שאלה: מה נהוג לעשות אחרי השתתפות בהלוויה?
תשובה: טומאת המת היא הגדולה שבטומאות, ומכיוון ש"כולנו טמאי מתים" אסור להיכנס להר-הבית, ואסור לכוהנים לאכול 'תרומה' ו'חלה' ועוד. טומאה זו אינה נטהרת עד שנזכה לאפר פרה אדומה. עם זה יש כמה וכמה הלכות ומנהגים בסיום הלוויה, שעניינם יציאה מטומאה לטהרה:
כשיוצאים מהלוויה או מבית-עלמין משתדלים ללכת בדרך אחרת ולא בדרך שבה באו למקום.
כשיוצאים מבית-העלמין, תופסים מעט עפר או גם עשב, וזורקים לאחור, ואומרים (תהילים עב) "ויציצו מעיר כעשב הארץ" (=הכוונה לתחיית המתים). עושים זאת שלוש פעמים. בזה ובנטילה שלהלן רומזים שעתידים להיטהר בשלושה דברים: מים, אפר ואזוב.
המלווה את המת והיוצא מבית-העלמין חייב ליטול ידיו. הנטילה - שלוש פעמים לסירוגין. לאחר הנטילה אין מוסרים את הכלי לאחר, אלא מניחים אותו, ונהגו להניחו מהופך. רבים נוהגים שלא לנגב את ידיהם אלא להניח לידיים להתייבש מאליהם.
נוהגים שלא להיכנס לבית קודם נטילת ידיים. לבית-המדרש יש מתירים להיכנס וליטול שם. יש שנהגו לטבול במקווה אחרי הלוויה.
כשנכנסים לבית יושבים על כיסא ואומרים את הפסוקים (תהילים צ-צא) "ויהי נועם... יושב בסתר..." עד הפסוק "כי מלאכיו יצווה לך". אומרים זאת שבע פעמים, ובכל פעם עוברים לכיסא אחר או זזים למקום אחר על הספסל. בפעם הראשונה מסיימים במילה "כי" מתוך הפסוק האחרון; בפעם השנייה - מסיימים במילה "מלאכיו", ובפעם השביעית מסיימים במילה האחרונה "דרכיך". לבסוף מסיימים את הפרק כולו, עד "ואראהו בישועתי". זה מנהג עתיק, שנהגו אדמו"רי וחסידי חב"ד, ואפילו כשרק השתתפו בהלוויה ולא באו לבית-העלמין. הספרדים, ורבים אחרים, לא נהגו בזה.
מקורות: טושו"ע יו"ד סי' שעו ס"ד, ואו"ח סי' ד סי"ח (ושו"ע אדמו"ר הזקן שם), רמ"א ונו"כ. דברי סופרים שם, נטעי גבריאל הל' אבלות ח"א פ"ע ופ"פ, וש"נ. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
