נושאים נוספים
	התקשרות 966 - כל המדורים ברצף
	עבודת ה' מתוך תענוג כבר מהרגע הראשון
	יהודים, צאו מן הגלות!
	יסודתו בהררי קודש (ב)
	פרשת בשלח
	הלכות ומנהגי חב"ד

על דגם בית המקדש מקרטון שעשה הרבי בילדותו * מה ענה המלמד כש'נתפס' לומד תורה בתשעה באב * מעלת האותיות המרובעות * טעם אפשרי למנהג אכילת ג' פעמים מרק בערב יום הכיפורים * והמקור להנהגת הרד"ץ חן שהעדיף לקוטי-תורה שאינו מוגה * השוואת מקורות, רמזים ואסמכתאות לאורחות הרבי והתבטאויותיו * רשימה שנייה

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

בעקבות בעל ה'משנת חסידים'

בצעירותו (ראה 'ימי מלך' כרך א' עמ' 149) בנה הרבי דגם של 'בית המקדש' מקרטון וחומרי עזר, אשר עמד בחדרו הפרטי. לימים התבטא (התוועדויות תשמ"ו כרך ב' עמ' 599) [והשווה 'נלכה באורחותיו' עמ' 231]:

דבר זה יכול כל אחד, גם 'בן חמש למקרא', לבחון בעצמו – כשינסה בקרטון וכיוצא בזה.

יש להצביע על הנהגתו של רבי רפאל עמנואל חי ריקי, מחבר ה'מעשה חושב' וה'משנת חסידים', כפי שמעיד על עצמו בהקדמתו לספריו:

"ולקחתי מיד אל יד נייר עב הנקרא קרטון ועשיתי את המשכן קטון והחצר סביב סביב לו, וכל כליו הראויים למפעלו, ויסדתי מעשיו על הכתוב ומפרשיו".

[אמנם הרבי לא קיבל את דעתו בעניין ציור המנורה (לקוטי שיחות כרך כא עמ' 169), ובד בבד שיבחו בעניין נאמנותו לאריז"ל (ראה לקוטי שיחות כרך יז עמ' 516 הערה 25)].

'גניבה תורנית'

הרבי סיפר כמה פעמים (ראה ר"ד מט' אדר ראשון תשל"ג; בצל החכמה עמ' 16; ועוד):

בילדותי נכנסתי לחדרו של המלמד שלי – מלמד שהיה דר בביתנו (והיה לומד עמנו כל השנה כולה) – בתשעה באב, ומצאתיו יושב ולומד סוגיא בגמרא. שאלתיו בדרך-ארץ: הייתכן?! והשיב המלמד: בעולם האמת בין כה ילקוני. אשמח איפוא שיהיה זה על לימוד תורה (בתשעה באב).

ניתן להשוות את הדברים למה שכתוב בספר בניהו לרבי יוסף חיים – בעל ה'בן איש חי' – ברכות כד, ב (ד"ה אילו לא באתי אלא לשמוע דבר זה):

"שמעתי מספרים על גאון אחד שהיה לו חשק נפלא בעסק התורה, ואינו בטל מדברי תורה אפילו שיעור חמשה רגעים. ונזדמן לו פעם אבלות, והיה מחביא עצמו חדר תוך חדר ועוסק בתורה. ובהיותו נטמן לעסוק בתורה, נכנסו חבריו למקום שיושב פתאום, וראו הספר בידו ולומד בו. אמרו לו: מה אתה עושה, אָבֵל אסור בדברי תורה? אמר להם: ידעתי כי אני עובר על דברי חכמים, ואם כי בודאי יקבל ביום הדין עונש על דבר זה... והוא מוכן לסבול לקבל העונש הזה ברצון יהיה מה שיהיה, כי הוא אינו יכול להתאפק לסבול צער בטלה מדברי תורה שקשה עליו".

והובאו הדברים גם בספר 'נפלאים מעשיך' פ"ג.

