מגדולי גאוני פולין, שהרבי חיבב ודן בדברי תורתו * ייחס לו כתיבה חדשנית ובלתי רגילה, בדומה לסגנונו של הגאון הרוגוצ'ובי * הזכיר רבים מהכללים שבספריו וציין אליהם, ואף תירץ קושיה שלו על הצמח-צדק * שלושה אופנים בשליחות שהרבי הזכיר לעיתים קרובות, ועוד פנינים ודוגמאות מתורתו במשנת הרבי
מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר
רבי יוסף ענגיל, שנולד ביום שביעי של חנוכה תרי"ט ונפטר בא' במרחשוון תר"פ, היה ראש ישיבה ורבה של העיר קראקוב שבפולין. בצעירותו כונה 'העילוי מטרנוב' והיה חברו של רבי מאיר אריק.
עשרות חיבורים תורניים רשם וכתב, אך רק חלק קטן ראה את אור הדפוס. בין חיבוריו המפורסמים:
"בית האוצר" (אנציקלופדיה למושגים תלמודיים ותורניים שנערכו או הוגדרו על-ידו). "לקח טוב" (חקירות תלמודיות), "אתוון דאורייתא" (כנ"ל). "ציונים לתורה" (כנ"ל – אך בקצרה ובתמציתיות). "גליוני הש"ס", הגהות וחידושים על בבלי וירושלמי זרעים, מועד, נשים ונזיקין.
וכך התבטא הרבי באחרון-של-פסח תשל"ו (שיחות קודש תשל"ו כרך ב, עמ' 104) כאשר דיבר בשיחה ארוכה בעניין איסורי גברא ואיסורי חפצא, והתבסס על דברי ר' יוסף ענגיל בספרו 'אתוון דאורייתא' (כלל יו"ד), ובספרו 'בית האוצר' (כלל קכה, קכז) ובעוד אחרונים (וראה גם כן 'צפנת פענח').
הרבי הקדיש דברים למיוחדותו של ר"י ענגיל:
בכלל זהו דבר מעניין ("דבר פלא") שלא שמו לב אודותיו שהגאון הרוגוצ'ובי ור' יוסף ענגיל הנה באופן כללי ישנו קו משותף בדרך לימודם, אם כי יש חילוקים כלליים ביניהם:
א) הרוגוצ'ובי כותב מאוד בקצרה, ובאופן כללי ביותר. הוא מוצא כללים לכל התורה כולה. ברם ר"י ענגיל כותב באופן נרחב וחזק, אם כי לא עם ה'ברייטקייט' של הראגוצ'ובי. ב) אצל הר"י ענגיל ישנם חידושים – אך ענינים וגדרים חדשים ומושגים מיוחדים כמו אצל הרוגוצ'ובי לעת-עתה לא מצאתי.
בד בבד מוצאים נקודות משותפות ביניהם, אשר שניהם מחפשים את הענין הכללי והגדר הכללי שניתן למצוא בכמה ענינים בתורה, ואפילו מממונא לאיסורא, או מאגדה להלכה, שענין זה קיים אצל שניהם.
נקודה כללית הכוללת הכול
בהתוועדות יום שמחת תורה תשי"ט (תורת מנחם כרך כד, עמ' 155-157) הזכיר הרבי כלל (שכלל הרב יוסף ענגיל) "שכאשר מצטרפים כמה פרטים יחד, אזי נכללים כולם בנקודה אחת שלמעלה מהם וכוללת כולם" – ראה בארוכה ציונים לתורה (להר"י ענגיל) כלל לח. וש"נ.
בהמשך הזכיר הרבי כי "כלל זה הוא יסוד לקושיה שהקשה הר"י ענגיל על שו"ת אדמו"ר הצמח צדק", ואת תוכן הדברים הביא הרבי בהרחבה, כדלהלן:
הצמח צדק מבאר (או"ח סימן לו) שההלכה שאין מצוות עונג שבת דוחה חצי שיעור ביום-הכיפורים היא משום שבמפורש אמרה תורה "תענו את נפשותיכם", אם-כן נתבטלה מצוות עונג, ואם-כן אין כאן שום מצווה שתדחה אף חצי שיעור ביום-הכיפורים.
והקשה הר"י ענגיל שהיה לו לצמח-צדק לתרץ בפשטות, שכאשר חל יום-הכיפורים בשבת נעשו ב' העניינים נקודה אחת, ואין קדושה אחת גורעת מחברתה, אלא אדרבה – מוספת בה, ולכן אי-אפשר שקדושת שבת תדחה את עינוי יום הכיפורים, מכיוון ששניהם נעשו נקודה אחת, עיין שם.
