חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:00 זריחה: 6:50 כ"ג בתשרי התש"פ, 22/10/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

ספר 'מגיד מישרים' ל'בית יוסף'
ניצוצי רבי

נושאים נוספים
התקשרות 952 - כל המדורים ברצף
חשבון צדק מתוך רגש שמחה והתעלות
טהרת העולם תלויה ביחיד
ספר 'מגיד מישרים' ל'בית יוסף'
פרשת נח
הלכות ומנהגי חב"ד

מרן מחבר השולחן-ערוך, רבי יוסף קארו, עסק גם בפנימיות התורה, כפי שמוכח מספרו 'מגיד מישרים' * בשיחותיו מציין הרבי לנאמר בספר * כיצד הסביר ה'מגיד' ל'בית יוסף' שתלמיד הבין בקלות עניין שהוא עצמו התייגע עליו רבות? * ביאור שכר הנשמה בזכות עבודתה בעולם * דברים נוקבים שאמר על המתפללים תפילה שלא כסדרה ובדילוגים

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

התעסקותו בפנימיות התורה

כשהרבי הזכיר את הספר 'מגיד מישרים' הוסיף: "בספר 'מגיד מישרים' להבית-יוסף נכללו וסופרו הדברים שה'מגיד' אמר להבית יוסף בחלומו" (שיחת מוצאי שבת פרשת תזריע-ומצורע תשל"ט, שיחות-קודש תשל"ט כרך ב, עמ' 662).

על גדולתו של הבית-יוסף בתחום פנימיות התורה ניתן ללמוד מספר זה, וכך התבטא הרבי בהתוועדות שבת פרשת בלק תשד"מ (התוועדויות תשד"מ כרך ב, עמ' 2114; 'יין מלכות' עמ' 194):

הבית יוסף... עסק גם בפנימיות התורה כמובן מספרו 'מגיד מישרים' כו'.

הגילויים בהתאם לעבודתו

מסביר הרבי בלקוטי שיחות כרך כא (עמ' 176 הערה 34):

בשוֹרוֹת השונות מהמגיד להבית יוסף (במשך שנים רבות)... אינן בשורה אחת (שפעם אחת נאמרה בפרטיות ופעם בקיצור) – שהרי פשוט שבמשך השנים היו כמה וכמה שינוים בדרגות ובמצבו של הבית יוסף... ובהכרח שיהיו שינויים גם בשכרו (בהתאם לדרגת עבודתו)...

העיד הגאון רבי מרדכי שפילמן – מתלמידי בעל מנחת אלעזר ממונקאטש, ובעצמו מחבר הספרים 'תפארת צבי' על ספר הזוהר – שכאשר סיפרו לרבי ב'יחידות' על מחבר תורני שהשאיר יבול תורני מבורך, ופרץ סכסוך בין צאצאיו בקשר להוצאת ספריו, ואזיי בסערת נפש נטל אחד הנוגעים בדבר תכריך של כתביו והשליכם בתוך האח הבוערת – נענה הרבי ואמר:

"זאת עלתה לו כנראה מפני שאותו מחבר מפקפק באחד מספריו על עניין ה'מגיד מישרים' שהיה לו למרן ה'בית יוסף' " (רשימת הרב משה מרינובסקי – 'כפר חב"ד' גליון 515, ל' אדר א' תשנ"ב, עמ' 20).

ואגב העיסוק בדמותו של מרן ה'בית יוסף' כדאי לצטט התבטאות נדירה של הרבי אודותיו ולפיה זכה ה'בית יוסף' ויש לו חלק בקיום המצוות של כל יהודי ויהודי, מכיוון שהוא זה ש'הוריד' לפועל מהש"ס והראשונים פסקי דין והלכה למעשה, ולאורו הולכים כל בני-ישראל.

ברית מילה – עושה את השבת

באחת השיחות (לקוטי שיחות כרך לה, עמ' 53 ואילך) דן הרבי במקור הדין שמילה דוחה שבת – אם מגזרה-שווה "אות ברית ודורות" (לך יז, יא-יב); אם מהכתוב (בפרשת תזריע יב,ג) "ביום השמיני ימול"; או מ"ושמרו בני-ישראל את השבת" (תשא לא, טז ובמכילתא שם) – וכן את ההבדל בין ג' הלימודים בהלכה ובדרך החסידות, ומבאר שם (עמ' 55-54):

לדעת המכילתא שנלמד מהכתוב בפרשת שבת משמע שהוא מדיני שבת... שמהדרכים "לעשות את השבת" הוא למול בשבת, כי על-ידי-זה "שומרים ועושים" את השבת...

