נושאים נוספים
	התקשרות 872 - כל המדורים ברצף
	טהרת מקצת הגוף מעלה את כולו
	ברגע אחד עוברים מגלות לגאולה
	שבתות למנוחה
	פרשת מצורע
	שואלין ודורשין בהלכות הפסח (ב)
	הלכות ומנהגי חב"ד

העצה ל"מים רבים" של הלעומת-זה – היא האהבה בבחינת "מים רבים" דקדושה * לטהרה זו, כמו ביציאה מן המקווה, די באובר קטן שיצא, ונטהר, אלא שיש דברים שלא די להם בטהרה במים כי אם באש * וההוראה הנפלאה: כאשר חלק מבני-ישראל שאינם במצב של "טבילה באש", מרבים לקיים מצוות מתוך הרחבה, מועיל הדבר לכלל-ישראל, להיגאל ולהיטהר מכל הענייניםה בלתי-רצויים * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. על הפסוק¹ "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה", איתא במדרש² ונתבאר בארוכה בדרושי רבינו הזקן³ עד לדרושי כ"ק מו"ח אדמו"ר בעל השמחה⁴, ש"מים רבים" קאי על עניני עולם הזה, שיכולים להיות בבחינת "מים הזידונים"⁵, רחמנא-ליצלן, לשטוף יהודי עם נפשו האלקית, שתמורת דביקותה בה', "אתם הדבקים בה' אלקיכם" שעל-ידי זה "חיים כולכם היום"⁶, תישטף למקום אחר שהוא היפך רשות הקדושה.

ועל זה מבטיח הקב"ה ש"מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה" – האהבה המסותרת שהיא ירושה לנו מאבותינו (כמבואר בתניא⁷),

– ירושה דייקא, שבשביל זה אין צורך בענייני מעלות, שהרי אפילו מי שאין לו מעלות שבשכל, אין לו מעלות שבלב, ואין לו מעלות שברגל, הרי גם הוא "יורש", ולכן יורש את כל הון אביו, הון יקר ועתק, להיותו בנו של הקב"ה, כמו שכתוב על כל אחד ואחד מישראל "בנים אתם לה' אלקיכם"⁸ –

ירושה מאברהם, אשר, "אחד היה אברהם"⁹, "שהקריא . . לשמו של הקב"ה"¹⁰, כמו שכתוב¹¹ "ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם", היינו, שפרסם והחדיר אחדות ה' בכל עניני העולם, לידע, שהקב"ה הוא לא רק "א-ל (של) העולם", אלא "א-ל עולם"¹², היינו, שאין מציאות של עולם, אלא מציאותו של ה"א-ל" היא כל מציאות העולם,

ועליו אומר הקב"ה "כי ידעתיו גו' אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך הוי'"¹³, היינו, שאברהם מסר לבניו וביתו אחריו שיעשו "דרך" שבה יומשך "הוי'" בכל ענייניהם ובחלקם בעולם – שהרי בריאת העולם היא "בשביל ישראל שנקראו ראשית"¹⁴, וכתיב¹⁵ "יצב גבולות עמים למספר בני-ישראל", כך, שכל חלק בעולם שייך למישהו מבני-ישראל, שמוצאו מאברהם, ש"יצוה את בניו ואת ביתו אחריו" עד סוף כל הדורות לעשות "דרך הוי'" אפילו במדבר.

ולכן, מבלי הבט על מעמדו ומצבו בגלוי, מקבל הוא בירושה מאברהם את האהבה המסותרת, שהיא שורש לכל רמ"ח מצוות עשה (כמו שכתוב ב"פירוש" על הרמב"ם¹⁶, ומבואר בארוכה בתניא¹⁷), שבהם נכללת גם מצות יראת ה' (ובלשון התניא⁷ ש"נכלל בה גם דחילו") שהיא שורש לכל שס"ה מצוות לא תעשה, ונמצא, שאהבה היא כוללת והיא היסוד לכל תרי"ג מצוות.

ועל זה נאמר "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה", שאפילו כשישנם "מים רבים", ואינו רואה כיצד יוכל להינצל מהם – אזי "הקב"ה עוזרו", וסוף כל סוף "יכול לו", כיון שישנה ההבטחה שבל ידח ממנו נדח¹⁸.

ב. הסיבה לכך שישנם "מים רבים" בלעומת זה, היא, מפני שעניין זה ישנו תחילה בצד הטוב:

רבינו הזקן מבאר¹⁹ ש"מים רבים" – קאי על האהבה רבה דקדושה, שהיא שוטפת את האהבה דלעומת-זה, אהבות זרות לענייני העולם, לא מבעי עניינים שלא בהיתר, אלא גם כל צרכי האדם שבהיתר.

