לכאורה, אין בתורה מצווה לומר את תפילת "את צמח דוד עבדך"?

מבואר במדרש תהילים: "הצדיקים אומרים להקב"ה מה תעשה, אומר לו קום והוא קם, שנאמר קומה ה'... אומר לו אל תישן והוא מתעורר, שנאמר עורה למה תישן, והוא מתעורר שנאמר ויקץ כישן ה'. אומר לו אל דמי והוא שומע שנאמר מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים, וכן ישעיה אומר על חומתייך ירושלים הפקדתי שומרים גו' ואל תתנו דמי לו... אל תחרש ואל תשקוט א-ל עד שאתה רואה בעלבון בניך".

וכפי שמבאר המגיד שזהו "על-דרך תפילתו של חוני המעגל שהיתה משנית כביכול רצון הבורא... (כ)משל אחד שלוקח את חברו אצל היד ואינו מניח אותו לילך ומשנה רצונו כו'".

ונמצא שעל-ידי זה שישראל מבקשים וצועקים אודות הגאולה - פועלים הם שהגאולה תבוא במהירות וזריזות יותר מכמו שהיתה לולי בקשה ותביעה זו!

וזהו גם תוכן הבקשה והתביעה "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח... כי לישועתך קיווינו כל היום" - אשר למרות שבכל מניין המצוות לא מצינו מצווה לומר תפילה זו, הרי ישנו פסק-דין ברור ברמב"ם שהמצוות-עשה דתפילה היא - "שיהא אדם... שואל צרכיו שהוא צריך להם", היינו, שכאשר יהודי מרגיש שחסר לו משהו - עליו לבקש על זה מהקב"ה שיתן לו "מזוני רוויחי".

יש לו אמנם מזון בצמצום, אבל רצונו "מזוני רוויחי" דווקא, ואכן מותר וצריך לרצות כן על-פי תורה, כפסק-דין המשנה שמכיוון שכל יהודי הוא בן אברהם, יצחק ויעקב, הרי גם כאשר נותנים לו "כסעודת שלמה בשעתו", אין יוצאים ידי חובה! -

הרי על-אחת-כמה-וכמה כאשר מדובר אודות עניין הגאולה - הנה למרות היותו בטוח שהגאולה תבוא, אינו יכול להישאר אדיש ולהמתין שהגאולה תבוא "מחרתיים", כאשר ביכולתו לפעול שתבוא מחר!

ויתירה מזו: אם ירצה - ביכולתו לפעול שהגאולה תבוא היום, כפסק-דין הרמב"ם: "צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה [לא רק "מראש-השנה ועד יום-הכיפורים"] כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו... עשה מצווה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות, וגרם לו ולהם תשועה והצלה". ומובן, שהכוונה בזה ל"תשועה והצלה" מיידית, לא רק למחרת או מחרתיים, כפשטות המשל דכף מאזניים שקולה, שכאשר מוסיפים פרט קטן על אחת מכפות המאזניים, הרי זה מכריע תיכף ומיד, וכן הוא בנמשל [שהרי ה"משל" ד"תורת אמת" מכוון בכל פרטיו], שעל-ידי מצווה אחת "הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה" - תיכף ומיד ממש, ובלשון הרמב"ם: "מיד הן נגאלין".

(משיחת פסח שני ה'תשד"מ, 'תורת-מנחם - התוועדויות' תשד"מ כרך ג עמ' 1686-1687 - בלתי מוגה)