הכנת העולם לגאולה נעשית, כידוע, על-ידי קיום התורה והמצוות, אולם לא בבת-אחת הופיעו תרי"ג המצוות. אדם הראשון קיבל מהקב"ה שש מצוות. לנח ניתוספה מצווה שביעית, והללו מכונות שבע מצוות בני-נח. אחר-כך הופיעה עוד מצווה, אצל אברהם אבינו – המילה. חז"ל גם אומרים, שהאבות קיימו את המצוות עוד בטרם ניתנו. ואחרי כל זאת ניתנה לעם-ישראל התורה עם תרי"ג מצוותיה.
עיון בפנימיות הדברים מגלה, כי התחולל כאן תהליך הדרגתי שהכשיר את הקרקע לקבלת המצוות בהר-סיני. השלב הראשון היה שבע מצוות בני-נח; השלב השני – המצוות שקיימו האבות; והשלב השלישי – המצוות שניתנו בסיני.
סוגים של מצוות
במצוות בני-נח ניתן לראות, בפשטות, חוקי-יסוד של חברה אנושית מתוקנת. מטרתן אינה לרומם את העולם ולקדשו, אלא להבטיח את ניהולו התקין. לעומת-זה, המצוות שניתנו בסיני מטרתן להחדיר את הקדושה האלוקית בתוך העולם, ולהכינו להתגלות האלוקית הגדולה של הגאולה. למשל, כשיהודי נוטל עור של פרה – דבר גשמי לחלוטין – ומקיים בו את מצוות תפילין, מזוזה או כתיבת ספר-תורה, הוא יוצר מציאות חדשה: 'חפצא דקדושה' (חפץ קדוש), דבר גשמי שמתקדש וסופג את הקדושה האלוקית.
זה הכוח המיוחד והמופלא שניתן לעם-ישראל בעת מעמד הר-סיני – לחבר את העולם הגשמי עם ההוויה האלוקית ולקדש את המציאות החומרית. יש כאן חיבור בין שני קטבים מנוגדים – מציאות גשמית מוגבלת עם אור אלוקי בלתי-מוגבל – אך הקב"ה, שהוא כול-יכול ובלתי-מוגבל באמת, העניק לעם-ישראל כוח לעשות זאת על-ידי התורה ומצוותיה.
אם-כן, לפנינו שני סוגים של מצוות: מצוות בני-נח, שהן במסגרת העולם ולצורך העולם; ומצוות התורה, שמטרתן להרים את העולם ממגבלותיו ולחברו עם הקדושה האלוקית. אך היה עוד סוג במצוות – המצוות של האבות. עדיין לא היה בהן הכוח לחבר את הקדושה עם המציאות הגשמית, אבל באמצעותן החל להאיר בעולם האור האלוקי (ולכן נאמר שעד אברהם היה העולם מתהלך באפֵלה, ומשבא אברהם, החל להאיר).
מצוות כמו ריח
מצוותיהם של האבות מכונות במדרש 'ריח': "כל המצוות שעשו לפניך האבות – ריחות היו". בריח אפשר לראות שתי תכונות בולטות: א) הוא אינו חלק מעצם הדבר אלא ריחו בלבד; ב) קיומו ארעי, וכעבור זמן הוא פג ומתנדף.
תכונות אלה מאפיינות גם את מצוותיהם של האבות: א) האור האלוקי שהשכינו בעולם לא היה עצם האלוקות, אלא הארה והתפשטות בלבד ממנו; ב) לא היה להם הכוח להשכין את הקדושה בקביעות בתוך המציאות הגשמית, עד כדי הפיכתה ל'חפצא דקדושה'. זאת, מפני שעדיין לא ניתנה התורה ועדיין לא הייתה אפשרות לחבר בין הקדושה לבין הגשמיות.
אך הייתה לאבות מצווה אחת מעין המצוות שלנו – מצוות מילה. הואיל והיא באה על-פי ציווי הקב"ה, היה בה הכוח לקדש את בשר הגוף הגשמי; ככתוב: "והיתה בריתי בבשרכם" – קדושתי בתוך בשרכם.
אמנם מצוותיהם של האבות לא קידשו ממש את המציאות הגשמית, אבל הם זיככו את העולם וסללו את הדרך לקיום המצוות שלנו ולהחדרת הקדושה בעולם, כהכנה לביאת המשיח. ועל זה נאמר: "מעשי אבות – סימן לבנים". | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
