חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:35 זריחה: 5:40 י"א באייר התשפ"ד, 19/5/24
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

תיקון 'מכה נפש' על-ידי התורה
דבר מלכות

נושאים נוספים
התקשרות 943 - כל המדורים ברצף
תיקון 'מכה נפש' על-ידי התורה
עבודה של ראייה לעתיד
הגאון רבי יוסף ענגיל
פרשת ראה
"ותן חלקנו בתורתך"
הלכות ומנהגי חב"ד

מדוע אין בתורה עונש מאסר? * לכל אדם יש תפקיד שעליו למלא במשך ימי חייו, וגם כאשר חטא ימשיך למלא את תפקידו בעיר המקלט * אצל התנאים ואמוראים, וגם אצל רבי לוי יצחק מברדיטשוב, האירה בחינת החסד שבתורה, ולכן מצאו לימוד זכות על כל אחד * העצה ל"מכה נפש" בעבודת ה', גם כאשר נמצא בדרגת "מדבר" – לנוס אל דברי התורה שקולטים * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. ידוע שב"אלול", שמו של חודש החשבון על עבודת כל השנה, מרומזים הראשי-תיבות של כל עניני העבודה – ג' הקוין תורה עבודה וגמ"ח:

"אלול" ראשי-תיבות "אני1 לדודי ודודי לי"2 – שהוא עניין התפלה, קו העבודה, כמאמר רז"ל3 "איזו היא עבודה שבלב זו תפלה".

"אלול" ראשי-תיבות "איש4 לרעהו ומתנות לאביונים"5 – שהוא עניין הצדקה וגמילות חסדים.

ו"אלול" ראשי-תיבות "אנה6 לידו ושמתי לך"7 שנאמר בערי מקלט, שרומז על קו התורה, כדלקמן.

ב. ויש לבאר תחילה כללות עניין ערי מקלט לנוס שמה כל מכה נפש בשגגה – "ואשר לא צדה והאלקים אנה לידו ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה" – ובהקדמה8:

אצל אומות העולם ישנו עונש של ישיבה בבית-כלא, מה שאין כן בתורה, להבדיל, עליה נאמר9 "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים", לא מצינו עונש של ישיבה בבית-כלא. – מצינו אמנם ש"מכניסין אותו לכיפה"10, אבל, אין זה עונש של ישיבה בבית-כלא, כי אם בתור הכנה והתחלה דעונש אחר (עונש מיתה).

וטעם הדבר:

אומות העולם יודעים אודות (ויש להם) עולם אחד בלבד, עולמנו זה, שבו חיים שבעים שנה, שמונים שנה, כמו שכתוב11 "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה", ולכל היותר, "והיו ימיו מאה ועשרים שנה"12, ובמילא, כאשר אדם חוטא ופוגם ועובר את הדרך, וגורם נזק וקלקול לעולם (העולם היחידי שקיים), תופסים אותו וסוגרים אותו לבדו בבית-כלא כדי שלא יגרום נזק וקלקול לעולם.

ואף שעל-ידי זה נוטלים ממנו את החופשיות הדרושה כדי למלא תפקידו, ובמילא, בטל אצלו כללות עניין שכר ועונש וכללות תכלית בריאתו במשך שאר שנות חייו, שעל-ידי זה נעשה "אויס מענטש" – הרי זה דבר המוכרח, בלית ברירה, לצורך מניעת נזק וקלקול לרבים, שכן, כשמדובר אודות יחיד ורבים, מכריעים הרבים את היחיד, ובהכרח להפקיר את היחיד לטובת הרבים.

אבל על-פי תורה, להבדיל, שהיא תורת חיים ותורת חסד, "טוב לשמים וטוב לבריות"13 – לא יתכן להפקיר דבר אחד בשביל דבר שני, גם לא להפקיר את היחיד ולגרום לו נזק לצורך מניעת נזק לרבים.