וכיון שבנוגע לענייני הקליפה דלעומת-זה נאמר²⁰ "קץ שם לחושך" – שוטפת האהבה רבה דקדושה ("מים רבים") את האהבה דלעומת זה, ובמילא מתבטלת ההמשכה לכל עניני העולם, שהרי לולי האהבה והחשק והתשוקה לענייני העולם אין מקום כלל להתעסקות בענייני העולם, וכידוע סיפור הגמרא²¹ ש"חבשוהו" ל"יצרא דעבירה", "ובעו ביעתא בת יומא לחולה . . ולא אשתכח".

וזהו גם מה שמבאר רבינו הזקן³ בנוגע למי המבול ששטפו את כל העולם מהמעמד ומצב של "מלאה הארץ חמס"²² – "שהוא כדוגמת המקוה . . שהיא מטהרת", וכדאיתא במסכת זבחים²³ שארץ-ישראל נקראת "ארץ לא מטוהרה"²⁴, כיון שלא ירד בה המבול.

ג. והנה, פעולת המקוה לשטוף ולהסיר את העניינים הבלתי-רצויים היא – לאחרי שמטביל במים את כל מציאותו, אפילו שערו, כדרשת חז"ל²⁵ "ורחץ את כל בשרו²⁶, את הטפל לבשרו, וזהו שער".

ומשמע מדברי הרמב"ם²⁷ ש"אין הטמא נטהר אלא בעלייתו מהמקוה, לא בעודו בתוך המקוה". ומובן הנפקא-מינה לדינא – אם נגע בדבר טהרה שנמצא במקוה קודם שיצא מן המקוה.

אמנם, יש חילוק בין פעולת הטבילה במקוה לטהרה בעלייתו מהמקוה – שכדי שהטבילה במקוה תפעל פעולתה צריך להטביל בה את כל ענייניו, אפילו שערו הטפל לבשרו; אבל בשביל גמר הטהרה בעלייתו מהמקוה, אין צורך להמתין עד לעלייתו מהמקוה בכל אבריו, אלא כיון שעלה מקצתו מן המים, אפילו באבר קטן, אזי נטהר.

ד. ועל דרך זה מובן גם בנוגע לטבילה באש:

איתא בגמרא במסכת סנהדרין²⁸ ש"עיקר טבילותא בנורא הוא", וכפי שמצינו שאש מטהר אפילו כלי חרס שאין להם תקנה על-ידי טבילה במים, אלא "שבירתן היא טהרתן"²⁹ – שכאשר מחזירו לכבשן, אזי נעשה טהור, כיון שפנים חדשות באו לכאן³⁰.

וענינו בעבודת האדם – שלהיותו "עפר מן האדמה"³¹, הרי הוא בדוגמת כלי חרס – שיש עניינים שמועילה להם טבילה במים, ויש עניינים שאין מועילה להם טבילה במים, אבל מועילה להם טבילה בנורא – שהוא עניין תשובה מאהבה רבה כרשפי אש, כמבואר בתניא³² שעל-ידי זה "זדונות נעשו לו כזכיות"³³, שאז הנה פנים חדשות באו לכאן, "איני אותו האיש שעשה אותן המעשים"³⁴, שלכן, "חטא גמור הוא לומר לבעל תשובה זכור מעשיך הראשונים"³⁵.

כלומר: האיסור לומר לבעל תשובה זכור מעשיך הראשונים הוא אמנם גם בתשובה מיראה, שזדונות נעשו לו כשגגות³², אבל, איסור זה הוא "בכלל הוניית דברים שהזהירה תורה עליה, שנאמר³⁶ ולא תונו איש את אחיו"³⁷; ואילו פנימיות העניין שבזה, לפי שפנים חדשות באו לכאן – הרי זה בתשובה מאהבה (כרשפי אש) דווקא, בדוגמת כלי חרס שהחזירו לכבשן ונעשה כלי חדש.

וגם הטהרה שעל-ידי "טבילותא בנורא" היא באופן שמיד כשמתחיל לצאת מן האש (כמו בעלייתו מן המים), אפילו באבר קטן, הרי זה פועל כבר עניין של טהרה – גאולה – מכל העניינים הבלתי-רצויים בכל הקומה שלימה.

ה. וזהו גם הביאור בדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר באחת מהתוועדויותיו בדברו אודות המאסר והגאולה, שכדי לעזור לאחינו בני-ישראל שנמצאים תחת הגזירה, הנה אותם מבני-ישראל שנמצאים במקומות שאין בהם גזירות ואיומים, צריכים להרבות בענייני תורה ומצות³⁸:

כללות הגזירות על לימוד התורה, עניין הייסורים וכל העניינים שאינם טוב הנראה והנגלה – הוא עניין "עיקר טבילותא בנורא", שעל-ידי זה נעשה כפרה וקינוח וטהרה מכל עניינים בלתי-רצויים בכל הקומה שלימה של כללות בני-ישראל.

