך העלמת שמו כמחבר - "לגודל ענוותנותו" (הספר "כולל תשובות ופלפולי דאורייתא בסגנונו הצח").

ובהמשך: "ויאצל מרוחו עליהם - על יהודי קרים שאצלם שימש ברבנות ל"ג שנים - וישרש גם מידות טובות בלבותם".

ועוד כותב הרבי, בנימה של הערכה לאישיותו המיוחדת ("ואופייני הוא") - "אשר את שלושת בנותיו השיא לתלמידיו מופלגי תורה בעלי מלאכה. האחד - סנדלר, השני - חייט, השלישי - עושה כובעים".

"כשולחני מפורסם ונאמן"

הרבי מוסיף ומספר על גדלות המחבר:

עוד בשחר טל ילדותו הצטיין בכשרונותיו הנשגבים, בהתמדתו הגדולה ובבקיאותו הנפלאה.

בילדותו יצק מים על יד חכמים ורבנים מפורסמים... כל  מעייניו היו תמיד בלימודיו ובספריו.. וישם לילות כימים לשקוד על דלתי התורה והעבודה. לבד שהיה נותן שיעורים פרטיים בתורה, וימלא כרסו בש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים וגם מחכמת הנסתר לא הניח ידו. וכאשר הניח לו ה' מסביב, שם ליבו להחל הבניין הנהדר אשר שאף אליו תמיד - לחבר אנציקלופדיה של הלכה, ופרי עמלו הרב היה ספרו הגדול והמפורסם 'שדי חמד', שרוב חלקיו יצאו-לאור עוד בחיי המחבר (מהם בכמה מהדורות)  ומקצתם אחרי פטירתו.

בספרו זה שם לו המחבר למטרה להמציא למעיין בו כל דין והלכה (וגם כמה עניינים באגדה) על שורשיהם, יסודותיהם וענפיהם מהתלמוד ועד אחרון שבאחרונים, מסודר במשא ומתן ושקלא וטריא עם המקורות  שמהם שאב אוצר ידיעותיו ופסקי דיניו.

הספר 'שדי חמד' נתחבב ונתפרסם בכל המדינות, והרב המחבר נעשה כשולחני מפורסם ונאמן, אשר אליו הריצו שאלות ותשובות מכל קצווי תבל בבקשה לחוות דעתו המכרעת.

גדולי עשירי רוסיא... העניקו לו ממיטב ספריהם בספרות התלמודית... והרב חיים-חזקיהו מדיני הרבה תורה ותושיה לשכלל חיבורו ככל האפשר.

תועלת וחיזוק

"הדפסת הספר 'שדי חמד' אשר זה מזמן רב אין להשיגו, ואשר הדפסתו מחדש תביא בעזרת ה' יתברך תועלת מרובה בלימוד התורה וחיזוק קיום המצוות מעשיות בכל תפוצות ישראל, על-פי בירור ההלכה למעשה" - כתב הרבי הריי"צ למנדב, ולמי שהשפיע על המנדב "לזכותו בהזכות הבלתי משוער" ליטול חלק בהוצאות (אגרות-קודש מוהריי"צ כרך ט עמ' תח-תט).

לימים, בשנת תשי"ז מתבטא הרבי באיגרת (אגרות-קודש כרך טו עמ' תטז) כי:

בתקופתנו נפגשו שתי הקצוות, בעיות ושאלות מסובכות ביותר ומאידך גיסא בהדור הכי אחרון נתמעט ביותר הלימוד בנוגע להוראה להלכה למעשה בפוסקים האחרונים דווקא, דהלכה כבתראי ובהם באו הדברים מבוארים יותר, וקל-להבין. ולכן מובן שקובצים המבארים צדדי שאלות ומעוררים עליהם ומה טוב מורים גם-כן הספרים בם נידונה שאלה זו מהספרים ששעה זו מכריחה העסק בהם.

הרבי ממשיך וכותב:

דרך-אגב זה היה גם-כן אחד הטעמים בהדפסת ה'שדי חמד' בו נקבצו מכמה ספרי פוסקים האחרונים בהנוגע להלכה למעשה...

