זה קרה בקיץ תשמ"ח. רבי משה-יעקב וייס, רבה של שכונת נווה-אחיעזר בבני-ברק, חש כי בריאותו מתערערת. בבדיקות שערך לא נמצא דבר, אך מצבו הבריאותי הידרדר והלך. חתנו, הרב משה-יוסף פרידמן, שיגר מכתב אל הרבי מליובאוויטש, והמענה לא איחר לבוא: "כדאי לבדוק התפילין והמזוזות. אזכיר על הציוּן [=קברו של הריי"צ]".
את התפילין של רש"י ירש הרב וייס מאביו הגדול, רבי אברהם-צבי וייס. הקלף שעליו נכתבו הפרשיות היה נדיר באיכותו, וכתב אותן סופר סת"ם ידוע בצדקותו, רבי חיים סופר. גם התפילין של רבנו-תם שלו היו מהודרות, והוא נשא אותן עמו מימי השואה.
מיד עם קבלת המענה מהרבי, מסר בנו, רבי יצחק-ישעיה, את התפילין ואת כל מזוזות הבית לבדיקה. התברר כי המזוזות ברובן נפסלו במרוצת הזמן. התפילין של רבנו-תם היו זקוקות אף הן להחלפה, מפני יושנן.
לעומת זה, התפעלו הבודקים מיופיין ומכשרותן המיוחדת של פרשיות התפילין של רש"י. רק את בתי התפילין המליצו להחליף לבתים חדשים, מכיוון שהבתים הישנים יוצרו בשיטות שבהן היה קשה לדייק בריבוע של הבית מכל צדדיו. המשפחה לא איחרה להחליף מיד את כל הדרוש.
בינתיים נמשכו הבדיקות הרפואיות, וכעבור זמן איתרו הרופאים את מקור הבעיה. הם קבעו כי הרב וייס לקה בגידול ממאיר, שפגע בבלוטת המגן ובטחול. הרופאים המליצו על סדרת טיפולים כימותרפיים.
כאשר נערכו הבדיקות לקראת הטיפולים התברר כי הטחול גדל עד פי שמונה מגודלו הטבעי. הפרופ' אהרון פוליאק, מנהל היחידה במחלקה להמטולוגיה ב'הדסה' ירושלים, פסק חד-משמעית כי לא ייתכן להתחיל בטיפולים בשעה שהטחול מוגדל כל-כך.
בשלב זה שיגר הרב וייס מכתב לרבי, והפעם כתב אותו בעצמו. הוא דיווח על בדיקת התפילין והמזוזות, וסיפר כי תיקנו והחליפו את כל אשר נדרש. לבסוף תיאר את מצבו הרפואי, והפיל תחינה להעתיר עליו בתפילה ולעורר רחמים רבים בעבורו.
תשובת הרבי מיהרה להגיע, אלא שנראתה תמוהה: "מכתבו נתקבל, ומה טוב לבדוק התפילין. אזכיר על הציוּן". בשום אופן לא יכלו בני המשפחה להבין מדוע יש צורך לבדוק שוב את התפילין, לאחר שנבדקו זה עתה. בטוחים היו שחלה כאן טעות או אי-הבנה. אך האב לא קיבל את הטענה כי זו טעות, וסירב להניח את התפילין שלו. "אם הרבי מליובאוויטש כתב שצריך לבדוק, יש דברים בגו", אמר. בינתיים החל להתפלל בתפילין של בנו.
כעבור כמה ימים החליט הבן כי אין מנוס מלבדוק שוב את התפילין. הוא מסר את התפילין לידי הרב קנר, סופר סת"ם מפורסם בבני-ברק, אך הסופר אמר כי יש תור ארוך של ממתינים. הבן נאלץ לשתף את הסופר בסיפור וגילה לו כי זו הוראה של הרבי מליובאוויטש. כאשר הסופר שמע את הדברים הסכים לבדוק את התפילין בו-במקום, אף שהוא עצמו לא נמנה עם החסידים.
כאשר פתח הסופר את הבתים החדשים של רש"י, שאליהם הוכנסו הפרשיות המהודרות, קרה דבר מוזר: כשלושים אותיות שלמות, ממש פיסות של דיו בצורת אותיות, נפלו על השולחן מתוך הפרשיות. ככל הנראה בשעה שהכניסו את הפרשיות לבתים הופעל עליהן לחץ, ומכיוון שהקלף היה ישן, האותיות פשוט נשרו ממנו. כלומר, הפרשיות המהודרות נפסלו מיד עם הכנסתן לבתים החדשים!
בו-במקום רכש הבן פרשיות חדשות והן הוכנסו לתפילין. מיד למחרת בבוקר נסע למרכז הרפואי 'הדסה', לספר לאביו על התגלית הגדולה ולמסור לו את התפילין הבדוקות. האב התרגש מאוד וביקש מיד להתפלל שחרית בתפילין החדשות.
בעוד האב שקוע בתפילה, עטור בטלית ותפילין, נכנס אל החדר הפרופ' פוליאק, ואמר כי עלה בדעתו לנסות בכל-זאת להתחיל בטיפול הכימותרפי. זה היה מוזר, כי עמדתו בעת האחרונה הייתה נחרצת נגד ביצוע הטיפול במצב הנוכחי.
למחרת הטיפול הראשון נעשה צילום כדי לבדוק את מצב הטחול. כאשר קיבל לידיו הפרופסור את הצילום, הביט בו נדהם ומשתאה וקרא בהתפעלות: "אני לא מאמין! הטחול פשוט הצטמק עד כדי רבע מגודלו הקודם".
לעיני הבן השווה הפרופסור את שני הצילומים זה לזה, והוסיף לומר בהתפעלות כי זו תופעה שאין לה אח ורע. "מעולם לא נתקלתי במקרה דומה", אמר, "וגם אין בספרות הרפואית דיווח על תופעה כזאת ממקום אחר בעולם".
הטיפולים נמשכו עד תומם, וכעבור כמה חודשים חזר הרב וייס לביתו בריא ושלם. זמן-מה לאחר מכן, לקראת חג-השבועות, נסע הרב וייס לארה"ב כדי לבקר אצל הרבי ולהודות לו. הוא נפגש עם הרבי והשתתף בהתוועדויותיו, ומאז נעשה חסיד של הרבי. מאז נסע עוד כמה פעמים אל הרבי, וזכה לקירוב ולחיבה מיוחדים מצידו.
כאשר בנו, רבי יצחק-ישעיה, היה מספר את הסיפור נהג לסיים ולומר: "זה היה בעבורנו שיעור חשוב בשביל להבין אמונת צדיקים אמיתית מהי".
(הרב וייס נפטר לפני כשבועיים. הסיפור פורסם בשבועון 'כפר חב"ד') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
