הדרך היחידה לעמוד מול אומות-העולם היא על-ידי התנהגות של "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". להפסיק לרצות את העולם, לחדול מלהתאמץ למצוא חן בעיניו

משום-מה היה נדמה לנו כי מעמדים כאלה כבר אינם קיימים בימינו. חשבנו כי חלפו הימים שיהודים עמדו למשפטים מופרכים מיסודם, שהשקר והצביעות שולטים בהם. האמנו כי אירועים כאלה קרו רק בימי-הביניים האפלים או במשטרים אנטישמיים חשוכים.

והנה, כאילו לחץ מישהו על מתג ההפעלה של מכשיר וידאו עתיק-יומין, ופתאום אנחנו רואים בצבעים חיים את המראות המצמררים מהסיפורים ההם. ככה בדיוק התנהל משפט בייליס. כך נראה חבר השופטים בעלילות-הדם הידועות לשמצה. כך עמדו הרוצחים והמעלילים על דוכן התובעים, פרצופם משוח בשמן-זית של צדקנות וצביעות, ומולם, על ספסל הנאשמים, יהודים אומללים, נרדפים ונדכאים, המוצגים כתמצית הרוע והשטניות.

משפט מופרך מיסודו

מוח של אדם הגון וישר אינו יכול לתפוס את גודל השקר והצביעות שמוצא את ביטויו במשפט שנפתח השבוע בהאג. שלוש שנים משתוללת בקרבנו כנופיית חיות-אדם; משלחת מתאבדים להתפוצץ בקרב אנשים, נשים ותינוקות; קורעת לגזרים אוטובוסים שבהם נוסעים ילדים ללימודיהם; זורעת מוות בכבישים; גודעת באכזריות את חייהן של משפחות שלמות; מפרה ברגל גסה את כל ההסכמים הבין-לאומיים, שעליהם חתמה בטקסים חגיגיים בבימות המכובדות ביותר בעולם.

במקום שכל הכנופיה הזאת תעמוד על ספסל הנאשמים ותיתן דין-וחשבון על מעשי הטרור והרצח, על הפרת ההסכמים, על ביצוע פשעים מזוויעים על-פי כל אמת-מידה בין-לאומית – מופיעים המרצחים כתובעים ומעזים להאשים אותנו, הקרבנות, על שהקמנו גדר שתקשה עליהם לבצע את מעשי הרצח וההרג. האם אפשר להבין את הסיטואציה המעוותת והחולנית הזאת? האם אפשר לקלוט איך העולם הנאור מאפשר לקיים משפט מופרך כל-כך וחולני כל-כך?

איך לזה תשובה הגיונית, כשם שאי-אפשר להבין את משפטי עלילות-הדם והרעלת הבארות. יש רק פסוק עתיק שמסביר את פשר ההתנהלות הזאת – "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". אין אנחנו עם ככל העמים, ואל לנו לצפות שהעולם יתייחס כלפינו באמות-מידה מקובלות של צדק והוגנות. יש משהו בקיום היהודי שחורג מכללי-המשחק הבין-לאומיים המקובלים, משהו הגורם לכך שתמיד מתייחסים אלינו בדרך שונה.

להפגין 'גאון יעקב'

כל זה קורה דווקא לאחר שממשלות ישראל התאמצו כל-כך לרצות את העולם ולמצוא חן בעיניו. בקמפ-דייוויד, לפני שלוש שנים וחצי, הסכימה ישראל למעשה לנסיגה מכל השטחים ששוחררו במלחמת ששת-הימים (תוך מתן שטחים חליפיים במקום גושי ההתיישבות). מי שסירב היה הצד הערבי, והוא שפתח שמתקפת טרור מפלצתית כל-כך. אבל מי יושב על ספסל הנאשמים? אנחנו, כמובן.

יהודים רבים מתקשים להבין את כללי-המשחק הללו. נדמה להם כי אם יהיו 'נחמדים' כלפי העולם, יגלה העולם הבנה כלפיהם. ראש-הממשלה בגין האמין כי אם יוותר על כל סיני, יציל את יהודה ושומרון. ראש-הממשלה הנוכחי סבור שעקירת היישובים בחבל עזה תיצור סביבה בין-לאומית שתאפשר להשאיר את גושי ההתיישבות הגדולים בידנו. בגין טעה ושרון טועה, כי התוצאות ממהלכים כאלה הפוכות לחלוטין.

הדרך היחידה לעמוד מול אומות-העולם היא על-ידי התנהגות של "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". להפסיק לרצות את העולם, לחדול מלהתאמץ למצוא חן בעיניו. מובן שאין צורך להתגרות בגויים, אבל בכל הקשור לצורכי הקיום היהודי ולבעלותו המלאה על ארצו ומולדתו, חייבים להיאמר דברים ברורים, בוטחים וחד-משמעיים.

כשיהודי מפגין 'גאון יעקב' הוא זוכה להערכת הסביבה הלא-יהודית. אם הוא מנסה להתחנף אל הגויים ולרצותם – ימצא את עצמו בהאג.