יצויין כי בימי השבעה לפטירת אמו (תורת מנחם כרך מא עמ' 47-46) הזכיר הרבי את הנאמר בירושלמי (מועד קטן פרק ג' הלכה ה') ש"אם היה להוט אחר התורה [נפשו חשקה ודבקה בתורה לשנות תמיד] מותר".

ולפלא – כפי שמביא הבית-יוסף (לטור יו"ד סימן שפד) ש"לא כתבוהו הפוסקים" (ולא הובא בשולחן ערוך).

והוסיף הרבי:

ולהעיר גם מהמסופר בגמרא (זבחים קב סוף עמוד ב'; וראה גם קידושין לג, א) אודות רבי אליעזר ברבי שמעון שאמר דברי תורה במקום שאינו טהור – "לאונסו שאני", "שהיתה שמועתו שגורה בפיו ומהרהר בה על כרחו", ועל דרך זה מצינו ש"לאפרושי מאיסורא שאני" (שבת מ, ב) – ולכאורה, כל זה שייך גם באבל, דזיל בתר טעמא.

[ולהעיר עוד מהנזכר באגרות קודש (כרך ז' עמ' קסא – וכן הוא ברשימת היומן ע' שסה):

ידוע הסיפור שפעם בליל ניטל, נכנס אחד לכ"ק הצמח צדק ומצאו לומד, ושאלו: "רבינו, הלוא ניטל היום". וענהו הצמח-צדק: "פעטאך! [=שוטה], מי ביקשך להתבטא". אבל בכל זאת סגר הצמח-צדק את הספר ופסק מלימודו].

אותיות מאירות

"נוסף בשנים האחרונות ריבוי בהדפסה דספרי חסידות של רבותינו נשיאינו, כולל לאחרונה במיוחד – דפוס באותיות מרובעות של הספרים שהיו מודפסים עד עתה באותיות רש"י" – אמר הרבי (תורת מנחם התוועדויות תנש"א כרך ב' עמ' 163).

ולפני כן בשנת תשמ"ה (כרך ה' עמ' 2957): "משתדלים להדר באופן ההדפסה (אותיות מרובעות דווקא)".  ובארוכה דיבר הרבי במעלת וחשיבות הדפסת ספרי חסידות באותיות מרובעות – בשנת תשמ"ט (שיחת ש"פ קדושים וב' אייר, ובהערה 151 שם):

מרובעות דווקא שדומה לכתב אשורי (אף שאינם כתב אשורי ממש). ועד כדי כך, שאפשר שזהו מהטעמים שנמנעו גדולי-ישראל בדורות שלפנינו (כהרמב"ם וכיוצא בזה) לכתוב כתב מרובע... אבל אף-על-פי-כן, מדור לדור הולך וניתוסף בהדפסת עניני תורה באותיות מרובעות – על-פי הוראתם של גדולי-ישראל, כידוע ומפורסם.

הרבי דיבר על מעלת הדפסה זו מצד התועלת כפשוטה להקל על הקורא, אבל יש לומר גם מצד מעלת קדושת אותיות אלו כשנדפסים בהם דברי תורה.

ויש לציין אודות חשיבות האותיות המרובעות, לדברים שכותב בעל 'ראשית חכמה' (שער היראה פרק ט"ו): "צריך לנהוג כבוד בכל כתב מרובע... שכיון שהאותיות האלה הם דמות כ"ב צורות קדושות שבהם נבראו כל העולמות, והאותיות התחתונות מורים על הצורות השכליות הדבקות באלהות ראוי לכבדם".

עיין שם שזהו גם באופן כ"שלא נכתב בקדושה", ועל דרך זה כתב בספר 'אור הישר' (עמוד התורה פט"ו): "ינהג כבוד בכתב מרובע" [וזהו "אפילו נכתבו שלא בקדושה"].