ובהערה מצוטטים כמה מקורות (זוהר; ציוני פרשת לך יז,ב) ואחריהם מביא כדלהלן:

ובמגיד מישרים להבית יוסף פרשת תזריע ד"ה והלא: וביום השמיני ימול וכו' כלומר כד תסתלק בבינה דאיהי תמינאה מיבעיא ליה למיגזר ערלה כו' ומשום הכי דחייא שבת דתמן איהו שבת הגדול.

הימנעות מבשר בעשרת ימי תשובה

וכך מתבטא הרבי (לקוטי שיחות כרך יד עמ' 370) בדבר הצורך בהוצאות ראש השנה, שהוא יותר מבשאר ימים טובים, מכיוון שבראש השנה נדרש (כנאמר בעזרא (נחמיה ח,י) – הובא בשולחן ערוך בית יוסף ובשולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן תקפג סעיף ד) "אכלו משמנים ושתו ממתקים".

ומציין שם בהערה 14: "וצריך עיון קצת במגיד מישרים (להבית יוסף) סוף פרשת נצבים".

הערת הרבי מכוונת לנאמר ב'מגיד מישרים' שם (כאן בתרגום ללשון הקודש):

"ובעשרת ימי תשובה שלא לאכול בשר ולא לשתות יין... ויש לכפות בהן את היצר הרע ולכן צריך להתענות בהם.. ומכל מקום צריך לא לאכול בהם בשר ולא לשתות יין ואף בשאר אוכלין ומשקין להמעיט בהם. ואף-על-גב דאמר עזרא 'אכלו משמנים' – הרי זה מוסב כלפי שאר העם מה שאין כן ליחידי סגולה. ועוד, ד'משמנים' היינו שמן וחמאה וחלב אבל לא בשר. וכן בשתייה, ולא אמר "שתו יינות" אלא משקין אחרים שהם מתוקים".

כלומר, הרבי אינו רואה בדברים אלה סתירה מפורשת, אלא רק 'צריך עיון קצת', שהרי בפירוש נאמר להבית-יוסף שפירוש הפסוק כפשוטו הוא לשאר העם, מה שאין כן ליחידי סגולה. ואמנם גם המגן אברהם בסימן תקצ"ז בריש הסימן הביא שלושה סוגים של הימנעות ו'אתכפיא' בראש-השנה בסדר הבא:

א. כתב הב"ח שהמהרש"ל לא אכל דגים בראש-השנה שהיו חביבים עליו. ורצה למעט תאוותו בדבר מסויים וכן כתב בשל"ה.

ב. ובסוף סימן תקפא כתב בשמו הב"ח שלא ילבוש בגדים חשובים רק לבנים, ונראה לי במקום שאין נוהגים ללבוש לבנים לא ילבש חשובים כל-כך.

ג. ובמג[יד] מי[שר]י[ם] כתב בפרשת נצבים שלא לאכול בשר ולשתות יין בר"ה.

והנה נראה מכאן שגם לה'מגן אברהם' אין הדבר מוקשה. ולהוסיף, שהקושיא היא לא מהפסוק בעזרא אלא ממשנה מפורשת בחולין פג, א שבערב ראש השנה משחיטין את הטבח וכו'. אם-כן מפורש שמצווה לאכול בשר, וכבר האריכו האחרונים בזה – וראה מה שכתב בזה בספר מאמר קדמות ספר הזוהר להגאון ר' דוד לוריא (הרד"ל) מביחוב ענף חמישי אות ב'; ועוד.

שלילת לחם בושה

בלקוטי שיחות (כרך יד עמ' 158, כרך טו עמ' 95 הערה 18) מציין הרבי:

ראה ירושלמי ערלה פרק א' הלכה ג': דאכיל מן חבריה בהית (בוש) מסתכל ביה (וראה לקוטי תורה צו ז, ריש עמ' ד), ולהעיר ממגיד מישרים להבית יוסף בראשית מהדורא קמא דיבור המתחיל אור ליוה"ש יד לטבת (י,א).

