שלושים וארבע שנים חלפו מאותן עשרים שנה מאושרות שבהן הרבי ביאר את ההגדה במעמד מיוחד לאחר ליל הסדר השני. לפנינו סקירת ה'גילויים' המיוחדים והמופלאים שנה אחר שנה * מוגש לרגל היום הבהיר י"א בניסן ולרגל חג-הפסח

מאת הרב מיכאל-אהרון זליגזון

כידוע ומפורסם, הרבי הרבה להתוועד במהלך ימי השנה, וכל התוועדות נשאה אופי המיוחד לה. היו ההתוועדויות של החגים והמועדים, התוועדויות שהיו חדורות ברגש של המועד ויום-טוב שעומדים בו ובתוכנו של החג בהלכה ובאגדה, ובמיוחד בחסידות. והיו ההתוועדויות של יומי דפגרא החסידיים, כמו י"ט בכסלו, י' בשבט או י"א בניסן, שהיו מלאות בהפקת לקחים והוראות מפרשת היום ועניינו לכל ימי השנה.

אם לפרט יותר, גם בהתוועדויות החגים עצמן היו סוגים שונים. ההתוועדות הגדולה והמרכזית היתה בדרך כלל בסיום החג, כלומר בשמיני-עצרת ושמחת-תורה, באחרון של-פסח וביום ב' דחג השבועות. אבל היו גם התוועדויות בימים הראשונים של חג-הסוכות וחג-הפסח, ומכיוון שאלה נפסקו כבר לפני יותר משלושים שנה, רבים אינם יודעים עליהן די ולכך מוקדשת רשימה זו.

בשורות הבאות נעסוק בעיקר בהתוועדויות הימים הראשונים של חג-הפסח.

סגולה לגילוי אליהו

עד שנת תשל"א זכינו שהרבי יתוועד פעמיים בימי הפסח. פעם אחת בליל שני של חג הפסח, אחרי עריכת ה'סדר' השני, ופעם שנייה בימים האחרונים של חג הפסח - ב"סעודת משיח" שנערכת באחרון-של-פסח לפנות ערב.

ההתוועדויות של ליל שני דחג הפסח אצל הרבי התחילו בשנת תשי"א ונמשכו כך עשרים שנה, עד תומן בשנת תש"ל, שהייתה השנה האחרונה של עריכת הסדר בדירת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ.

הרבי ביאר בכמה הזדמנויות אודות תוכן עניין ההתוועדות בלילה זה. לכל לראש רשם הרבי את זה ב"היום יום" ליום ט"ו ניסן:

"בסדר הראשון היה אאמו"ר [=הרבי הרש"ב] מקצר בכדי לאכול האפיקומן לפני חצות. אבל בשני היה מאריך. מתחיל לפני שעה ט וגומרו בשעה ג-ד אחר חצות, והיה מאריך בביאור ההגדה".

וכך זה התחיל בשנת תשי"א. לאחרי עריכת הסדר אמר הרבי:

"כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר שהניגון "א-לי אתה ואודך" הוא סגולה לגילוי אליהו, ולכן ינגנו עתה ניגון זה בשמחה וריקוד". ניגנו את הניגון והרבי רמז שייצאו בריקוד.

אחר-כך יצא הרבי ללוות את אמו הרבנית לביתה, וכשחזר, רמז בידיו הק' שירקדו ביתר חיות ונכנס בעצמו במחול ורקד משך זמן בשמחה גדולה.

לאחרי משך זמן, נכנס הרבי לבית-המדרש כשבידו הגדה של פסח, ישב על מקומו ואמר:

"כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר שאביו כ"ק אדנ"ע היה נוהג להתחיל את הסדר השני בשעה התשיעית ולסיימו כמה שעות לאחר חצות. וכיוון שחייב אדם לומר בלשון רבו, צריכים כל התלמידים, המקושרים והשייכים אל הרבי להתנהג בסדר ההנהגה של הרבי.

"ובנידון דידן בנוגע לעריכת הסדר השני - שיש להתחיל בשעה התשיעית ולסיים כמה שעות לאחר חצות... כיוון שכן נהגו כ"ק אדמו"ר וכ"ק אדנ"ע, מובן שכן נהגו גם רבותינו נשיאינו שלפני זה.

