את ביקורו הראשון אצל הבעל-שם-טוב עשה הילד מנחם-מענדל בהיותו בן תשע. אביו, תושב העיר ויטבסק שברוסיה הלבנה, היה ממקורבי הבעש"ט, וכאשר בנו גדל מעט והיה יכול להצטרף אליו למסע הארוך עד מז'יבוז', לקחו האב עמו אל הבעש"ט.
חלפו שנים, הילד היה לנער ובא בכוחות עצמו אל הבעש"ט. הוא בא למז'יבוז' ביום שישי בצהריים ופנה לאכסניה, כדי להתכונן לקראת השבת. דרכו של הבעל-שם-טוב הייתה לקבל את השבת בשעה מוקדמת בעוד היום גדול, אולם הנער מנחם-מענדל עדיין היה עסוק בהכנותיו. שלא כרגיל, הפעם המתין הבעש"ט שעה ארוכה עד שהופיע הנער, ואז החל בתפילת קבלת שבת.
במשך השבת לא דיבר הבעש"ט אל הנער מאומה, אולם לאחר צאת השבת ביקש שתלמידיו הגדולים המגיד ממזריטש ורבי יעקב-יוסף מפולנאה ייכנסו אליו עם הנער. במעמד שלושתם פתח הבעש"ט והחל לספר לפניהם סיפור מעשה תמוה ועתיר רמזים. התלמידים הבינו עד מהרה כי אין זה סיפור בלבד, אלא הסיפור הזה משקף את כל ימיו של הנער מענדל העומד עמם, מיום לידתו ועד יום פטירתו.
חרדה נפלה על השלושה. קודם יציאתם מן החדר לחש הבעש"ט באוזנו של המגיד ממזריטש כי מראהו החיצוני של הנער מטעה. הוא נראה צעיר שמקפיד על חיצוניותו ועל הופעה נאה, אבל בתוך-תוכו הוא שפל לגמרי בעיני עצמו. ההידור החיצוני אינו אלא מסווה שנועד להסתיר את קדושתו של הנער ואת התבטלותו המוחלטת לקב"ה.
לאחר יציאתם מחדרו של הבעש"ט שוחחו ביניהם השלושה. המגיד אמר כי הוא הבין את המעשה עד תומו. רבי יעקב-יוסף אמר כי הוא מבין את חציו של הסיפור בלבד. ואילו הנער מענדל אמר שהצליח להבין את הסיפור עד אותו יום בלבד, אבל אין הוא מבין את אשר הוא צופן באשר לעתידו.
עברו שנים, הנער הצעיר גדל והיה לרבי מנחם-מענדל מוויטבסק, מחבר הספר 'פרי הארץ'. לאחר הסתלקות המגיד ממזריטש היה מגדולי מנהיגי החסידות, ותלמידים רבים הסתופפו בצילו.
פעם אחת אירע שרבי מנחם-מענדל חלה ומחלתו החמירה והלכה, עד שמצבו נחשב אנוש. הוא שכב על ערש דוויי, הכול סביבו הקימו קול זעקה, בוכים במר-ליבם על הצדיק העומד להסתלק מן העולם בטרם עת. פתאום התעורר רבי מנחם-מענדל, הביט סביב וראה את הבכי והדמעות ואמר: "אל דאגה, על-פי הסיפור שסיפר לי הבעש"ט יודע הנני שעדיין צריך אני להיות בארץ-ישראל".
אכן, כך היה. רבי מנחם-מענדל החלים ממחלתו, וזמן קצר לאחר מכן יצא במסעו לארץ-ישראל, בעליית החסידים הידועה בשנת תקל"ז (1777).
בדרכו לארץ-ישראל עבר ליד העיר פולנאה וביקש מהשיירה לעצור ולהיכנס לבקר את הצדיק רבי יעקב-יוסף, מחבר הספר 'תולדות יעקב יוסף'. כדרכו, רבי מנחם-מענדל היה לבוש בהידור, החזיק מקטרת בפיו, וכך התייצב בפתח חדרו של רבי יעקב-יוסף. הוא אף לא חגר אבנט, כנהוג בכניסה אל צדיק.
מקורביו של הצדיק לא ידעו מיהו האורח, ולכן הזהירו אותו: "דע כי אתה עלול להינזק, שכן רבנו מקפיד על הנכנסים אליו בלי לבוש מתאים". אולם רבי מנחם-מענדל לא שעה לדבריהם ונכנס למרות האזהרה.
הצדיק מפולנאה קיבלו בחביבות רבה, ומיד שאל: "האם עכשיו אתה כבר מבין את כל המעשה שסיפר לנו הבעש"ט?". רבי מנחם-מענדל השיב: "כעת מבין הנני את כל הסיפור"...
"האם הבנת שבדרך לארץ-ישראל עליך לבקרני?", שאל רבי יעקב-יוסף.
"אכן, וזו הסיבה שבאתי אליכם", ענה רבי מנחם-מענדל.
"אם-כן", הוסיף ושאל רבי יעקב-יוסף, "באיזה שלב בסיפור אתה כבר עומד?". כאן נאנח רבי מנחם-מענדל ואמר: "מהסיפור כבר נגרע יותר ממחצית"...
השניים שוחחו עוד זמן רב בנעימות גדולה, וכשעמדו להיפרד ליווה רבי יעקב-יוסף את רבי מנחם-מענדל עד אכסנייתו. כשחזר הצדיק לביתו שאלוהו מקורביו: "מה טיבו של איש זה, אשר נכנס אל הרבי בלבוש הדור, מקטרת בפיו ובלי אבנט, והרבי לא הקפיד עליו כלל?!".
השיב הצדיק מפולנאה לתלמידיו: "משל למה הדבר דומה, למלך שהייתה לו מרגלית יקרה וביקש לשומרה במקום הטוב ביותר, שבו לא יהיה חשש שמא יגנבוה. מה עשה? טמן אותה בגל אשפה, שכן לא יעלה על דעת שום גנב לחפש אותה שם.
"וכך נוהג גם רבי מנחם-מענדל מוויטבסק. מידה יקרה יש לו ושפלות-רוח אמיתית שמה, והוא חרד ודואג שלא ייטפל אליו היצר בכל מיני תחבולות ויכניס בליבו התנשאות וגאווה. על-כן החליט להחביאה במקום שאפילו היצר לא חשב עליו – בהתנהגות שנראית כגאווה והתנשאות. אבל דעו, מתחת למסווה ההידור מסתתרת שפלות-רוח אמיתית".
ואכן, עד סוף ימיו נהג רבי מנחם-מענדל לחתום קודם שמו את המילים "השפל באמת".
(לרגל ח"י באלול, יום הולדתם של הבעש"ט ובעל התניא) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