הכוונה למבואר שם בעניין ירידת הנשמה למטה, הסבר מחלוקת התנאים אם נוח לו לאדם שנברא אם לאו. תכלית האדם היא לעבוד את השם יתברך וכך יקבל שכר בזכות ולא בחסד ולא יתבייש, וזה ניתן להשיג רק בעולמנו זה, לכן נוח שנברא. מאידך, מפני החשש שמא יקלקל האדם מעשיו ובמקום לתקן יקלקל עוד יותר, לכן נוח לו שלא נברא. וזה לשונו:

"עד שלא באו הנשמות לעולם דומין למי שאוכל לחם בלא עבודה ומשום הכי נוח לו שנברא, כלומר הנשמות מתביישות מעצמן לאכול לחם המלך בלא עבודה, ומשום כך מתאוות הן לבוא לזה העולם ונוח להם להבראות. וכדי לצאת מאותה בושה צריכות לבוא לזה העולם ל[ה]תעסק בתורה ומצוות 'לעבדה ולשמרה' ויאכלו לחם ללא בושה".

'אני המשנה המדברת בפיך'

כשביאר הרבי את שלוש הדרגות בשליחות על-פי הנגלה שבתורה (לקח טוב – למהר"י ענגיל – כלל א), הוסיף עוד לבארם על-פי פנימיות התורה, ואת האופן השני בשליחות הסביר כך (תורת מנחם, תשט"ז, כרך טו"ב עמ' 184):

באופן זה השליחות לא חדרה בעצם מציאותו, הוא נשאר מציאות לעצמו ("יש מי שאוהב"); אבל בשעת עשיית השליחות אין זו עשייה שלו, אלא כמו שנאמר (ישעיהו נא,טז; וראה לקוטי תורה פקודי ה' סוף עמוד ד ואילך) "ואשים דברי בפיך", וכמאמר "אני המשנה המדברת בפיך" – מגיד מישרים ריש פרשת ויקרא ועוד. וראה לקוטי תורה שם. שיר השירים מא,א. ובכמה מקומות.

– שזהו ביטול נעלה יותר מהביטול של "כעונה אחר הקורא", שהרי שם ישנו "קורא" וישנו "עונה", מה-שאין-כן בעניין "ואשים דברי בפיך" הרי הוא אינו המדבר כלל, אפילו לא כעונה אחר הקורא, אלא "ואשים דברי", "אני המשנה המדברת בפיך",

והיינו שהגם שהוא מציאות לעצמו, אבל בנוגע למעשה שלו על-כל-פנים הרי הוא בטל במציאות ("אויס מציאות"), כך שלא הוא העושה, אלא המשלח הוא העושה.

ולכן מסיים בפסוק – "לנטוע שמים וליסד ארץ", כמאמר רבותינו זכרונם לברכה "אי בעו צדיקי ברו עלמא" – כיון שלא הוא העושה, אלא כח המשלח אשר בו.

פתיחת הצינור בתורה

מביא הרב החיד"א ז"ל בספרו חומת אנך משלי ג את הדברים הבאים:

"שסופר שמר"ן הקדוש ז"ל הוקשה לו בבית מדרשו לשון הרמב"ם קשה מאד והיו כמה ימים שלא מצא ישוב. ולילה א[חד] באשמורת מר"ן הקדוש היה מעיין הרבה ובא לדעתו ישוב נכון ושמח הרבה... נענה תלמיד אחד רך בשנים ואמר אם יותן לי רשות... ואמר לו התלמיד-חכם הדרך כמות שהוא, אמר לו מר"ן ברוך אתה לשמים שזה הדרך שאמרתי והוא האמת... מר"ן ז"ל נצטער שכל מה שטרח הוא ז"ל אותו הת"ח אמר בנקל, אמר לו המגיד אל תצטער שאתה זכית לטרוח מאד ועל-ידי זה כיוונת לאמת... אך אחר שהטרחת שהוצאת לאור העניין עתה כל חכם יכול להבינו... התלמיד-חכם ההוא קלטו מן האוויר"..

לפעמים (ראה לקוטי שיחות כרך יג עמ' 209; ועוד) הביא הרבי דברים אלו בשיחותיו מספר 'כתר שם טוב' עמ' רנו, בתור ביאור האריז"ל להבית-יוסף שאחר שפתח הצינור כל אחד ואחד יכול להבינו, אך לפי השמועה, לפחות פעם אחת ציין שהדברים נאמרו על-ידי המגיד ל'בית יוסף'. בפעמים נוספות הזכיר (ראה לדוגמה שיחת יו"ד שבט תשל"ו – שם עמ' 450) כי לפי נוסח אחד היה זה האריז"ל; ולפי נוסח שני גילו לו מן השמים!