סעודה בערב יום הקדוש

בתורת מנחם כרך יט (עמ' 354):

מצינו שבערב יום הכיפורים יש לאכול מרק ג' פעמים.

ולכאורה אפשר לומר שמקור הדבר במסכת ברכות ד, א. "אמר רב חייא בר אבא אמר רב יוחנן כל סעודה שאין בה שריף (תבשיל לח שיש בו מרק – רש"י ד"ה שריף) אינו סעודה".

ומכיון שמצווה לאכול בערב יום הכיפורים (שולחן ערוך סימן תרד על-פי ברכות ח, ב. פסחים סח, ב. ר"ה ט, א. יומא פא, ב. וראה טור שם) הרי כשם שבשבת-קודש יש לאכול ג' סעודות, לכן כהכנה ל"שבת (שבתון)" נדרש לכל הפחות מעין אכילת ג' סעודות [אף שמעיקר הדין "ואם אכל פעם אחת ביום יצא ידי חובתו" (שו"ע אדה"ז שם סוף סעיף א ממגן אברהם], וק"ל. – ולהעיר מתורת מנחם כרך כד עמ' 156 ואילך.

הגהת ספרים רצויה?

הרבי סיפר כמה וכמה פעמים על הרד"ץ חן ע"ה שלא היה מרוצה מהגהת הלקוטי תורה מטעויות הדפוס, שעל-ידי זה נחסר מההתעסקות שכלית בענייני פנימיות התורה. וכתב (לקוטי שיחות כרך כד, עמ' 540 – וראה בארוכה 'התקשרות' גיליון תתסד [תצווה תשע"א] עמ' 11):

מובן שבכלל זוהי עבודה בדרגתו של הרב דוד הירש מטשערינגאוו מה שאין כן על דרך הרוב, נוסף שאסור להיות ספר שאינו מוגה (כפסק דין השולחן ערוך)...

מדבריו משמע שבדרגתו של הרד"צ יש מקום להנהגה זו. ויש להביא דוגמה להנהגת הרד"צ ממה שכתב המהרי"ל, אבי מנהגי אשכנז [ראה אודותיו 'המלך במסיבו' כרך ב' עמ' רסג] בהלכות תפילת שחרית דיום כיפור:

"אמר מהר"י סגל שבאותו פעם היו מכבדין אותו והיו מביאין לו מחזורים נאים להתפלל בהן, ולא רצה להתפלל בצבור כי אם מתוך מחזור וסדרים המיוחדים לצבור וגם אם זקנים הם ושחורים ומוטעים. ואמר דכך כתב רוקח שאין להתפלל אך בסדרים של הצבור משום דסתמא לשם מצווה נכתבים, שמא שאר סדרים לא נתכוון הסופר לשם מצווה כי אם להתפאר, וח"ו שמא לא נתקבל התפילה מתוכם".

וממשיך: "ואמר מהר"י סגל שגגה הוא ביד המגיהים את הספרים של הצבור שמא המסדר היה גדול יותר מהמגיה, וגם אם מלא את לבו להגיה שום סדר או רוצה להגיה כל הספר מראש ועד סוף. ודווקא דברים פשוטים ויודעים לכל טעיותם, אבל דברים דאית בהן פלוגתא חלילה ליה להגיה אליביה שום אחד מהם, אך היה מרגיל על לשונו לומר מבחוץ לפי הנראה לו ולא לכותבו בספר".

[עוד על-דבר הזהירות בהגהת ספרים – ראה גם המובא ב"המלך במסיבו' כרך א' עמ' קכו-ז]. על כל פנים ראינו הנהגת מהרי"ל שהעדיף הספרים הבלתי מוגהים על פני החדשים המתוקנים.

[לביטוי "וגם אם זקנים הם ושחורים" – יש להעיר כי בכמה הזדמנויות כגון שיחת י"ג תמוז תשל"ה, הדגיש הרבי על דבר השימוש בספרים עד שיבלו וייקרעו וכו'].