והרבי מתרץ:
אבל באמת אין זו קושיא, מב' טעמים: א) הצמח צדק כתב תשובתו לדעת השואל – תשובה זו היא מהתשובות שהן ביאורים על שאלות בשקלא-וטריא של תורה ולא כמו רוב התשובות על שאלות בהלכה למעשה – שלדעתו (של השואל) שבת ויום-הכיפורים הם ב' ענינים נבדלים ולא נקודה אחת; ב) גם אם נאמר ששבת ויום הכיפורים נעשים נקודה אחת – מי יימר שקדושת שבת מוסיפה ביום-הכיפורים (וכבר חל חיוב העינוי), אימא איפכא, שקדושת יום הכיפורים מוסיפה בשבת (ויחול מצות עונג שבת).
בין תפילין של ראש לשל יד
כדוגמה בולטת לכך – השוואה לרוגוצ'ובי – (כדברי הרבי לעיל) מוצאים אנו בליקוטי שיחות (כרך טל עמ' 24), שם מביא הרבי את ביאור הרוגוצ'ובי (בצפנת פענח) בהבדל שבין תפילין של יד לתפילין של ראש: "דגבי תפילין של יד המצוה היא [מעשה] ההנחה או הקשירה... אבל בשל ראש המצווה היא שיהיה מונח", ולפיו מבסס הרבי ביאור נרחב בדעת הרמב"ם שהקדים תפילין של ראש לתפילין של יד.
הרבי מציין: "וראה גם גליוני הש"ס (להר"י ענגל) לירושלמי זרעים כרך א אות מד (בדעת הירושלמי)".
ג' אופנים בגדר שליחות
בשיחות רבות (ראה לקוטי שיחות כרך לג, עמ' 113 ואילך) הביא הרבי את "החקירה הידועה – ראה לקח טוב להר"י ענגל כלל א בארוכה (והביא ראיות לכל הצדדים)" בעניין השליחות – ששלוחו של אדם כמותו, שיש לבארו בכמה אופנים:
א. "כמותו" ממש – בנוגע לעושה המעשה, שגוף השליח הוא כגוף המשלח (ובדרך ממילא מתייחסת עשיית השליח למשלח).
ב. "כמותו" – (רק) בשייכות לכוח העשייה של השליח או למעשה, כי עשיית השליח היא כמו עשיית המשלח.
ג. "כמותו" – רק בנוגע לתוצאות המעשה. בלשון אחר: לחפצא שבו נעשית העשייה – שגם עשייתו של השליח אינה של המשלח, אלא שעשיית השליח בחפצא הרי זו (פועלת אותו דבר שפועלת) עשיית המשלח.
אגב זה מציין הרבי (ראה לקו"ש שם עמ' 113 הערה 10):
ולהעיר מלשון אדמו"ר הזקן (קונטרס אחרון לשו"ע או"ח סימן רסג סעיף כה): כעושה בעצמו ממש כו' הרי זה כאילו אוחז ידו של חבירו כו' שנעשית כידו אריכתא.
האבות לפני מתן תורה
יש מהראשונים הסבורים שהאבות כבר יצאו מגדר בן נח והיה להם דין ישראל, ואין לומר שבמתן תורה היתה הגירות של עם-ישראל.
הרבי (לקוטי שיחות כרך לג עמ' 33 הערה 73) מציין: ראה בארוכה פרשת דרכים דרך האתרים דרוש א'. בית האוצר (להר"י ענגל) כלל א. וש"נ.
ומוסיף:
ובבית האוצר שם (סוף אות ח'), דמהך מימרא דכריתות (שאבותינו נכנסו לברית במילה טבילה כו') מוכח בפשיטות שמקודם לכן (מתן תורה) היה להם דין בן-נח.
ולהעיר מאור התורה [=להצמח צדק] משפטים (כרך ח) ע' ג' מב.
בשיחה אחרת (לקו"ש חלק לה עמ' 182 הע' 20) מציין הרבי:
וראה השקלא-וטריא בבית האוצר שם, איך אכל יצחק משחיטת עשו, שפירש לעבודה זרה (רש"י תולדות כה, כז).
ועוד מציין הרבי (לקו"ש חלק לה עמ' 267) בעניין דברי הרמב"ם (פירוש המשניות להרמב"ם חולין סוף פרק שביעי) שבשעת מתן תורה נתחייבו אבותינו לראשונה בתורה ומצוות.
ועל כך כותב בהערה 39:
וכבר העירו (בית האוצר כלל א' אות ז) מלשון הרמב"ם הלכות מלכים ריש פרק ט "ונשלמה תורה על-ידו".
והרבי מעיר על כך שבמדרש ויקרא-רבה מפורש: "לא נענשו עליה עד שנשנית באוהל מועד", עיין שם.
