נתן-שמעון, בן העיר שאץ (סוצ'אבה), בבוקובינה שבצפון רומניה, היה סוחר מצליח, אולם קל-דעת ומזלזל במצוות. לעומת זה, אשתו הייתה יראת-שמים, בת להורים חסידי פרמישלאן. מפעם לפעם הייתה האישה נוסעת לפרמישלאן, לקבל את ברכתו של רבי מאיר מפרמישלאן.
הבעל נהג לזלזל בנסיעותיה של אשתו אל הרבי. מאז ומעולם לא האמין בחסידים וברבותיהם, ולעג לסיפורי המופתים המתהלכים עליהם. אולם הוא לא היה יכול לעמוד בפני דמעותיה של אשתו, לאחר שעברו שנים מאז נישואיהם ועדיין לא זכו בפרי-בטן.
בכל פעם שהייתה האישה באה אל הצדיק מפרמישלאן היה הצדיק אומר לה: "כאשר תבואו שניכם יחד, את ובעלך, אברך אתכם".
שוב ושוב ניסתה האישה לשכנע את בעלה לבוא עמה לפרמישלאן, אך הוא סירב. פעם אחת, בבואה אל הרבי, אמר לה: "בשובך הביתה אמרי לבעלך שמאיר מפרמישלאן מצווה עליו לבוא מיד. יודע אני שגם הפעם יסרב בתחילה, לכן אִמרי לו כדברים האלה: האם יאה ליהודי לשבת בבית-מרזח בחברת גויים בעיר גאלאץ (גאלאצי) בל"ג בעומר וללעוג למאיר מפרמישלאן?!"...
האישה שמרה את הדברים בליבה. כששב הבעל מעסקיו אמרה לו כי הרבי מצווה עליו לבוא עמה לפרמישלאן. כצפוי, האיש הגיב בצחוק מתגלגל.
ברגע זה מסרה לו האישה את הדברים שאמר הרבי. בבת-אחת השתנו פניו של נתן-שמעון וחיוכו נמחק. פתאום קלט שהרבי, היושב בפרמישלאן, יודע היכן הוא מבלה בעיר גאלאץ ומה הוא מדבר שם. הוא התחבט זמן-מה ולבסוף הודיע לאשתו כי הוא מוכן לנסוע.
כדי שלא ייוודע כי הוא נוסע לפרמישלאן, החליט שלא לנסוע בדרך הרגילה, אלא נסע ללמברג ומשם לפרמישלאן. מיד בהיכנסם אל הצדיק נתן לו הרבי את ידו לשלום ושאל: "מניין בא יהודי ומה תבקש?".
נתן-שמעון ענה: "אני נתן-שמעון בן רבקה-רייזל מהעיר שאץ", ובאומרו זאת הושיט לרבי 'פתקה' ובה בקשת הברכה, ומצורפת לה תרומה ל'פדיון נפש', כנהוג.
נתן הצדיק מבט חודר בעיניו של נתן-שמעון ושאל: "ומדוע היה עליך לעבור דרך למברג? מכאן שזו אינה המטרה העיקרית של נסיעתך. רצוני היה שתבוא לפרמישלאן במיוחד, וכך יֵדעו הכול כי אין זו בושה לנסוע לרבי.
"עתה שובו לביתכם", סיכם הצדיק, "ובפעם הבאה כאשר תבואו לפרמישלאן היישר משאץ אמלא את משאלתכם".
נתן-שמעון, שנוכח עכשיו שנית ברוח-קודשו של הרבי, החליט למלא את דבריו. אולם בשובו לביתו נאלץ להתעכב בגלל עסקיו הרבים, ורק לאחר זמן שוב יצא עם רעייתו לדרך, הפעם היישר לפרמישלאן.
אותו יום היה יום קריאה בתורה, בפרשת עקב. רבי מאיר עצמו היה הקורא, ובהגיעו למילים "לא יהיה בך עקר ועקרה" אמר אותן בהדגשה רבה. הצדיק אף הורה להעלות את נתן-שמעון לתורה. לאחר הקריאה ציווה לעשות לו 'מי שבירך', וכשאמר הגבאי "בעבור שנדר...", ביקש נתן-שמעון לנקוב בסכום, אולם אז עצר אותו הרבי לפתע ואמר: "לעזור לישראל"...
הדבר עורר תמיהה רבה, אך אחרי התפילה ביאר הרבי לנתן-שמעון את דבריו: "יום יבוא ויהודי צדיק יזדקק לעזרתך, ובידך יהיה לעזור לו, אף כי הדבר ידרוש ממך מסירות-נפש. אם תקבל עליך לעשות זאת תקיים מצווה גדולה, ואני מבטיח לכם בן". נתן-שמעון קיבל עליו לעשות זאת והרבי בירכם.
לא עברה שנה ונולד בן לנתן-שמעון וזוגתו. הוא חזר לשגרת עסקיו, אך שינוי גדול התחולל בו, והוא נעשה ירא-שמים יותר.
לרגל עסקיו היה מרבה לבקר בערי הגבול שבין רומניה לאוסטריה. עם הזמן הכיר רבים מאנשי המשטר ופקידים בכירים משני עברי הגבול.
יום אחד נודע לו כי רבי ישראל מרוז'ין נרדף מפני השלטון הרוסי וחסידיו מחפשים דרך להעבירו אל מעבר לגבול האוסטרי. פתאום נזכר נתן-שמעון בדברי הצדיק מפרמישלאן – "לעזור לישראל". אין ספק שהרבי התכוון אליו.
לאחר שבחן כמה דרכים הציע את תכניתו לפני הצדיק מרוז'ין. זו הייתה דרך מפותלת, שבה קטע העובר על נהר קפוא.
המבצע היה כרוך במסירות-נפש ממשית. היה צורך להסתתר מעיני שומרי הגבול המפטרלים בשטח. גם ההליכה על שכבת הקרח הדקה הייתה מסוכנת ביותר. אולם נתן-שמעון בטח בכוחו של רבי מאיר מפרמישלאן ששלח אותו למצווה זו, והתקדם בזהירות רבה, פסיעה אחר פסיעה.
בהגיעם לאמצע הנהר, בחשכת הלילה, עצר נתן-שמעון. "החלטתי שזה הזמן לבקש מהרבי על נשמתי", אמר. "חטאים גדולים חטאתי בימי חיי, ויודע אני שמגיעים לי על זה ייסורים קשים. רוצה אני את הבטחתו של הרבי שחטאיי יכופרו לי, ולאחר מאה ועשרים אכנס היישר לגן-העדן".
קולו הרך של הרבי נשמע באומרו: "בני, מובטח לך, ואשריך ומאושר אני שזו המחשבה המטרידה אותך ברגע זה".
בחסדי ה' עברו את הגבול בשלום, ולאחר שנתן-שמעון הוביל את הרבי מרוז'ין לאכסניה מתאימה, חזר לביתו בידעו כי זכה למלא את הבטחתו לרבי מאיר מפרמישלאן. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:08
