סיפר כ"ק אדמו"ר הריי"צ (אגרות-קודש ריי"צ כרך ז עמ' כ):

מעשה בחסיד יליד העיר פולוצק, שמקצועו היה  צורף כסף ומתקן שעונים, שעבר להתגורר בעיר ולאדימיר שברוסיה הפנימית. כשהגיע פעם אל אדמו"ר מהר"ש, שאל אותו הרבי אם יש לו קביעות ללמוד ברבים. ענה החסיד שהוא לומד לעצמו שעה בכל יום, מה גם שעליו להתכונן לקריאת התורה, שכן אין מלבדו שום אדם בעיר שיודע לקרוא בתורה...

הוא הוסיף וסיפר לרבי כי יהודי עירו הם אנשים פשוטים ובורים גמורים, רובם 'קנטוניסטים' שבגרו ומיעוטם חיילי הצאר ניקולאי, שמדברים בשפה הרוסית ומתנהגים כשכניהם הרוסים, ועל-פי רוב אינם יכולים להתפלל אלא רק עונים אמן, ובקושי יכולים לברך ברכת התורה.

שאלו הרבי: "ומה מעשיך בעיר כזו? למה עזבת את פולוצק שהיא עיר ואם בישראל, והחלפת אותה בוולאדימיר, שהיא שוממה מיודעי תורה ומחבבי מצווה?".

ענה החסיד: "הגעתי לשם כדי לעסוק במלאכתי - הנני צורף כלי כסף וזהב וכן מתקן שעונים. ובוודאי ליבי כואב על שהחלפתי את עיר הולדתי פולוצק, שמלאה בני תורה ויראי אלוקים, ויש בה שתי ישיבות והרבה 'חדרים' וכן בתי-כנסיות שמתפללים בהם מעלות השחר עד חצות לילה - בעיר ולאדימיר השוממה, אבל מה לעשות? פרנסתי שם היתה בדוחק, וגם שאלתי בשעתו את הרבי והוא הסכים לכך ובירך אותי, וב"ה הברכה התקיימה ויש לי פרנסה ברווח".

אמר לו הרבי:

"טעות בידך. לא לשם פרנסה גשמית הביאך ה' יתברך לוולאדימיר . המאמין בה' ובתורתו ובהשגחה פרטית יכול ומוכרח להבין שבגלל פרנסה גשמית לא ינתק הקב"ה יהודי ממשפחתו, מעיר יהודית, ויוביל אותו למדבר שממה, בין עמי-הארץ ובורים. טעותך נובעת מטעות נוספת - אתה סבור שעבודתך היא להיות צורף זהב ומתקן שעונים. טעות גדולה היא זו. עבודתו של יהודי היא תורה ועבודה. ה' יתברך הוביל אותך בין קנטוניסטים פשוטים וחיילי ניקולאי כדי שתפעל עמם משהו בענייני יהדות".

"יהודי הסבור כי ה' יתברך מוביל יהודי ממקום למקום לשם פרנסה, הריהו מקטני אמנה. הוא בעל חיסרון באמונה, משום שבכל מקום ה' יתברך נותן לחם לכל בשר, ומה ההבדל בין פולוצק לוולאדימיר?

"בירכתי אותך שתצליח. ברכה מועילה כשפועלים, אבל כשאין פועלים, אין הברכה יכולה להועיל".