גם סברא תורה היא
"בכמה מקומות בש"ס מבואר שדבר המוכח מסברא הוא מן התורה". והרבי (לקו"ש כרך לה עמ' 64) מציין בקשר לכך:
במסכת כתובות כב, א (ועוד) "למה לי קרא סברא הוא". וראה פני יהושע ברכות לה, סע"א. בית האוצר מערכת א כלל קלא. ושם (בסופו) מביא מחזקוני (נח ז, כא) "יש כמה מצוות שחייבים בני אדם לשמרן מכוח סברת הדעת אף-על-פי שלא נצטוו".
ולפעמים הטפל חשוב מן העיקר:
בספר לקח טוב כלל יז בתחילתו מוכיח הר"י ענגל שמוכח בכמה מקומות דאפשר לטפל שיהיה חמור מן העיקר – את דבריו אלו מביא הרבי בליקוטי שיחות (כרך לד עמ' 79).
חיוב המצוות קודם זמנן
האם חיוב המצווה נחשב גם בזמן ההכנה שלפניו? – כך נאמר במהלך שקלא-וטריא של שיחה (לקוטי שיחות כרך לה עמ' 66):
מצוות שעצם קיומן צריך להיות בזמן מסויים, מכל מקום החיוב שיתקיימו בזמנן הוא תמידי. ולכן מי שמתעצל להשיג ד' מינים קודם החג, ולכן לא היה יכול לקיים מצות נטילתם בזמנה נחשב כמבטל מצוות עשה.
הרבי מציין עוד כי בספר לקח טוב של הר"י ענגיל כלל ו' אות ג' האריך בנושא (אם יש חיוב גם קודם זמן המצוה) והוכיח מטעמו של בעל המאור, בטעם שאין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם השבת, ד"מקום סכנה הוא וכל שלשה ימים קודם לשבת קמי שבתא מקרי, ונראה כמתנה לדחות את השבת מפני שאין זה דבר שעומד בפני פיקוח נפש", הרי – מוכיח ר"י ענגיל – דלפני ג' ימים קודם שבת אינו מחוייב לדאוג על שמירת שבת.
אבל – כותב הרבי – יש לחלק, דהתם הרי מה שיעשה בשבת הוא בהיתר כיון שפיקוח נפש דוחה שבת, ואין האיסור בפחות מג' ימים רק מפני שנראה כמתכוון לדחות את השבת (ועל דרך זה הוא בעוד דוגמאות שמביא שם).
אונס רחמנא פטריה
חקירה נרחבת (בית האוצר מערכת הא' כלל כד) חוקר ר"י ענגיל בגדר אונס רחמנא פטריה: א) למרות שמעשה העבירה נחשב כמעשה האדם מכל מקום אי אפשר לחייבו (עונש וכיוצא-בזה) על דבר שנעשה בעל כורחו. או – ב) שמכיוון שהדבר נעשה בעל כורחו לא נחשב הדבר כעבירה.
הרבי משתמש בחקירה זו בביאור גדר האיסור של שכחת התורה (ליקוטי שיחות כרך לד עמ' 29).
בגדי כהונה – לצורך מי
"ולהעיר מהשקלא וטריא (ראה אתוון דאורייתא כלל י, בית האוצר מערכת ב כלל יו"ד. ושם נסמן) אם בגדי כהונה הווי לצורך הכהנים (שאינו נעשה כהן בלי הבגדים) או דהווי לצורך גוף העבודה". – לקוטי שיחות כרך לו עמ' 154 הערה 23.
ועוד בעניין זריזות הכהנים:
הכלל "כהנים זריזין הן" נאמר במסכת שבת כ, א. ושם נסמן. והרבי (לקוטי שיחות כרך לז עמ' 64 הע' 23) מציין: וראה גם הנסמן בגליוני הש"ס (להר"י ענגל) שם.
ולגבי חיוב סבר פנים יפות בצדקה נאמר בלקוטי שיחות כרך לד עמ' 85:
הנה יש לחקור: אם נתינת הצדקה מתוך חפץ הלב ובסבר פנים יפות הוא חלק מגוף המצווה דצדקה, מה שאין כן בפחות מזה, אף שקיים המצווה, הרי זה רק על דרך חלק קיום המצווה; או שעיקר מצוות הצדקה הוא הנתינה, ובסבר פנים יפות הוא "מעלה" נוספת בהנתינה. להעיר גם מאתוון דאורייתא כלל כג. לקוטי שיחות חלק כד עמ' 100.
סייגים מן התורה
הרמב"ן בפרשת תצא (ובעוד מקומות ומפרשים) מבאר שאיסור כלאיים בחרישה הוא כעין סייג לאיסור הרבעה, ומציין הרבי (לקוטי שיחות כרך לד עמ' 125 הע' 15):
להעיר שעל-פי זה מצינו עוד מצווה דאורייתא מטעם סיג – ראה לקח טוב (להר"י ענגל) כלל ח.
(וראה עוד לקוטי שיחות כרך טז פרשת וארא; לקוטי שיחות כרך לז עמ' 65 הע' 31). | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