הפניה ל'שדי חמד' בלקוטי-שיחות

בשנת תשל"ט כותב הרבי לעורכי הספר 'חידושים וביאורים בש"ס' לגבי ההערות בשולי השיחות (נדפס בראש כרך א):

כשמצוין המקור לספרים ובפרט לספרי כינוס דכמה-וכמה מחברים (כשדי-חמד וכיו"ב) - מובן ש(ברוב הפעמים) אין מפורטים בההערה המקורות שהובאו בספרים אלה ולכן גם לא צויין ופורט הכסף-משנה שהעירו עליו, כיוון שהובא בהחתם-סופר ושקו"ט בו ובארוכה בשדי-חמד בהמשך דבריו שהובאו בההערה...

"לברר ב'שדי חמד'"

הרה"ח הרב שלום-דובער שיחי' לוין עסק בעריכת ספרי האגרות של נשיאי חב"ד. בשלב מסויים הורה לו הרבי (ספר 'עבודת הקודש' עמ' לג): "לחומרות בממונות הכולל - לברר... בשדי-חמד".

כוונת הדברים: באגרות-קודש של אדמו"ר הזקן מצויות כמה איגרות אודות חומרות מיוחדות בהלוואה מקופת מעות ארץ-הקודש. בהקשר זה הורה הרבי לציין לנכתב בעניין ב'שדי חמד'.

"מקובל אצל כל הספרדיים"

בשנת תשי"ז כתב שליח הרבי במרוקו (היום בתוניס), הרב ניסן פינסון, על אופן עריכת ברית-מילה על-ידי המוהלים במרוקו - דיווח מפורט (קטעים צוטטו בשולי איגרת כ"ק דלהלן). בתשובה כתב הרבי (אגרות-קודש כרך טו עמ' צב):

במה שכותב בעניין המילה א) מובן שצריך להשתדל ככל יכולתם שיעשו פריעה בנפרד. ב) והוא הדין בהנוגע למציצה - שמבהיל אי עשייתה עד-עתה. ולכל-הפחות על-ידי זכוכית. ומהנכון שהוא והרב שלמה מטוסוב שי' יעיינו בקונטרס המציצה שבשדי-חמד - והרי הרב חיים-חזקיהו מדיני מקובל אצל כל הספרדים ביחוד - ואחר-כך יבואו בשקלא-וטריא על-דבר-זה עם הרבנים דקאזא [=קסבלנקה] וכו'...

ובאותו נושא ממש: עוד בשנת תש"ט, תוך כדי הכנת ספרי ה'שדי חמד' לדפוס, כתב הרבי הערות על ספר בצרפתית בעניין ברית-מילה והעיר למחבר (אגרות-קודש כרך ג עמ' קעו - כאן ב'תרגום חופשי'):

כמאתיים רבנים, עליהם נמנים גם רופאים, לאחר שהם עיינו בטעמים השונים שהנך מצטט, יצאו בכל התוקף בעד הנחיצות ההכרחית של המציצה - ראה את החומר ב'שדי חמד' חלק 12, קונטרס המילה והמציצה (ווארשא 1902).

חולק על ה'שדי חמד'

כדרכה של תורה, לא נמנע הרבי במקום שצריך לחלוק על ה'שדי חמד': בתשובה לרבו של כפר-חב"ד (אגרות-קודש כרך ד עמ' קנד), הגאון החסיד הרב שניאור-זלמן גרליק - "אם למנוע המנהג שמאחרין המילה עד אחרי המנחה כדי שיהיה ברוב עם" - כותב הרבי: והנה ב'שדי חמד' כללים... הביא... שאין לאחר פדיון-הבן בשביל זה, וכותב בפשיטות שגם במילה כן הוא". הרבי ממשיך וקובע להיפך: "ולפי עניות דעתי חלוקים הם", כי, "מילה שאני דטוב שתהיה בשמחה כמו שקיבלוה עליהם (שבת קל,א)... ובמוחש רואין שהשמחה תלויה ברוב המתוועדים ולפעמים יש גם עצב בהימנע אחדים לבוא".

חיסרון בעבודת הבירורים

ב'יחידות' של הגאון רבי אליהו הכהן שאר-ישוב שליט"א, רבה של חיפה (משנת תשכ"ג) (פורסמה ב'ספר היחידות', גליצנשטיין עמ' 235), אמר הרבי:

צמחונות איננה לא על-פי חסידות ולא על-פי קבלה, כי על-ידי זה חסר בבירורים, שכן אינו מברר את הדברים שאינו אוכל. ומה שנאמר ב'שדי חמד' שלא להלעיג על הצמחונים הרי זה רק ליחידי  סגולה!