[ובסגנון נגלה דתורה – שהרי לכל דבר יש מקור בנגלה דתורה – כל קבוע כמחצה על מחצה, ואינו בטל ברוב14].

תורה – אינה גורמת נזק, וגם עונשי התורה אינם לשם עונש סתם, אלא לצורך תיקון החטא15, ולכן, לא שייך עונש של ישיבה בבית-כלא, שעל-ידי זה שוללים ממנו את האפשרות והיכולת למלא תפקידו ושליחותו.

"ימים יוצרו ולו אחד בהם"16. לכל אדם נקבע בבית-דין של מעלה זמן מוגבל של ימים כדי למלא תפקידו ושליחותו, וכל רגע ורגע בימי חייו צריך לנצל למילוי תפקידו ושליחותו, ולכן, אי-אפשר להענישו בישיבה בבית-כלא שעל-ידי זה מונעים ממנו למלא תפקידו ושליחותו בחיים.

בכל מעמד ומצב שהוא, גם אם חטא ופגם ועבר את הדרך, מוטל עליו החיוב להמשיך במילוי תפקידו ושליחותו בחיים, ו"בהדי כבשא דרחמנא למה לך"17, וכפי שכותב אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע18 שאין אתנו יודע עד מה בסוד הבירורים, ולכן, מבלי הבט על מעמדו ומצבו צריך לקיים כל מצוה שבאה לידו, מבלי לעשות חשבון איך יקיים דין ב"חושן משפט" בשעה שעדיין חסר אצלו בקיום הדינים של "אורח חיים", וכיוצא-בזה.

[ושאני עונש מיתה – א) שאין זה באופן שמפקירים מציאותו בשביל טובת הרבים, כי אם, שמצד עצמו (כיחיד) מגיע לו עונש מיתה, בשביל התיקון שלו, ב) ואין זה באופן ששוללים ממנו האפשרות למלא תפקידו ושליחותו בחיים, כי לאחרי שהתורה (ובמילא גם בית-דין של מעלה) פוסקת שאינו צריך לחיות יותר, אין לו עוד תפקיד ושליחות].

ומזה מובן שתוכנה של ישיבה בעיר מקלט למכה נפש בשגגה אינו עונש של ישיבה בבית-כלא – כי גם בהיותו במעמד ומצב ש"גואל הדם" יכול להרגו מוטל עליו החיוב למלא תפקידו ושליחותו19, ובמילא, אי-אפשר להושיבו בבית-כלא ולמנוע ממנו למלא תפקידו ושליחותו – כי אם עונש של גלות, כמו שכתב החינוך20 "שיצטער צער גלות . . שנפרד האדם מאוהביו ומארץ מולדתו כו'", אבל ביחד עם זה, צריכים ליתן לו כל הדרוש למילוי תפקידו ושליחותו כאדם חפשי, ועד כדי כך, ש"תלמיד שגלה מגלין רבו עמו"21, היינו, שעם היותו תלמיד שאינו הגון, מכל מקום מגלין רבו עמו, כדי שיוכל ללמוד תורה מרבו כמקודם.

ג. וביאור עניין עיר מקלט לנוס שמה מכה נפש בשגגה – בעבודת האדם:

מכה נפש – קאי על החוטא ופוגם ועובר את הדרך, שעל-ידי זה פוגם בנפשו, בנפש האלקית ובנפש הבהמית, אלא, שנפש האלקית היא בקיום נצחי, ואי אפשר להפרידה מאלקות, כי גם בשעת החטא היתה באמנה אתו יתברך22, אבל בנוגע לנפש הבהמית, הרי זה בבחינת "מכה נפש".