ועל זה מספיקה היציאה והעלייה מ"טבילותא דנורא" אצל חלק מבני-ישראל, שעל-ידי זה פועלים את הגאולה מהעניינים הבלתי-רצויים בכללות קומת בני-ישראל בכל מקום שהם.

והיינו, שכאשר בני-ישראל מראים באיזה מקום שהוא שבטלה הטבילה במים ו"טבילותא בנורא", ומתעסקים בחינוך על טהרת הקודש, ולומדים תורה בהרחבה גדולה, כאילו אין עולם המבלבל, מעלים ומסתיר, ואפילו לא עולם המודד ומגדיר – אזי בכוחם להוציא את כל הגוף, כל האברים של הקומה שלימה דבני-ישראל, מן המים או מן האש, שגם הם יעמדו במקום של אור ומרחב, ללא מדידות והגבלות, ועל אחת כמה וכמה ללא עניינים המבלבלים, מעלימים ומסתירים.

ובעניין זה לא נוגע הפסק-דין למעלה, שהרי תורה "לא בשמים היא"³⁹, אלא יש צורך בפסק-דין על-ידי בית-דין של מטה, ובאופן שיהיה ניכר למטה בארץ, וכדברי הירושלמי⁴⁰ על הפסוק⁴¹ "לא-ל גומר עלי", שעל-ידי פסק-דין של בית-דין משתנית מציאות העולם בכוח התורה.

ולכן, כאשר יהודי מתעקש ומרעיש ופוסק, שכיון שחלק מבני-ישראל יצאו כבר מ"טבילותא דנורא" ונמצאים כבר בקרן אורה, וכל ישראל ערבים זה בזה, ובמילא נפעל כבר עניין הטבילה, שהוא עניין הגאולה, בכל האברים של הקומה שלימה – אזי בכוח התורה נפעל עניין "לא-ל גומר עלי", שכל בני-ישראל בכל מקום שהם יצאו מכל הגזירות על עניני תורה ומצות, ותהיה אצלם ההנהגה של "בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם"⁴², ועל-ידי זה יצאו גם בגשמיות מן המיצר אל המרחב, בחסד וברחמים, ובקרוב ממש.

(מהתוועדות י"ג תמוז ה'תשי"ט. תורת-מנחם כרך כו עמ' 106-110 – בלתי מוגה)

______________________

1)    שה"ש ח, ז.

2)    ראה שהש"ר עה"פ.

3)    תו"א ר"פ נח.

4)    סה"מ תש"ז ע' 214 ואילך.

5)    תהלים קכד, ה.

6)    ואתחנן ד, ד. וראה אבות דר"נ ספל"ד.

7)    רפי"ח.

8)    פ' ראה יד, א.

9)    יחזקאל לג, כד.

10)  סוטה יו"ד, רע"ב.

11)  וירא כא, לג.

12)  ראה לקו"ת תבוא מב, ד. מג, ג. ובכ"מ.

13)  וירא יח, יט.

14)  פרש"י ר"פ בראשית.

15)  האזינו לב, ח.

16)  הל' יסוה"ת רפ"ב.

17)  פ"ד.

18)  ראה תניא ספל"ט. הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד סה"ג.

19)  ראה תו"א תולדות יח, ב.

20)  איוב כח, ג.

21)  יומא סט, ב. וש"נ.

22)  נח ו, יג.

23)  קיג, א.

24)  יחזקאל כב, כד.

25)  עירובין ד, ב.

26)  מצורע טו, טז.

27)  ראה כס"מ הל' שאר אבה"ט ספ"ו. וראה גם תו"מ חי"ח ע' 164. ע' 188. וש"נ.

28)  לט, סע"א.

29)  כלים רפ"ב.

30)  ראה תוד"ה התורה – פסחים ל, ב. תוד"ה אלא – זבחים צו, א.

31)  בראשית ב, ז.

32)  פ"ז.

33)  יומא פו, ב.

34)  רמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"ד.

35)  ב"מ נח, ב. רמב"ם שם ספ"ז.

36)  בהר כה, יד.

37)  רמב"ם  שם – מב"מ שם.

38)  ראה סה"מ תרפ"ט ס"ע 113 ואילך.

39)  נצבים ל, יב. וראה ב"מ נט, ב.

40)  כתובות פ"א ה"ב. וש"נ.

41)  תהלים נז, ג.

42)  ר"פ בחוקותי.