"חזרתי והדפסתי"...

להכנת רשימה זו הסתייעתי רבות במאמרו של הרב מרדכי-צבי שיחי' ליברוב (צ. מר-דרור), שהופיע ב'כפר חב"ד' גיליון 546 (מרחשוון תשנ"ג) עמ' 34-39. לסיום הנה עוד כמה עובדות ופרטים הקשורים בספרי ה'שדי חמד' מתוך רשימה זו:

בהזדמנות מסויימת הפליא הרבי את עבודתו של בעל ה'שדי חמד' בריכוז ובירור ענייני התלמוד על דיוניהם שמסביב והתבטא באוזני הגה"ח ר' יצחק-דוד שיחי גרונר בדרך הצחות: "נו! כמעט ואין זקוקים יותר ללימוד הגמרא!..."

פעם אחרת הביע הרבי כאב לב וצער רב על-כך שמישהו החליט להדפיס את ה'שדי חמד' במתכונת הקודמת למרות ה"שווייס און בלוט" [הזיעה והדם] שהושקעו במהדורה של קה"ת.

לעריכת המפתחות גייס הרבי את הרב יצחק-שלמה פבזנר ז"ל, ויבלחט"א הרב שלום-מענדל סימפסאהן. אך גם בזה עבר לאחר-מכן על עבודתם בצורה רצינית ולפועל ביקש שהמלאכה תיקרא על-שמם.

כשהגיש הגאון רבי ברוך נאה ב'יחידות' את ה'גמרא שלמה' על פסחים, שנדפסה בפורמט גדול, דיבר עמו הרבי על הנוחות שבפורמט קטן יותר ואמר לו: "גם ה'שדי חמד' נדפס במקורו בפורמט גדול, ואילו אני חזרתי והדפסתי בגודל שימושי יותר"...

ממעייני החסידות

פרשת אחרי-קדושים

פרשת אחרי מות

מות - עבודה של כלות הנפש, התעלות והתנתקות מהעולם.

אחרי מות - אין אדם רשאי להישאר בעבודה זו, אלא לאחר ("אחרי") ה"מות" דרושה עבודה אחרת - עבודה עם ובתוך העולם. אף-על-פי שעבודה זו היא "אחרי", דהיינו בדרגה נמוכה יותר מהעבודה הרוחנית הנעלית דכלות-הנפש, בכל זאת, דווקא על-ידה משלימים את הכוונה העליונה של "דירה בתחתונים".

(מהתוועדות שבת-קודש פרשת אחרי-קדושים תשמ"ה)

פרשיות אחרי-קדושים

אחרי - רומז לעבודה עם העולם (ראה לעיל), כלומר, עבודה מסודרת של קיום המצוות מתוך אהבה ותענוג; עבודת הצדיקים.

קדושים - עבודה של פרישות מן העולם, דהיינו קבלת-עול ומסירות-נפש שלמעלה ממדידה והגבלה; עבודת התשובה.

אחרי קדושים - יש לחבר שתי עבודות מנוגדות אלה, כלומר - כל עשייה בעבודת הבורא צריכה להיות חדורה הן באהבה ובתענוג והן בקבלת-עול ובמסירות-נפש.

(מהתוועדות שבת-קודש פרשת אחרי-קדושים תשמ"ה)

בזאת יבוא אהרון אל הקודש (טז,ג)
זאת - דא היא יראת ה' (זח"ג נו)

הרבי מהר"ש מוצא רמז לחיוניותה של יראת-שמים בעבודת הבורא: כתיב (חבקוק ג,ב), "ה' שמעתי שמעך יראתי". ראשי ארבע התיבות האלה הם י"ש ש"י - בגימטרייה תר"ך, שהוא מניין מצוות התורה (תרי"ג מצוות דאורייתא ושבע מצוות דרבנן).

לומר לך, שלצורך קיום המצוות לא מספיקה אהבת ה' בלבד, אלא הכרחי גם ביראת-שמים - "יראתי".