"ביאורי רבותינו נשיאינו על ההגדה - היו רק על החצי הראשון של ההגדה, ואילו על חציה השני על ההגדה, מהלל ועד לסיום ההגדה, לא היו אומרים ביאורים.

הביאורים בחציה הראשון של ההגדה היו נאמרים על פיסקאות מסוימות, פעם על פיסקאות אלה, ופעם על פיסקאות אחרות".

אחרי הקדמה זו השמיע הרבי ביאור על כמה פיסקאות בהגדה, ובסיום ההתוועדות הכריז "לשנה הבאה בירושלים!"

ובהזדמנות אחרת (ליל א דחג-הפסח תשי"ב) ביאר מדוע נהגו לבאר דווקא את חציה הראשון של ההגדה: "כידוע, החלק הראשון של ההגדה מוסב על הגאולה ביציאת מצרים והחלק השני מוסב על הגאולה העתידה, ולכן ביארו רק חלק הראשון, כיוון שגאולת מצרים כבר התקיימה, לכן ביארו את זה כדי שיבינו מה שהתקיים כבר. מה-שאין-כן גאולה העתידה, כיוון שעוד לא התקיימה בהתגלות לכן לא דיברו בזה".

הרבי מלמד "והיא שעמדה"

לשנה הבאה, בשנת תשי"ב, מלאו לרבי חמישים שנה, ובי"א ניסן אמר הרבי מאמר חסידות על הפסוק 'אדנ-י שפתי תפתח', מפרק נ"א בתהילים, המתאים למספר שנותיו. יום ההולדת החמישים היה אולי הסיבה לחידוש המיוחד בלילות חג הפסח - התוועדות גם לאחר ליל הסדר הראשון. בשני הלילות הרבי ביאר כמה פיסקאות בהגדה ובשניהם סיים את ההתוועדות ב"לשנה הבאה בירושלים".

בשנת תשי"ג, התמימים ואנ"ש ציפו שגם הפעם יתוועד הרבי בלילה הראשון של חג-הפסח, אך הרבי אמר להרה"ח ר' דובער שיחי' יוניק: הלילה הזה הוא גילוי משיח, לכן יש ללכת ולרקוד, ומכך הבינו שהרבי לא יתוועד. בלילה השני התוועד הרבי שלוש שעות, משתים-עשרה עד שעה שלוש לפנות בוקר.

בעת ההתוועדות היו כמה מהמסובים שנמנמו, והרבי העיר על כך: "מאחר שכ"ק מו"ח אדמו"ר ישב, מוכרח הנני גם-כן לשבת להתוועד, ואל תתרעמו שאני מונע מכם שינה, ואף אם-כן הדבר, הנה בערב יום-הכיפורים מבקשים מחילה על שוגג, מזיד, אונס ורצון", והרבי סיים: "וחסידים באחדות שלהם וועלן דערפירן צו משיח'ן" [=יובילו ויגיעו לביאת המשיח].

בשנת תשט"ו, בעת ההתוועדות של ליל ב' של חג הפסח, שאל הרבי אם מישהו יודע את הניגון "והיא שעמדה". כמה מאנ"ש ניסו את כוחם בניגונים שהכירו על "והיא שעמדה", אך הרבי אמר שלא לזה התכוון ולבסוף הרבי ניגן את הניגון בעצמו. בעצם, באותו הלילה לימד הרבי את הניגון "והיא שעמדה".

אבן-יסוד בהבנת ההגדה

בשנת תשכ"ו היה חידוש מבחינת סדר וסגנון הדברים. בדרך כלל נוהג היה הרבי לבאר בהתוועדות זו כמה פיסקאות באופן כזה שתחילה היה מציע כמה קושיות בפיסקה ואחר-כך מבאר את העניין לתכליתו. הפעם שאל הרבי דיוקים ושאלות שונות על כמה וכמה פיסקאות בהגדה, ואחר-כך השמיע ביאור ארוך ועמוק על כללות עניין יציאת מצרים ועל כללות נוסח ההגדה, וממילא סרו כל הקושיות והדיוקים על הפיסקאות (השיחה הוגהה ונדפסה בלקוטי-שיחות כרך יז שיחה ב' לחג הפסח, ובתרגום ללה"ק ב'שערי המועדים' בהוצאת 'היכל מנחם', והיא אבן-יסוד בהבנת כל נוסח ההגדה ומהותו של חג הפסח בכלל. יעויין שם בהרחבה).

