שאלה: האומנם חובה עלינו להבליג על פגיעה מצד הזולת ולא לשלם לפוגע כגמולו?
תשובה: נאמר בתורה (ויקרא יט,יח): "לא תיקום ולא תיטור את בני עמך". פירשו חז"ל: "איזוהי נקימה? אמר לו: השאילני קרדומך, ולא השאילו. למחר בא חברו אצלו, ואמר לו: השאילני מגלך, ואמר לו: איני משאילך כדרך שלא השאלתני - זו היא נקימה. ואם אמר לו: הריני משאילך, ואיני כמותך - זו היא נטירה", ששומר איבה בליבו. אלא ימחה הדבר מליבו ולא יזכרנו, ולא יעלה על לב לעולם.
אלה שתי מצוות לא-תעשה, הנמנות עם תרי"ג המצוות, והרעיון שבבסיסן כפול: א) אל לאדם לכעוס, כי הכול נגזר עליו מאת ה' (ובכל-זאת הפוגע נענש על שבחר להיות המבצע, שהרי "הרבה שלוחים למקום"); ב) כל ענייני העולם הזה הם "דברי הבל והבאי, ואינם כדאי לנקום עליהם".
על-פי גרסתנו בגמרא, ולרוב הפוסקים (וכן פסק בעל התניא), התורה אסרה רק תגובה על מניעת חסד בממונו, ולא אם אדם פגע בגופו, בממונו או בכבודו של אדם. במקרה כזה יש לשאול רב אם ועד כמה מותר להגיב כדי למנוע פגיעה חוזרת וכדומה (ה'חפץ חיים' מחמיר בזה).
ברור שאם יש מקום לתבוע פיצוי, הטלת קנס, עונש או התנצלות על הפגיעה - האדם רשאי לתבוע זאת בבית-דין, ובמקום הצורך גם ליצור לחץ ציבורי.
ואמר רבנו יונה: "ודע, כי בדברים שבין אדם לחברו, כמו גזל ועושק ונזק וצער ובושת ואונאת-דברים, יכול לספר הדברים לבני-אדם... כדי לעזור לאשר אשם לו ולקנא לאמת".
מקורות: יומא כג,א. רמב"ם סוף הל' דעות. רמב"ן עה"פ. שע"ת ג,לח.רכא. ספר החינוך, מצוות רמא, שלח. שו"ע אדמו"ר הזקן שם וסי' קנו,ג. תניא, אגרת-הקודש ר"ס כה. חפץ חיים, פתיחה, לאוין ח-ט וש"נ. וראה קובץ 'תחומין' ו, 292, וש"נ. |
זמנים נוספים
שקיעה: 18:30
זריחה: 6:33