("מים רבים" תרל"ו עמ' נו)

בגדי קודש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם (טז, ד)

בגדים - רומזים למחשבה ודיבור, שנקראו "לבושים" לנפש.

"בגדי קודש" - מחשבה ודיבור בעניינים של תורת החסידות.

"ורחץ במים את בשרו" - יש לרחוץ ולנקות את הבשר, וכן להדיח ה"את", הטפל לבשר, דהיינו ההרגלים השונים שמקורם ב"בשריות", ולהפוך זאת ל"בשר קודש".

"ולבשם" - או-אז אפשר ללבוש את "בגדי הקודש".

(היום-יום עמ' מח)

קדושים תהיו כי קדוש אני (יט,ב)
יכול כמוני? תלמוד-לומר כי קדוש אני - קדושתי למעלה מקדושתכם (ויקרא-רבה)

המשפיע הנודע ר' שמואל-בצלאל (הרשב"ץ) היה אומר:

"יכול כמוני" - בניחותא, יהודי יכול להיות "כמוני" כביכול.

"תלמוד-לומר" - הנתינת-כוח לזה באה מהתורה.

"כי קדוש אני" - "קדושתי למעלה (באה כביכול) מקדושתכם".

(לקוטי-שיחות כרך ז עמ' 311)

* * *

"קדושתי" - זו המשכה וגילוי של אור אלוקי שבאה מצד עצמה, כמו הבת-קול שיוצאת בכל יום ומעוררת את הבריות לתשובה.

"קדושתכם" - זו המשכה וגילוי מלמעלה שהיא תולדה של עבודת האדם.

"קדושתי למעלה מקדושתכם" - ההמשכה הראשונה נעלית בהרבה, שכן אין היא מוגבלת לפי גודל ה'כלי' שיצר האדם על-ידי עבודתו.

(לקוטי-תורה במדבר עמ' מו)

לא תאכלו על הדם (יט,כ)
לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם (ברכות י)

הטעם הפנימי לאיסור האכילה לפני התפילה:

כאשר יהודי אוכל, הוא מברר את הניצוץ האלוקי הטמון בתוך האוכל ומעלהו לשורשו. אך ביכולתו לעשות זאת רק לאחר שהתפלל והעלה את עצמו תחילה; שכן לפני התפילה, כשהוא עצמו עדיין מקושר למטה, אין בכוחו להעלות את האוכל.

(לקוטי-תורה ויקרא עמ' ח)

* * *

לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם (ברכות י)

"אדם" הוא א-דם. א - זו הנפש האלוקית, שהיא מופלאת ומובדלת מהגוף ומהנפש הבהמית. דם - זו הנפש הבהמית, שהיא מלובשת בדם האדם.

לפני התפילה אדם הוא "דם" בלבד, שכן הנפש האלוקית עדיין אינה מאירה בנפש הבהמית; ואילו לאחרי התפילה הוא "אדם", שכן הנפש האלוקית מאירה ומתלבשת בנפש הבהמית, ושתי הנפשות נעשות מציאות אחת.

(המשך תער"ב ב עמ' תתג)

פרקי אבות

"חלק לעולם-הבא"

רבי אלעזר המודעי אומר: המחלל את הקודשים, והמבזה את המועדות, והמלבין פני חבירו ברבים, והמפר בריתו של אברהם אבינו, והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה -  אף-על-פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם-הבא (פרק ג משנה יא)

פירש רבנו עובדיה מברטנורא:

ולא חזר בתשובה מאחת מעבירות הללו שבידו, אף-על-פי שבאו עליו ייסורים ומת בייסורים, אין לו חלק לעולם-הבא. אבל אם חזר בתשובה קודם מותו, אין לך דבר שעומד בפני התשובה.

פירש כ"ק אדמו"ר:

הנקודה המשותפת לחמשת העניינים המנויים במשנתנו היא, שבכולם מתכוון האדם לבטל דבר שבקדושה שנתחדש על-ידי מעשה בני-אדם. משום כך אין לו חלק לעולם-הבא, כי בזה הוא מהרס ופוגע בעניין כללי ועיקרי שקבע הקב"ה בעולמו: לכל אחד ואחד מישראל ניתנו הכוח והיכולת להפך קודש לחול; ולא זו בלבד שאינו מנצל כוח זה, אלא עושה היפוכו:

"המחלל את הקדשים" - רוב ענייני קדשים אינם קודש בידי שמים (כקדושת בכור), אלא חולין שנתקדשו על-ידי מעשה בני-אדם (כמו בהמה שהקדישה בעלה לקרבן; תרומה ומעשר; וכיו"ב). וה"מחלל את הקודשים" מתכוון לחלל קדושה זו ולעשותה חולין ("מחלל" מלשון חולין), היפך עניין הקדושה.