התוועדות ללא "לחיים"

סדר וצורת ההתוועדות, ברוב השנים, היה כדלהלן: הרבי נכנס בשעה 1:30 אחר חצות הלילה כשבידו ההגדה שלו, היינו ההגדה עם "לקוטי טעמים ומנהגים". בתחילה עורר הרבי שינגנו ניגון ועל-פי מה שכתוב בכתבי האריז"ל שאמירת ההגדה צריכה להיות בקול רם ובשמחה, במילא יהיה הניגון בקול רם ובשמחה. בהזדמנויות שונות היה אומר הרבי שהחסיד ר' יעקב כ"ץ, כיוון שהוא היה אומר ההגדה בקול בעת הסדר של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, יתחיל ניגון על המילים "ממצרים גאלתנו" ומתוך שמחה. באמצע ההתוועדות היה הרבי אומר מאמר חסידות "כעין שיחה" כשהד"ה הוא מענינא דיומא.

בהזדמנויות שונות אמר הרבי מאמר חסידות מיוסד על מאמר שהגיע זה עתה מרוסיה, בבחינת "פדיון שבויים", ולפעמים היה אומר מאמר מסויים לרגל מלאות מספר שלם  של שנים לאחרי תקופת אמירתו בפעם הראשונה  על-ידי אדמו"ר שלפניו. לדוגמה, בליל ב' של חג הפסח תש"ל אמר הרבי את המאמר ד"ה חכם מה הוא אומר וכו', שנאמר ע"י אדמו"ר מהוריי"צ בשנת ה'ש"ת, שלושים שנה לפני כן.

היתה זו התוועדות ללא אמירת "לחיים", כיוון שכידוע אין שותים לאחר אכילת ה"אפיקומן". הרבי היה אומר את שיחות קודש - על-כל-פנים בחלק מההתוועדות - כשהוא מביט בתוך ההגדה הפתוחה לפניו או בעיניים סגורות.

הרבי היה חותם את ההתוועדות בערך בשעה ארבע. אחרי ההתוועדות, רבים מהקהל ליוו את הרבי לביתו. כשהרבי היה יוצא מ-770 היה הקהל שר את הניגון "ממצרים גאלתנו" או "על אחת כמה וכמה", וההדים היו נשמעים על פני כל שדרת איסטערן-פארקווי, שכן מדובר בשעה שהרחוב שקט מאוד ואין בו תנועת כלי רכב.

כך נראתה ההתוועדות המיוחדת הזו של "מספרים ביציאת מצריים כל אותו הלילה".

געגועים לשעות מאושרות

בשים לב שהתוועדות זו התקיימה אחרי עריכת הסדר, בשעה 1:30 אחרי חצי הלילה, לא כל הקהל היה נוכח, ובנוסף לכך לא כל האברכים והתמימים נכחו בניו-יורק בימים הראשונים של חג-הפסח, כי חלקם נסעו לעשות את החג עם בני משפחותיהם בערים אחרות. וכך, הקהל אמנם היה קטן ביחס להתוועדויות הגדולות, אבל כל מי שהיה שם לא ישכח את החוויה הרוחנית-חסידית הזו לעולם.

כשמתבוננים שכבר עברו שלושים וארבע שנים מאז ההתוועדות האחרונה של ליל שני של חג-הפסח, וחושבים על הזכות הגדולה לקחת חבל בהתוועדויות אלו, כאשר מבלי הבט על טרדות ההכנה לפסח, ולאחר שני הסדרים, הרבי זיכה אותנו בהתוועדות המופלאה הזו לאחר חצות הלילה, רגשות עזים חוזרים ומתעוררים והלב מתמלא געגועים לאותן שעות מאושרות של "אנא ומלכא בלחודוהי".

(באדיבות שבועון 'כפר חב"ד')