והטעם שנקרא "מכה נפש בשגגה" – יש לומר, על-פי מאמר רז"ל23 "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות", וכיון שלולי ה"רוח שטות" לא היה עובר עבירה, אי אפשר לדון ולהעניש אותו על הכאת נפש, שהרי אפילו אצל אומות העולם לא מענישים שוטה רחמנא-ליצלן,

[ועל-פי זה יש לבאר מה שכתוב בגמרא24 ש"סנהדרין ההורגת אחד לשבעים שנה נקראת חובלנית . . רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם" – שלכאורה אינו מובן: כאשר על-פי תורה ישנו חיוב מיתה אי אפשר לוותר ולפטרו, ואמרו רז"ל25 "כל האומר הקב"ה וותרן הוא יוותרו חייו" – כי, התנאים והאמוראים שלמדו תורה (ביחד עם המאור שבתורה) כפי שהיא בשורשה למעלה26, האיר אצלם אור התורה כפי שהיא תורת חסד, ובמילא, היו יכולים למצוא על כל אחד ואחד לימוד זכות (ועל דרך אופן עבודתו של הרה"צ ר' לוי יצחק מבארדיטשוב). ומתחיל מהלימוד זכות הכללי – "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות"],

ואף-על-פי-כן, לא פוטרים אותו לגמרי, כיון שהוא אשם בכך שהניח ("ער האָט צוגעלאָזט") לרוח שטות להיכנס ולשלוט בו, ולכן דנין אותו (על כל פנים) כמכה נפש בשגגה.

והתיקון לזה – "ונס אל אחת מן הערים האל"27, ערי מקלט:

איתא בגמרא28 "מנין לדברי תורה שהן קולטין, שנאמר29 את בצר במדבר וגו' [וכתיב בתריה30] וזאת התורה", היינו, ש"עיר מקלט" קאי על תורה.

והביאור בזה – על-פי מאמר רז"ל31 "אמר הקב"ה לאדם נרי בידך ונרך בידי, נרי בידך זו התורה, דכתיב32 כי נר מצוה ותורה אור, ונרך בידי זו הנפש, דכתיב33 נר ה' נשמת אדם, אם שמרת את נרי אני משמר את נרך",

שמזה מובן שהתורה היא חיות הנפש, ולא עוד אלא שהתורה היא גם החיות של נפש הבהמית, כמובן מזה שאצל בני-ישראל גם חיות הגוף הגשמי הוא מנפש האלקית (כמבואר בתניא34 ובארוכה בקונטרס ומעין35), ולכן, על-ידי הקליטה בתורה (דברי תורה קולטין) שממנה נמשך חיות הנפש, נעשה תיקון "מכה נפש (בשגגה)".

וזהו תוכן הרמז בראשי-התיבות "אלול", "אנה לידו ושמתי לך" – שכאשר עושים חשבון הנפש מכל השנה ורואים שחסר פה ושם, וישנם עניינים בלתי-רצויים שהם בבחינת מכה נפש בשגגה ("אנה לידו"), אין ליפול בייאוש ח"ו, כיון שהקב"ה אומר "ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה", ערי מקלט, שזהו עניין התורה, "דברי תורה קולטין".

ד. ויש להוסיף ולדייק בלימוד "מנין לדברי תורה שהן קולטין שנאמר את בצר במדבר וגו' וזאת התורה" – שמעתיקים מהכתוב גם תיבת "במדבר" (אף שלצורך הלימוד עצמו מספיק לכתוב "את בצר גו' וזאת התורה", ללא תיבת "במדבר") – שהקליטה בתורה מועילה גם כאשר נמצאים "במדבר".

ובהקדמה:

כשפונים ליהודי אמריקאי ומספרים לו אודות קיומה של "תורה", שואל: "תורה" – כמה שנים קיימת? ועונים לו: שלשת אלפים ושלש מאות שנה לערך – מגיב בפליאה: אם-כן, הרי זו היסטוריה ישנה ("איינטשענט היסטערי")!

מה היא – ממשיך לשאול – התורה הזאת? ועונים לו: התורה מורה לאדם כיצד להתנהג. בבוקר, בקומו משנתו, צריך ליטול ידיו, ואחר כך צריך לילך לבית-הכנסת יחד עם העשרה בטלנים כדי להתפלל בציבור.