"המבזה את המועדות" - קביעת המועדות נמסרה לבית-דין, כמאמר רז"ל "ישראל אינהו דקדשינהו לזמני", היינו שיום חול מתקדש על-ידי מעשה בני-אדם. והמבזה ימים אלו מתכוון לבטל קדושה זו. ולכן נקט "מועדות" ולא שבת, כי שבת "מקדשא וקיימא" ואינה תלויה במעשה ידי אדם.

"המלבין פני חבירו ברבים" - ידידות ואחווה ("חבירו") באה על-ידי מעשה בני-אדם - פעולותיהם של שני החברים. וכאשר במקום לכבד את חבירו במידה יתרה הוא מנצל את הידידות להיפוכה ומלבין פני חבירו (וכנראה במוחש שאינה דומה הלבנת-פנים על-ידי איש זר להלבנת פנים על-ידי חבר), "אין לו חלק לעולם הבא".

"המפר בריתו של אברהם אבינו" - הנתינת-כוח על המילה באה לנו בירושה מאברהם אבינו, היינו שהוא דבר שבקדושה שנתחדש על-ידי מעשה בני-אדם. והמפר ברית זה מתכוון לחלל ולהפקיע קדושה זו.

"המגלה פנים בתורה שלא כהלכה" - האדם מקבל את ידיעותיו בתורה מרבותיו שלמד תורה מפיהם, היינו שידיעותיו בתורה נקנו לו על-ידי מעשה בני-אדם. כוונת הלימוד היא שיתנהג האדם על-פי תורה; וזה מנצל ידיעותיו בתורה לגלות פנים בתורה שלא כהלכה, היינו שלא זו בלבד שאינו מקיים מצוות התורה אלא שטוען שהתורה אומרת כך.

(משיחת מוצאי שבת-קודש פרשת וישלח ה'תשל"ח - בלתי מוגה;
 'ביאורים לפרקי-אבות' כרך א (א-ה) עמ' 158-160)

אוצרות דור ודור

אייר - אני ה' רופאך

אחיזה כלשהי בטבע

...אף שהוי' רופא כל בשר ומפליא לעשות, אבל בכל-זאת מהנהוג שיהיה קצת אחיזה גם-כן בטבע, אף אם דקה מן הדקה, וכמו ששמעתי פעם מכ"ק מו"ח אדמו"ר, שלאדמו"ר הזקן בא אליו חולה גדול ל"ע פעם אחת וריפא אותו בחתיכת מצה שמורה און האלבע גלאז וואסער [= וחצי כוס מים], הרי שעל-כל-פנים איזה אחיזה בטבע צריך להיות, וה' יתברך ישמע תפילתו ובקשתו ויוכל להודיע בשורות טובות...

(איגרת מיום כ"ז בסיוון תשי"א - לקוטי-שיחות כרך לא עמ' 268)

רמ"ח אברים ורמ"ח מצוות

מעשה בחולה שהרופא כבר התייאש מלרפא אותו, מצבו הלך והידרדר עד שהוא כבר לא היה מסוגל לדבר. יום אחד הגיע הבעש"ט למקום מגוריו של החולה וביקשו ממנו שיבקר את החולה. כשראה הבעש"ט את החולה, ציווה שיבשלו עבורו מרק עם בשר. נתנו לחולה לאכול מהמרק ומיד התחיל לדבר. אחר-כך ריפא אותו הבעש"ט, עד שהבריא לגמרי.

