לאחר המבול כרת הקב"ה ברית עם נח, שלא יביא עוד מבול. כאות לברית הזאת קבע הקב"ה את הקשת: "את קשתי נתתי בענן, והייתה לאות ברית ביני ובין הארץ".
שואלים המפרשים: הלוא הקשת היא תופעה טבעית, ואיך היא יכולה להיות אות ברית? – ומשיבים שאמנם זו תופעה טבעית, אבל קודם המבול היא לא יכלה להתרחש. העולם שלפני המבול היה חומרי וגס יותר, ולכן לא התאפשרה תופעת הקשת. רק אחרי המבול, כשהעולם נעשה זך יותר, וגם העננים נעשו מעודנים יותר, נוצרה אפשרות שתיווצר קשת בענן.
עולם זך
אולם כאן מתעוררת שאלה: הלוא המבול בא לטהר את הארץ מההשחתה שנוצרה על-ידי בני אותו דור, כמו שהפרשה מתארת – "ותישחת הארץ... ותימלא הארץ חמס". ההשחתה של בני-האדם גררה ירידה רוחנית גם בעולם, מכיוון שהקב"ה תלה את העולם במעשי בני-האדם.
אבל אם קודם המבול לא הייתה אפשרית תופעת הקשת, מאחר שהעולם היה גס וחומרי מכדי לאפשר את התופעה הזאת, נמצא שעל-ידי המבול הגיע העולם להזדככות גדולה יותר משהייתה קודם המבול וקודם שהעולם השחית את דרכו! האם העולם שאחרי המבול נעשה זך ורוחני יותר מהעולם שהיה בתחילת הבריאה?
תכונה חדשה
אלא שהעולם כפי שהיה בתחילת הבריאה אכן היה עולם שלם מצד גדרי בריאתו ("עולם על מילואו נברא"), אבל לא הייתה לו יכולת להתעלות ולהזדכך בכוחות עצמו. היכולת הזאת התחדשה על-ידי המבול. כאן נתן הקב"ה תכונה חדשה בעולם, שהוא עצמו יוכל להזדכך ולהתעלות.
לכן רק אחרי המבול כרת הקב"ה ברית עם הארץ שלא יביא עוד מבול. ולכאורה, מדוע לא היה דיי בעצם רצונו של הקב"ה לברוא את העולם כדי להבטיח שהעולם לא יימחה? למה ההבטחה הזאת ניתנה דווקא אחרי המבול ולא מיד בתחילת הבריאה?
היכולת לשוב
אלא שהעולם כפי שהוא נברא מלכתחילה לא הייתה לו יכולת להזדכך ולהתעלות בכוחות עצמו, ובמילים אחרות – לא הייתה לו יכולת לשוב בתשובה. אם השחית את דרכו – איבד את זכות קיומו. לכן לא הצליח נוח לעורר את בני דורו לתשובה, כי לא הייתה להם האפשרות לשוב בתשובה.
לעומת זה, העולם שאחרי המבול הוא עולם אחר, שיש בו יכולת להתעלות ולהזדכך ולשוב בתשובה. זה עולם אחר, שגם אם הוא מידרדר למצב ירוד ביותר יש לו יכולת לתקן, להזדכך ולשוב בתשובה. לכן רק אז כרת הקב"ה ברית עם הארץ, והקשת משקפת את ההזדככות הזאת של העולם החדש.
(ליקוטי שיחות כרך טו, עמ' 52) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