תפלה – ממשיך לשאול – כמה זמן לוקחת? לא הרבה – עונים לו – שלושים דקות לערך. נו, ואחר כך – ממשיך לשאול – מה עושים? אחר כך – עונים לו – אומר הרבי שצריכים לומר שיעור תהלים. ומה אחר כך – ממשיך לשאול? אחר כך, עונים לו, צריך להיות קביעות עתים לתורה.

– "טערעבּל", עונה הוא, הרי זה בזבוז זמן ("ווייסט אָוו טיים")...

נוּ מילא, ומה הלאה, ממשיך לשאול? אחר כך, עונים לו, צריכים לאכול פת שחרית, שעל-ידי זה מבטלים כמה מחלות36.

– איזה סיפורים מספרים לי ("וואָט קיינד אָוו ביזנעס איז דעט"), שואל בתמיהה, בימינו אלו גילו דברים חדשים, ומה מספרים לי מהתורה שנכתבה לפני 3300 שנה?!...

ובכל אופן – ממשיך לשאול – לאחרי כל זה הנני כבר חפשי? כן, עונים לו, לאחרי זה הנך יכול לילך לעסקיך, אבל, הנך צריך להיזהר מגניבה, השגת גבול, לשון הרע, עליך להפריש מעשר מהרווחים בעסק, בשבת וימים-טובים צריך להיות העסק סגור, וגם בימות החול, עליך להפסיק באמצע העסקים ("אינמיטן די רעכטע ביזנעס") ולחזור לבית-הכנסת בין העשרה בטלנים ולהתפלל מנחה, ובלילה עליך להתפלל מעריב, ולאחרי מעריב הנך יכול לאכול "סאַפּער".

ולאחרי כל הבעיות ("טראָבּעל'ס") שצריך לעבור במשך כל היום – ממשיך לשאול – הנני כבר חפשי לגמרי? יכול אני לצפות ב"טעלעוויזיע", לילך ל"מוּאוִי", לשחק "ברידזש" וכיו"ב? – לא, עונים לו, הגמרא37 אומרת ש"לא איברי ליליא . . אלא לגירסא", היינו, שבלילה צריכים ללמוד תורה.

גמרא – שואל הוא – מה היא, וכמה זמן קיימת? ועונים לו, לפני 1900 שנה לערך היו רבינא ורב אשי שסידרו הגמרא, ושם כתוב, כאמור, שצריכים לנצל את הלילה ללמוד תורה! ואחר כך צריכים לקרוא קריאת שמע על המטה ולעשות "חשבון הנפש" על כל היום!

אם כן – מפטיר בסיום השיחה – אין זה בשבילי, כי, בסדרים כאלה אי אפשר לעשות "ביזנעס"!...

ולכאורה יכול לטעון: כיון שנמצא לבדו ב"מדבר", מדבר ברוחניות – איך יוכל להיזהר מ"נחש שרף ועקרב", ולא זו בלבד אלא גם לפעול על הזולת?! והמענה לזה – שיש לו את הכוח מאברהם אבינו, "אחד היה אברהם"38, שנקרא "אברם העברי"39, על שם ש"כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד"40.

וזהו גם הדיוק "את בצר במדבר וגו' וזאת התורה":

גם כשנמצאים "במדבר", הרי, על-ידי התורה ("וזאת התורה") ישנו הכוח להיות במעמד ומצב של "בצר", עיר בצורה מוקפת חומה דלתיים ובריח41, חומה שעל-ידה נעשית ההגנה מפני השפעה בלתי-רצויה של המדבר, ודלתיים ובריח שפותחים אותם מזמן לזמן לצורך ההשפעה ד"בצר" על ה"מדבר" (על-פי הוראת והשגחת שומרי החומה, שהם קובעים מתי ולכמה זמן לפתוח הדלתות, את מי להוציא מבצר למדבר ואת מי להכניס מהמדבר לבצר).