הרופא התפלא מאוד למראה החולה שהבריא ושאל את הבעש"ט כיצד ריפא אותו, באומרו: "הרי ידוע לי שכלי-הדם שלו נפגעו ואין להם מזור!". ענה לו הבעש"ט: "אתה 'השגת' את החולה בגשמיות, ואילו אני 'השגתי' אותו ברוחניות. יש באדם רמ"ח איברים ושס"ה גידים, וכנגדם יש רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה. כשאדם פוגם במצווה מסויימת, מתקלקל האיבר או הגיד שכנגד אותה מצווה, וכשאדם עובר על לאווים רבים, מתקלקלים עורקים רבים, ואז הדם אינו זורם בהם והאדם שרוי בסכנה. לאחר ש'דיברתי' עם נשמתו של החולה והיא קיבלה על עצמה לשוב בתשובה, נגרם תיקון לכל האיברים והגידים שלו ואחר-כך יכולתי לרפא אותו".

("סיפורי חסידים" [תורה] עמ' 199)

צדקה כרפואה

כשהיה קורה פעם בביתו של החסיד ר' חנוך-הענדל ז"ל שמישהו מבני-הבית חלה, לא היה ר' הענדל מזמין רופא ולא היה משתמש בתרופות. הוא רק היה נותן סכום כסף מסויים לצדקה לזכות רפואתו של החולה. אם התרופה הזו לא היתה מועילה, היה ר' הענדל מוסיף ונותן סכום גדול יותר לצדקה. ואם גם אחרי נתינה נוספת של רובל כסף לא היה החולה מתרפא, היה ר' הענדל פונה לקב"ה ואומר: "יותר מזה איני יכול לתת [=ר' הענדל היה עני, ורובל כסף היה למעלה מהישג ידו] - כעת עשה מה שאתה רוצה!"

אמר על כך כ"ק אדמו"ר מהר"ש: "אכן, זהו מנהג נאה, אבל צריכים להכיר את הדרך הזו". הסביר זאת המשפיע ר' שמואל-גרונם ז"ל אסתרמן: "כדי שהשיטה הזו תועיל, צריכים להיות במדרגה כזו, שכן אם אדם יבוא סתם כך ויאמר: 'אף אני אעשה כך', בתור חיקוי של המנהג, אין בזה שום עניין".

('ליקוטי סיפורים' עמ' שכו)   

לוח השבוע

הלכות ומנהגי חב"ד

מאת הרב יוסף-שמחה גינזבורג

שבת-קודש פרשת אחרי-קדושים
י' באייר

הפטרה: "הלוא כבני כושיים" (עמוס ט,ז-טו)1.

פרקי-אבות - פרק ג.

יום שני
י"ב באייר

תענית שני בתרא.

יום שלישי
י"ג באייר

יום השנה לפטירת הוו"ח אי"א נו"נ ובעל מידות ר' ישראל-אריה-לייב שניאורסאהן ע"ה (תרס"ט-תשי"ב), אחיו של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו2.

במנחה אומרים תחנון3.

יום רביעי
י"ד באייר - פסח-שני

אין אומרים תחנון4.

"אין עתה היכולת והאפשרות לשנות (ולבנות) כפי הדרוש להקרבת קורבן פסח וכו' - ולכן גם אין מקום שלא להיות בערב פסח או בי"ד באייר קרוב לירושלים ת"ו"5.

מנהגנו לאכול מצה בסעודת היום בפסח-שני6.

יום חמישי
ט"ו באייר

ערבית, יום רביעי בלילה: כבר נשלמו שלושים יום מתחילת אמירת 'מוריד הטל' (ו'ותן ברכה'), ולכן, בתפילה זו ומכאן ואילך - מי שנסתפק כיצד אמר בתפילתו, אינו חוזר7.

----------

1) לוח כולל-חב"ד, משו"ע אדה"ז (רפד,יג) כמנהג האשכנזים, שלא כרוב הפרשיות המחוברות בהן מפטירים בהפטרת הפרשה השנייה, ומקורו ממרדכי (פ"ד דמגילה סי' תתלא). שם משמע הטעם משום שמעדיפים שלא להפטיר בהפטרת קדושים, "התשפוט", שיש בה מתועבות ירושלים [וכבר העירו, שטעם זה אינו אלא להאשכנזים המפטירין אותה כשפ' קדושים נפרדת, משא"כ הספרדים שמפטירין אז "הלדרוש", מפטירין אותה גם בפ' אחו"ק. וכיוון שמנהגנו בפ' נפרדות כמותם, מדוע אין נוהגים כמותם גם במחוברות]. ובס' אגודה (שם, אות מז) כתב מפני שבהפטרת אחרי יש מעין שתי הפרשיות (הובא בלבוש סי' תצג ומחצית-השקל שם). וראה בארוכה בס' 'בין פסח לשבועות' פ"ד הע' מז. למעשה נפוץ לקרוא בקריאת שמו"ת את שתי ההפטרות, ז"א גם את "הלדרוש אותי" (כמנהגנו בכל הפרשיות המחוברות), אף שלפ"ד האגודה הנ"ל הפטרת אחרי מתאימה לשתי הפרשיות. וע"ע.

