חשבון לציבור
"אלה פקודי המשכן, משכן העדות, אשר פּוּקד על-פי משה" (שמות לח,כא). אף-על-פי שגבאי הצדקה הכשרים אין מדקדקים אחריהם, בכל-זאת טוב שייתנו חשבון, כמו שמצאנו במשה רבנו שנתן חשבון מנדבות המשכן.
(הב"ח)
לא גזבר יחיד
אין עושים שררה על הציבור בפחות משניים, ואיך נעשה משה גזבר יחידי? אלא אף-על-פי שהיה משה צדיק נאמן על-פי הגבורה בכל-זאת קרא לאחרים וחישב באמצעותם, שנאמר "אשר פוקד על-פי משה... ביד איתמר בן אהרון הכהן".
(שמות רבה)
אות לגבאי הצדקה
משה רבנו ציווה לבדוק את "פקודי המשכן" ולמסור לידי העם דין-וחשבון. זה אות ומופת לדורות הבאים, לגבאים בכל הזמנים, שלא יחכו עד שיתבעו מהם חשבון, אלא אף הנאמן והישר שבהם ייתן דין-וחשבון לציבור.
(תורת משה)
המשכן העיד
"משכן העדות" – המשכן עצמו היה עד נאמן שלא היה כל דופי ושימוש לרעה בכספי התרומות למשכן. כי אילו היה איזה שמץ ואבק גנֵבה לא הייתה שורה בו השכינה וזה לא היה 'משכן'.
(מלבי"ם)
מטרת הסיכום
המדרש מספר שכאשר מנה משה רבנו את התרומות גילה שחסרים לו 1775 שקלים. יצאה בת-קול ואמרה: "ואף האלף ושבע-המאות וחמישה ושבעים עשה ווים לעמודים". לכאורה היה אפשר לוותר על כל הדין-וחשבון ובת-קול זו הייתה יכולה להעיד שמשה ניהל את התרומות בנאמנות? מכאן שסיכום התרומות על-ידי משה לא היה רק כדי להסיר חשד, אלא בהיותו נשיא ישראל הפך את תרומותיהם של יחידים ליצירה של כלל-ישראל.
(הרבי מליובאוויטש)
נתינת המטבע הראשון
גבאי צדקה, המתרים את הציבור למטרת צדקה כלשהי, עליו לתרום את המטבע הראשון.
(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)
התעסקות בצדקה
ההתעסקות במעשה הצדקה היא דבר קבוע, נטוע ומושרש בין החסידים, עוד מימי אדמו"ר הזקן, שהיה מטיל על חסידיו להיות עושים ומעשים בעבודת הצדקה.
(אגרות-קודש אדמו"ר הריי"צ)
על העגל אין שאלות
במשכן חישבו ובדקו כל פרוטה ופרוטה, ואילו בעגל, אף שאספו זהב רב ולא יצא ממנו אלא עגל קטן – איש לא דרש דין-וחשבון, איש לא שאל ואיש לא הקשה.
(אמרי חן)
חשד-שווא
"רבי יוסי אומר: יהא חלקי מגבאי צדקה... ואמר רבי יוסי: יהא חלקי ממי שחושדין אותו ואין בו" (שבת קיח,ב). חלקו השני של המאמר אינו אלא המשכו של הראשון. אף כאן מדובר בגבאי צדקה, וחושדים אותו אף ש"אין בו" – גם כשידיו נקיות.
(שיחת חכמים) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