נטילת ידיים במוצאי צום

בלקוטי שיחות כרך יט עמ' 439 נדפס "ממכתב כ"ק אדמו"ר שליט"א" – כדלקמן:

תשואת-חן על ההערות בנוגע: ...נטילת ידים במוצאי תשעה באב ויום הכיפורים ממגיד מישרים להבית יוסף פרשת וישב דמפרש שם הטעם שאין נוטלין ביום תשעה באב ויום הכיפורים – הרי גם בחסידות מובא הטעם, ובכל-זאת נוהגים בנטילת ידים במוצאי היום.

פירוש הדברים:

ב'מגיד משירים' שם נתבאר שבט' באב ויום הכיפורים אין סטרא אחרא שורה ולכן לא נדרשת רחיצת הידיים. על כך הגיב הרבי שגם בחסידות מבואר כעניין זה, ובכל זאת מנהג חב"ד שבמוצאי הצום נוטלים ידיים.

נטילת ציפורניים בערב שבת

במכתב הרבי (לקוטי שיחות כרך כד עמ' 343) המתייחס ל"זמן קציצת ציפורנים בערב-שבת" נאמר:

ב'מגן אברהם' סימן רפ"ה בשם השל"ה – קודם [אמירת] שניים מקרא ואחד תרגום וב'פרי עץ חיים' שער השבת פרק ג – לאחר הקריאה.

ולכאורה פשוט שצריך להיות קודם הטבילה, על-פי-מה שכתב בש"ך (יורה דעה סימן קצח סעיף קטן כ"ה). ועל-פי המובא מהאריז"ל צריך להיות קודם חצות, שהרי כתב בשם האריז"ל לגלח שערות קודם חצות היום משום לא תחסום שור בדישו, וגם בקציצת צפרניים יש ענין זה דהרי בשערוהי ובטופרהי אחידן (וכן משמע גם מ'מגיד מישרים' משלי הועתק בסידור הרב שמעון מרשקוב בענין נטילת צפורני ידיו ורגליו ביום אחד. אף ששלילת נטילה זו עצמה לא סבירה ליה להאריז"ל כמו שכתב בשערי תשובה סימן רס).

והיינו שמביא דעת ה'מגיד מישרים' גם במקום שהאריז"ל לא סבור כמותו.

תפילה כסדרה דווקא – מועילה

דעתו של הרבי מפורסמת בשלילת הדילוגים בתפילה [הארכנו בזה בשעתו ב'אספקלריא' של כפר חב"ד]; וכך כותב רבנו הזקן: "לכתחילה חייב כל אדם לזרז את עצמו לבוא לבית-הכנסת בעניין שלא יצטרך לדלג כלום כדי להתפלל תפילת י"ח עם הציבור" (סימן נב סעיף ב), ונסמן שם על הגיליון מקור הדברים ב"ספר המגיד", היינו ה'מגיד מישרים' פרשת בהר (הובא בבאר היטב כאן ס"ק א) שכתב להבית-יוסף:

"ותקרא כל התפילה מראשה ועד סופה כסדר, לא יחסר אפילו תיבה אחת דהא כולה מוסדת על דרך הסוד ולא כאותם השוטים שמדלגים התפילה בסיבת שינתם הרעה על משכבותם. אוי להם שמקלקלים הצינורות וכמה וכמה רעות גורמים להם ולכל העולם סיבת מניעת השפע לעולם הזה בהיותם מקדימים המאוחר ומאחרים המוקדם".

וראה גם בפרשת בשלח ("אתה צריך לומר התפילה על-ידי טלאי להקדים המאוחר ולאחר המוקדם? ...ואילו תאחר המוקדם הרי אתה מפריד ומקלקל הסדר") – הנה, בניגוד לרבים הסבורים שאין בדברי הרב המגיד הוראה כל כך לרבים, סבור הרבי נשיא דורנו שאדרבה בדורותינו אלה זקוקים במיוחד לתפילה כסדרה!

*

סוגיה הקובעת ברכה לעצמה ובאריכות הדרושה היא פרשת הבטחות המגיד ל'בית יוסף' שיזכה למסור נפשו על קידוש השם. בעניין זה האריך הרבי פעמים רבות – ולזה תיוחד בע"ה רשימה מיוחדת.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)