2) לוח כולל-חב"ד. וראה קובץ 'י"ג אייר' (קה"ת תשנ"ב). צילום מצבתו ב'ימי חב"ד' ביום זה. ראה אודותיו בס' 'תולדות לוי-יצחק' (הוצאת קה"ת, כפר-חב"ד. מהדורה רביעית, תשנ"ה, פרק טו). נפטר בליברפול שבאנגליה. ע"פ בקשת כ"ק אדמו"ר הועלה ארונו לארה"ק, ונטמן בחלקת חב"ד בעיה"ק צפת ('ימי חב"ד').

3) סידור אדה"ז, לפני "למנצח... יענך".

4) סידור אדה"ז שם. וכתב הרבי: "ובזה חידוש גדול (וצע"ג ליישבו): עיקר עניין פסח-שני צריך להיות (לכאורה, על-דרך פסח ראשון) בליל ט"ו, ואפילו הקרבתו הוא לאחרי התמיד (מנחה) - ולכן מוסיף (=מחדש) שם "שהוא י"ד באייר"" - 'התוועדויות' תשד"מ ח"ב עמ' 1056.

במוצאי היום, כיוון שהוא הזמן דאכילת הפסח, שלא בא מתחילתו אלא לאכילה - נוטה הרבי לומר שאז יש לנהוג בקריאת שמע שעל המיטה כבמוצאי שבת ולא לומר תחנון (אבל במוצאי ראש-חודש וכדומה, אין סיבה מספקת כל-כך שלא לומר תחנון, מכיוון שאז מתחיל כבר יום ב' בחודש - התוועדויות תשמ"ג ח"ג עמ' 1414, בלתי מוגה. וראה הדעות בזה בכף-החיים סי' קלא ס"ק יד).

5) מכתב מי"ג אייר תשל"ה, 'שערי הלכה ומנהג' או"ח ח"ב סי' ריג.

בראשונה, בשיחות אחרון-של-פסח תשכ"ח אמר הרבי, שיש להימנע ולא להיות ביום י"ד באייר בתוך ט"ו מיל סמוך לירושלים. וזאת אף שעדיין צ"ע בנושא, ובמיוחד שרבו האוסרין להקריב פסח בזמן הזה - כיוון שלדעת הר"ח [או רבנו יחיאל] מפריס ישנו החיוב דפסח גם עכשיו, ובפרט שלדעת רבי (שהרמב"ם פסק הלכה כמותו) פסח-שני הוא 'רגל בפני עצמו' וחייבין עליו כרת. אך לאחר שהשתנה המצב, עקב כך שמאז הניצחון בששת הימים מחזרים ללא הרף אחרי הגויים למסור להם הכול וכו', נשתנה הדין כאמור בפנים.

הקושיות שכתב הגרש"י זוין ז"ל לרבי על פסקו הראשון, נדפסו בהוספות לס' 'חידושים וביאורים בש"ס' ח"א עמ' שמז, והתשובות עליהן נדפסו שם בפנים סי' ט, וכן בס' 'שערי הלכה ומנהג' סי' ריב, ובכ"מ.

6) הרבי הביא מס' 'דרכי חיים ושלום', שאף שאכילת פסח-שני היתה בליל ט"ו, מכל-מקום ההקרבה היתה ביום והעיקר הוא ההתחלה, לכן אוכלים מצה ביום י"ד - אג"ק ח"ב עמ' שנב. עם זאת, ניתן לקיים את המנהג גם בליל ט"ו באייר, וכך נהג הרבי ברוב השנים (הרה"ח רי"ל שי' גרונר).

7) שו"ע אדה"ז סי' קיד ס"י.


 
 
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)