ועל-ידי זה פועלים את תכלית "בצר במדבר" – שלא זו בלבד ש"בצר" נשארת בשלימותה, אלא עוד זאת, שנעשית ההשפעה מ"בצר" על ה"מדבר", שתמורת זה שה"מדבר" מצד עצמו הוא "ארץ . . לא ישב אדם שם"42, יתקיים סוף סוף מה שכתוב43 "ישם מדבר לאגם מים גו' ויושב שם רעבים ויכוננו עיר מושב ויזרעו שדות ויטעו כרמים וגו'".

ה. אמנם, בקליטת התורה להציל "מכה נפש בשגגה" ישנו תנאי – "וזאת התורה אשר שם משה", שצריך להיות "תורת משה" דווקא:

כדי להינצל מ"גואל הדם", "הוא שטן הוא יצר-הרע הוא מלאך המות"44, לא מספיקה ההחלטה להתנהג על-פי התורה, כי, היצר-הרע הנקרא "דער קלוגינקער" יכול להטות את שכל האדם (על-ידי הרצון שמטה את השכל) שיהיה נדמה לו שמתנהג על-פי התורה. וכמו שכתב הרמב"ן45 שיכול אדם להיות "נבל ברשות התורה".

והעצה לזה – "וזאת התורה אשר שם משה" – שההנהגה על-פי התורה תהיה על-פי הוראת משה דווקא, ואתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא46, משה שבדורנו.

צריכים להתנהג על-פי הוראותיו של משה בכל העניינים, ולדוגמא בנוגע ללימוד התורה ("וזאת התורה אשר שם משה") – שהלימוד צריך להיות ביראת שמים, ונעשה על-ידי הקדמת התפלה, כלשון חז"ל47 "מבית הכנסת לבית המדרש" (תפלה ואחר כך תורה), שבאה לאחרי הקדמת "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש"48.

ועל-ידי קיום הוראותיו של משה ("תורת משה") מצליחים לעבור את המדבר ("את בצר במדבר גו' וזאת התורה אשר שם משה") ולהינצל מ"נחש שרף ועקרב"49,

– בזמן המלחמה היתה קבוצה מאנ"ש במקום מסויים שלא יכלו ליצור קשר עם הרבי לשאול חוות-דעת על דבר נסיעתם, והתנהגו על-פי הכלל הידוע שבמקרה כזה שואלים אצל "אַ עולם'שן" ועושים להיפך... ועל-ידי זה הצליחו להציל חייהם כו' –

וכך ממשיכים בקיום הוראותיו של משה שבדורנו, ובהתקשרות אליו, עד ביאת המשיח, וגם לאחרי זה.

– ישנם כאלה שחולמים חלומות וחושבים שבביאת המשיח יהיה איזה רבי אחר ("עפּעס אַן אַנדער רבי"). האמת היא, שכשיבוא משיח יהיה לנו את הרבי שלנו ("מיר וועלן האָבן אונדזער רבּי'ן"). יהיה אותו הרבי ואותם החסידים.

הרבי סיפר לי50 שאביו אדמו"ר נ"ע היה נוהג להניח את האפיקומן של בני הבית ביחד עם האפיקומן שלו, וכששאל אצלו טעם הדבר, השיב לו, שהאפיקומן הוא זכר לקרבן פסח שנאכל בחבורה לכל בני הבית, וכך יהיה גם כשיבוא משיח. ומזה מובן שגם כשיבוא משיח יהיו כל השייכים אל הרבי (בני הבית) ביחד עם הרבי.

ו. ויש להוסיף בביאור המשך הכתוב – "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני-ישראל":

"לפני" הוא (גם) מלשון פנימיות, ופירוש "זאת התורה אשר שם משה לפני בני-ישראל", הוא, שמשה השתדל ("משה האָט זיך אָפּגעגעבן") להגיע ("דערלאַנגען") לפנימיות בני-ישראל (והרי כל אחד יודע עד כמה קשה להגיע לפנימיות).