מהדורות נוספות לספרי מחברים

במכתבו מי"א אדר תש"מ להרה"ג הרה"ח מו"ה ר' טובי' שי' בלוי (הנדפס בראש ספר 'כללי רש"י') כותב הרבי:

כבכל כיוצא-בזה... תבוא מהדורא ב'... ואחר-כך ג' כו'.

על הצורך בהדפסת מהדורות נוספות לספרים כותב בעל תפארת ישראל על מסכת אבות פ"ב משנה ד' (בועז אות ב):

"וביחוד דבר זה הוא חובה על כל מחבר ספר, לעשות מהדורה [=חדשה] על החיבור ולפשפש בסדקיו העמומים והכהים... לכן הזהיר התנא שלא יתעצל אדם בחזרת לימודו לדחותו מיום ליום, והיינו דקאמר לכשאפנה אשנה וכו'.

"ומי לנו גדול מחז"ל, והרי גם רב אשי עשה מהדורה על כל הש"ס (ב"ב קנז ב), וכמדומה לי שמסכתות נדרים, נזיר, ערכין, כריתות, תמורה מעילה ותמיד נחטפה השעה ולא נעשה עליהם מהדורה, ולכן באמת לשון מסכתות אלו אינם כסגנון שאר הש"ס.

[על היחס לפירוש התפארת ישראל – ראה 'המלך במסיבו' כרך ב, ובכ"מ].

לרשום החסר בעבודת ה'

באיגרת מיום כ"ז אייר תשט"ז (אגרות קודש כרך יג עמ' כט – ל) כותב הרבי:

במענה על מכתבך... ולפני אמירת הקריאת שמע [הרי מלבד ליל שבת ולילי יום טוב], תרשום לעצמך אם חסרת מה בלימודך במשך כל היום שלא לשכח למלאות החסר, וכשתעשה כל זה תשכב ולא תפחד ושכבת וערבה שנתך.

והרי זה מעין הנאמר ב'ספר חסידים' סימן כא: "חסידים הראשונים היו כותבים באגרת עונותיהם כשהיו חוטאים כדי להתודות על חטאתם וכדי שיזכור ויתחרט ויעשה תשובה ולפיכך טוב לכותבם לקיים מה שנאמר 'וחטאתי נגדי תמיד'...".

וכן כתוב בראשית חכמה שער הקדושה פרק ז אות פד:

"וסדר הלילה כך הוא: קודם שישכב יבדוק במעשיו במה שעשה ביום ההוא ויכתוב מעשיו ברמז לבל ישכחם, לקיים 'וחטאתי נגדי תמיד' וכן כתוב ב'ספר החסידים' (סימן כא)".

להודות על דבר לא שיגרתי

בתורת מנחם כרך לג עמ' 284 נאמר:

שאין מנהגם של ישראל (שתורה הוא) לערוך עניין של "תהלל" בגלוי על כל נשימה ונשימה, אף-על-פי שמצד הבנת העניין לאמיתתו יש בשכלו עניין ה"תהלל י-ה" בתמידיות, וטעם הדבר – כמבואר שם לפני זה על-פי מאמר הגמרא (שבת קיח, ב) "הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף".

ויש להצביע על מקור מפורש בגמרא (סנהדרין מב,א) – שם עוסקת הגמרא בהנאה שיש לבני אדם ממאור הירח  ושואלת: "וליבריך [=שיברכו] הטוב והמטיב" (שכל שעה שהוא מטיב לנו במילאותה תמיד, שמוספת להאיר לעולם. רש"י)! ומתרצת – "אמר ליה: אטו כי חסר [=האם כאשר נחסר] מי מברך 'דיין האמת' דליבריך 'הטוב והמטיב'" (מי חשבינן ליה רעה לברוכי "דיין האמת" דנחשוב את מליאתה טיבותא לברוכי "הטוב והמטיב". רש"י)?!

