שאלה: מה משמעותה של 'שמחת בית-השואבה' המתקיימת בחול-המועד סוכות?
תשובה: בזמן שבית-המקדש היה קיים הייתה מתחילה שמחה זו במוצאי החג הראשון, ואמרו חז"ל: "כל מי שלא ראה שמחת בית-השואבה – לא ראה שמחה מימיו". השמחה ליוותה את שאיבת המים בעבור ניסוכם על-גבי המזבח, ככתוב "ושאבתם מים בששון". בתלמוד הירושלמי נאמר ש"משם שואבים רוח-הקודש", שכן השכינה שורה מתוך שמחה. חסידים ואנשי מעשה עושים 'זכר למקדש' גם בדורותינו, בשיר ושבחה לה' כמעט כל הלילה, ומרבים בנרות.
בחצרות האדמו"רים עורכים 'שולחנות' וגם בחוגים אחרים עורכים שמחה. הצד השווה (כמעט) שבכולם, יש המזמרים את ט"ו פרקי 'שיר המעלות' שבתהילים (קכ-קלד), ו'מוכרים' אותם לכל המרבה ב'מחיר' (לפי הנהוג בקהילה: כסף, דפי גמרא או סימני שולחן-ערוך), וה'קונה' שר בעצמו או מכבד אחר תחתיו. כמו-כן שרים זמירות ופיוטים מהימים הנוראים ומחג-הסוכות.
בחסידות חב"ד הייתה השמחה נערכת בעבר בסוכה או בבית-המדרש, אך משנת תשמ"א החל הרבי מליובאוויטש להורות לשמוח בלילות חג-הסוכות ברחובה של עיר, והחסידים קיימו ומקיימים זאת בשירה ובריקודים וכלי-זמר ברוב שעות הלילה, הן בחו"ל הן בארץ-ישראל.
מקורות: סוכה נא,א . רמב"ם סוף הל' לולב. משנ"ב סי' תרסא, נטעי גבריאל סוכות פרק עב, ליקוטי מהרי"ח ח"ג (בדפוס ראשון קג,א), וש"נ. אוצר מנהגי חב"ד, אלול-תשרי, עמ' שיט-שכג. לוח דבר בעתו, טז בתשרי. וראה שערי המועדים, חג הסוכות, סי' מט ואילך. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
