שאלה: במה ייחודו של שביעי-של-פסח?

תשובה: היום האחרון של חג-הפסח ושל חג-הסוכות הוא יום חג, אולם יש הבדל ביניהם:

על שמיני-עצרת, החג האחרון של סוכות,  אמרו חז"ל "שמיני – רגל בפני עצמו". קרבנות יום זה שונים לגמרי מאלה של כל שאר ימי הסוכות. כמו-כן בתפילה ובברכת-המזון אומרים "את יום שמיני חג העצרת הזה" או "שמיני עצרת החג הזה", ולא "את יום חג הסוכות הזה". מברכים בו גם 'שהחיינו', בהדלקת-הנרות ובקידוש, כאילו זה חג נפרד.

לעומת זה, שביעי-של-פסח, היום האחרון של פסח, אינו "רגל בפני עצמו", אין מברכים בו 'שהחיינו' בהדלקת הנרות ובקידוש, וגם אומרים בו בתפילה ובברכת-המזון "את יום חג המצות הזה", כבשאר ימי הפסח, מכיוון שאינו אלא המשך לימים הראשונים.

מדוע אין מברכים 'שהחיינו': הנס של קריעת-ים-סוף, שאירע ביום זה, הוא הגמר והשלמות של יציאת מצרים, כאשר (שמות יד,ל) "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים", ואין הוא עניין לעצמו. נוסף על כך, שביעי-של-פסח קשור לגאולה העתידה, ולכן ההפטרה של היום האחרון בחו"ל מדברת על משיח-צדקנו; אולם כל עוד הגאולה השלמה לא באה בפועל ממש, אי-אפשר לברך עליה 'שהחיינו'.

ממנהגי החג בקהילות ישראל: נשארים ערים בלילה ולומדים תורה בבית-הכנסת, ויש אומרים את שירת הים. עורכים בלילה ריקוד בבית-הכנסת ושופכים מעט מים על הרצפה, להזכיר את קריעת ים-סוף, שהייתה בלילה (ויש הולכים לשפת הים ממש).

בקריאת התורה יש נוהגים לעמוד בשעת קריאת השירה. בכמה קהילות הקורא מסיים רבים מפסוקי השירה בניגון מיוחד.

אחרי תפילת מנחה עורכים סעודה מיוחדת, אוכלים בה מצות ושותים ארבע כוסות, והיא נקראת סעודת משיח.

מקורות: סוכה מז,א. מח,א. שהש"ר ד,ז. רמב"ם הל' שבת פכ"ט הכ"ג. טושו"ע או"ח סי' תצ ס"ד וס"ז (שו"ע אדמו"ר הזקן שם ס"ו וסי"ב), וסי' תרסח וט"ז שם. וראה לקוטי תורה פ' צו (טו,א), ו'שערי המועדים' פסח ח"ב סי' קכא, ושמיני-עצרת סי' ב-ג, וש"נ.