ושוב שואלת הגמרא: "וליברכינהו לתרווייהו! ומתרצת הגמרא: כיון דהיינו אורחיה – לא מברכינן" (בכל חודש בריאת עולם כמנהגו היא, ואין כאן דין פורענות בחסרונה ולא הטבתה לנו חסד במילואתה. רש"י).

[ואולי אין הנידון דומה לכאן לגמרי שהרי באמת יש לחלק בין "אין כאן דין פורענות בחסרונה" של הלבנה; מה שאין כן בנשימה, הרי ח"ו אם תחסר נשימה כו'. אבל על-כל-פנים היסוד הוא: דבר שדרכו בדרך רגילה וטבעית – אין מברכין עליו].

אמירה לאחד – לא לזולת

"ומפורסם – שאמירתי-מענה לאחד אין בה הוראה לשני" (מכתב כ"ב כסלו תשל"ד – 'המלך במסיבו' כרך א' עמ' כו; אגרות-קודש כרך כט עמ' נג).

ויש לציין למכתב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ – אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ כרך ב' עמ' קמג:

"ומה שקיבלו איש מפי איש אשר שמע מרבו בלימוד פרק מיוחד, היינו מה שהשיב הרבי להחסיד ההוא [בפרט] על היחידות שלו אשר בכגון דא אין לומדים לא קל-וחומר ולא גזירה-שווה".

קבורה בעמידה

ביחידות הגר"מ אליהו בחודש אייר תשמ"ט סעיף יג נאמר: "יש מסורת אצל הספרדים שרבי מאיר בעל הנס... בטבריא ביקש שיקברוהו בעמידה... כדי שיוכל לילך ולפגוש את המשיח".

לעצם העניין – יש לציין לשער הגלגולים למוהרח"ו הקדמה לז: "ולענ"ד כי הודה לי מורי ז"ל על ר' מאיר, שהוא קבור מעומד כמו שאומרים בני אדם".

החינוך לחדש בתורה!

בשיחתו מיום ד' אדר שני תשמ"א בעת ביקורו של האדמו"ר מבעלזא שליט"א אמר כ"ק אדמו"ר (סעיף יז):

כשמחנכים את התלמידים שגם הם יפלפלו בדברי תורה ויחדשו בתורה, הנה אף אם לפעמים אינם מכוונים כל-כך לאמיתתה של תורה, הרי זה שחש שנותנים לו את ה"גבהות" ואומרים לו שכבר הגיע הזמן שיחדש בתורה.. זה גופא מעניק לו חשק וחיוניות בלימוד.

ניתן להשוות דברים אלו למה שכתב בספר 'שבט מוסר' חלק א פרק כב (יד-טו):

"גם אל יקל בעיני האדם איזה דיבור שיכול ללמוד או איזה חידוש שחידש בתורה, אפילו שהוא קטן, אל יקטן לו בעיניו, אלא יגדלהו ויחשבהו בעיניו, דזהו מביאו לטרוח  לחדש עוד, עד שירגיל ויחדש חידושים גדולים... ויטע בכל העולמות נטיעות ואילנות גדולות מחידושי תורתו, עד שיעשו גנות ופרדסים. ילמד מן הזורע זרע קטן כחרדל – זורעים אותו ונעשה אילן גדול בשרשים וענפים ועלין ופירות, ונוטעים מענפיו נטיעות, עד שנעשים גנות ופרדסים לרב. ומי גרם לכל זה? שלא הקטין האדם בזרע בעיניו לבזותו ולפרקו להשליכו, אלא נתגדל בעיניו וזרעו ושמרו עד שגרם לכל זה – כך החידוש בתורה אפילו קטן... ומה טוב ומה נעים כל חידוש שיחדש האדם בתורה, אפילו חידוש קטן, להעלותו כרגע על הספר בדיו, למען יעמוד ימים רבים, שלא ישכחנו"...