ומזה מובן שההתקשרות למשה צריכה להיות "כמים הפנים לפנים"51 – לפנימיות של משה.

ובלשון הכתוב52: "לך אמר לבי בקשו פני את פניך הוי' אבקש", שעל-ידי התגלות פנימיות הנשמה ("פני") מגיעים לפנימיות למעלה ("פניך הוי'")53, ודוגמתו גם בנוגע לרבי, משה שבדור, שהוא ממוצע המחבר54.

אלה שעד עתה "לקחו" את החיצוניות של הרבי צריכים להשתדל עתה "לקחת" את הפנימיות שלו, ואלה שגם בעבר לקחו את ה"פנימיות", צריכים להוסיף ולקחת הפנימיות דפנימיות.

(משיחת ח"י אלול ה'שי"ת. תורת מנחם כרך א עמ' 195-202)

_______________________

1)    שה"ש ו, ג.

2)     שעה"פ עה"פ. משפטים כא, יג. פע"ח שער ר"ה פ"א. ועוד.

3)     תענית ב, א.

4)     אסתר ט, כב.

5)     ספר ערוגת הבשם, א"ר (ר"ס תקפא) בשם ס' אמרכל.

6)     משפטים שם.

7)     ל"ת, שעה"פ וסה"ל עה"פ. פע"ח שם.

8)     בהבא לקמן – ראה גם אגרות-קודש כ"ק אדמו"ר ח"ט ע' קצד. לקו"ש חכ"ה ע' 215 הערה 17. וש"נ.

9)     ואתחנן ד, ו.

10)   סנהדרין פא, ב – במשנה.

11)   תהלים צ, יו"ד.

12)   בראשית ו, ג.

13)   קידושין מ, א.

14)   כתובות טו, א.

15)   ראה לקו"ש חכ"ב ס"ע 71 ואילך. וש"נ.

16)   תהלים קלט, טז.

17)   ברכות יו"ד, סע"א.

18)   אגרות-קודש שלו ח"א ע' רסו.

19)   ויתירה מזה – גם מי שנגמר דינו למיתה, כל זמן שהוא עדיין חי, ה"ה מחוייב בציצית ותפילין ושאר חיובי התורה.

20)   מצוה תי.

21)   מכות יו"ד, א. רמב"ם הל' רוצח ושמירת נפש רפ"ז. וראה לקו"ש חכ"ט ע' 33 ואילך.

22)   תניא ספכ"ד.

23)   סוטה ג, א.

24)   מכות ז, א – במשנה.

25)   ב"ק נ, סע"א.

26)   ראה ביאורי הזהר לאדמו"ר האמצעי וישלח כ, ב.

27)   ואתחנן ד, מב.

28)   מכות יו"ד, א.

29)   שם, מג.

30)   שם, מד.

31)   דב"ר פ"ד, ד. וראה סה"מ מלוקט ח"ה ע' רצה ואילך.

32)   משלי ו, כג.

33)   שם כ, כז.

34)   אגה"ת פ"ו.

35)   מאמר ז.

36)   ראה ב"ק צב, ב. וש"נ.

37)   עירובין סה, א.

38)   יחזקאל לג, כד.

39)   לך לך יד, יג.

40)   ב"ר ספמ"ב.

41)   ע"פ לשון הכתוב – דברים ג, ה.

42)   ירמי' ב, ו.

43)   תהלים קז, לה-לז.

44)   ב"ב טז, א.

45)   ר"פ קדושים.

46)   תקו"ז תס"ט (קיב, רע"א. קיד, רע"א).

47)   ברכות בסופה. וש"נ.

48)   שם רפ"ה (ל, ב).

49)   עקב ח, טו.

50)   ראה "רשימות" חוברת ה ס"ע 19. ריש ע' 21.

51)   משלי כז, יט.

52)   תהלים כז, ח.

53)   ראה סה"מ מלוקט ח"ג ע' רפא ואילך. וש"נ.

54)   ספר השיחות תורת שלום ע' 158.


 

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)