בכל ה"מבצעים" ובמיוחד בעניין החינוך

מובן שאין לחשוב שהיות שנמצאים כבר על דרך סלולה (בנוגע לכל הפעולות דהפצת היהדות והמעיינות) שוב אין צורך לעסוק בזה מתוך השתדלות גדולה כו', ויכולים ללכת בדרך הסלולה תוך כדי שינה - אלא צריכים להוסיף בכל הפעולות הנ"ל במשנה מרץ, ובאופן ד"הרחב פיך".

ובפרט על-פי הפתגם הידוע שאמר בעל יום ההולדת דב' באייר - "די וועלט זאגט אז אויב מ'קען ניט ארונטער גייט מען אריבער, און איך זאג אז מ'דארף גיין לכתחילה אריבער", היינו, לא לנסות ללכת "ארונטער", ורק כאשר אין ברירה הולכים "אריבער", אלא צריכים לילך "לכתחילה אריבער".

ועל-דרך זה מובן בנוגע להתעסקות בכל הפעולות דהפצת היהדות והמעיינות - שעניין זה צריך להעשות באופן ד"לכתחילה אריבער".

וכל עניינים אלו צריכים להיות באופן ד"תפארת שבתפארת" - נוסף על פסק-דין הרמב"ם (סוף הלכות איסורי המזבח) והשולחן-ערוך (ריש הלכות צדקה) שכל דבר הקשור עם ענייני קדושה צריך להיות מן היפה והטוב כו', וכמו שכתוב, "כל חלב לה'".

ובנוגע לפועל - להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בנוגע לכל ה"מבצעים" הכלליים [...] ועל-דרך זה בנוגע לעניין שהזמן גרמא - "מבצע חינוך":

היות שמתקרבים לימי הקיץ, שאז ישנו "חופש" מלימודי חול - מתחילים כבר לחשוב מה לעשות עם הילדים בימי הקיץ (לאיזה "מחנה קיץ" לשלוח אות, וכיוצב בזה). ולכן, צריכים לנצל ימים אלו כדי להשפיע על ההורים שיישלחו את ילדיהם למוקמות שבהם מחנכים את הילדים בחינוך על טהרת הקודש.

(מהתוועדות שבת-קודש פרשת תזריע-מצורע, ב' דר"ח אייר ה'תשמ"ב
 - 'תורת-מנחם - התוועדויות' תשמ"ב כרך ג, עמ' 1396 - בלתי מוגה)

הוספה בעניינים שמזרזים את הגאולה

כיוון שמשיח צדקנו עומד לבוא תיכף ומיד, אבל עדיין לא בא בפועל, דרושה ההשתדלות האחרונה של כל אחד ואחד מישראל להביא את המשיח. וזאת - על-ידי שכל אחד ואחד מישראל, אנשים נשים וטף, יוסיף בלימוד התורה בענייני מלך המשיח ובענייני הגאולה. הן בתורה שבכתב, הן בתורה שבעל-פה, בגמרא (במיוחד במסכת סנהדרין ובסוף מסכת סוטה) ובמדרשים, והן (ובמיוחד) בפנימיות התורה, החל מספר הזוהר, ובפרט בתורת החסידות. ומה טוב שהלימוד יהיה ברבים, בעשרה, כי נוסף על המעלה שב"עשרה שיושבים ועוסקים בתורה", יש מעלה מיוחדת כשלומדים עניינים הנ"ל ברבים, לגבי התפעלות ושמחה ברגש הלב, שעל-ידי זה הולכת וגדלה התשוקה והציפיה לביאת המשיח.

כמו-כן - להוסיף בקיום המצוות בהידור, ובמיוחד בהידור במצוות הצדקה, שמקרבת את הגאולה. וכדאי ונכון לקשר את ההוספה בצדקה עם ההוספה בתורה בענייני הגאולה, על-ידי זה שההוספה בצדקה היא מתוך כוונה לקרב ולזרז את הגאולה, שאז הרי כוונה זו כשלעצמה היא חלק מלימוד התורה בענייני הגאולה - יש כאן "לימוד" של מאמר חז"ל (ב"ב י,א): "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה". וזה יהיה מעין ודוגמה והכנה ללימוד תורתו של משיח, שילמד את כל העם פנימיות התורה.

(מהתוועדות שבת-קודש פרשת תזריע-מצורע תנש"א)