בסוף הלכות מלכים, כאשר הרמב"ם מתאר את ימות המשיח, הוא כותב: "לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח, לא כדי שישלטו על כל העולם, ולא כדי שיִרדו בעכו"ם, ולא כדי שינַשאו אותם העמים, ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח, אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה".
למקרא הדברים מתעוררת שאלה פשוטה: הרמב"ם מדבר כאן על "החכמים והנביאים". וכי יעלה על הדעת שזו תהיה משאת-נפשם של אנשים נעלים כמו חכמים ונביאים?! הלוא אפילו אם נשאל את חכמי אומות העולם מהי שאיפתם ומשאת-נפשם הגדולה, לא ישיבו שהם מבקשים לשלוט על העולם ושינַשאו אותם העמים האחרים. על-אחת-כמה-וכמה החכמים והנביאים בעם-ישראל. מדוע אפוא צריך הרמב"ם לשלול מחשבה כזאת?
שתי דרכי השפעה
הרבי מליובאוויטש (לקוטי שיחות כרך לה, עמ' 98) מסביר שהרמב"ם לא בא לשלול מחשבה שהחכמים והנביאים ביקשו סתם לשלוט על העולם, אלא היה אפשר לחשוב שהם משתוקקים לימות המשיח כדי שיוכלו להשליט בעולם את האמונה בקב"ה ולהביא ש"כל בני בשר יקראו בשמך". על כך הוא אומר שלא זו משאת-נפשם, אלא השאיפה היא שההשפעה על אומות העולם תבוא מאליה, ולא שיצטרכו להשליט אותה על העמים.
יש שתי דרכים להביא את אומות העולם לידי הכרה בקב"ה: האחת, על-ידי השלטת האמת האלוקית על העולם, אם בכפיית האמת על האנושות אם בהנחלת ההכרה הזאת על-ידי הסברה. דרך שנייה היא, שעם-ישראל אינו עושה דבר, אלא עוסק "בתורה וחכמתה", והאור האלוקי מאיר מעצמו על העולם ומביא אותו לידי הכרה בקב"ה.
שתי דרכי הפעולה האלה מרומזות בסוף פרק יא ובסוף פרק יב של הלכות מלכים. בסוף פרק י"א הרמב"ם כותב שהמשיח "יתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד". כאן יש פעולה ישירה של השפעה על העולם והבאתו לידי תיקון. לעומת זה, בסוף פרק יב הוא כותב: "ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות... ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד". כאן לא מוזכרת פעילות כלשהי של המשיח או של עם-ישראל, אלא זו תהיה מציאות העולם בימות המשיח, מהשפעת האור האלוקי שיאיר באותם ימים.
על כך אומר הרמב"ם שההשתוקקות של "החכמים והנביאים" לימות המשיח אינה לדרך הפעולה הראשונה, של השלטת האמת האלוקית על העולם, אלא למצב שבו בני-ישראל "יהיו פנויין בתורה וחכמתה", וממילא העולם כולו יתנהל כפי האמת ויעבוד את ה'.
ניסים בעולם
על-פי זה הרבי מסביר מדוע כאשר ילדה שרה את יצחק אירעו עוד ניסים גדולים של פקידת עקרות, ריפוי חולים ועוד. על הפסוק "ותאמר שרה צחוק עשה לי אלוקים, כל השומע יצחק לי", מפרש רש"י: "הרבה עקרות נפקדו עמה, הרבה חולים נתרפאו בו ביום, הרבה תפילות נענו עמה, ורב שחוק היה בעולם". והלוא הקב"ה אינו עושה ניסים בלי צורך, ומה הצורך בכל הניסים האלה?
אלא שכדי שבני-ישראל יוכלו לפעול על אומות העולם נדרשה פעולה מיוחדת של הקב"ה שגם אומות העולם ירגישו שעיקר מציאותו של העולם, ובכלל זה מציאותם של 'בני נח', היא עם-ישראל. לידת יצחק לא הייתה נס פרטי שנעשה לאברהם ושרה, אלא זה נס כללי. כדי שתהיה לידת יצחק נעשו אברהם ושרה "אב לכל העולם" ו"שרה על כול" – וממילא כשאירע הנס הוא חדר ופעל בעולם כולו ונשתנו סדרי בראשית (גם אצל אומות העולם).
וכך גם בזמן הגאולה, הגילוי האלוקי לעם-ישראל יהיה בתכלית השלמות, והוא ישפיע ממילא על עמים רבים, עד למצב של "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". | 
זמנים נוספים
שקיעה: 18:45
זריחה: 6:26
