שאלה: יש מי שאינם יודעים להתפלל כראוי לפני התיבה או לקרוא את ההפטרה כהלכה, ובכל-זאת הם מבקשים לעבור לפני התיבה או לקרוא את ההפטרה לרגל יום-השנה לפטירת הוריהם. האומנם זו זכות לנפטר או אולי להפך?
תשובה: הרמ"א כתב: "נהגו לומר על אב ואם קדיש בתרא [=הקדיש שאחרי 'עלינו'] י"ב חודש, וכן נהגו להפטיר בנביא, ולהתפלל ערבית במוצאי שבתות... וכשהבן מתפלל ומקדש ברבים – פודה אביו ואמו מן הגיהינום... ונהגו שאם מגיע לאדם יום שמת בו אביו ואימו - שאומרים עליהם קדיש יתום לעולם, ומי שיודע להתפלל כל התפילה – מתפלל...".
הקדיש, התפילה וכו' (וכן כל מצווה ומעשה טוב שצאצאי הנפטר עושים) הם לתועלת נשמתו של הנפטר. לכן אם האָבֵל ראוי ויכול להיות שליח ציבור – יש בזה משום 'חיוב' וכיבוד ההורים.
אבל אם האבל יודע שאינו מתפלל כהוגן, אם מפני שאינו מבטא היטב את המילים, או שמבליע וחוטף אותן, או שרגיל בשיבושי לשון, או שאינו ממתין כראוי לעניית הציבור – יסתפק באמירת קדיש ולא יהיה שליח ציבור.
כמו-כן אם אינו קורא היטב את ההפטרה, הן המילים הן נגינת הטעמים, לא יעלה למפטיר (ואם כבר עלה, יברך הוא ויקרא מישהו אחר את ההפטרה), אלא בקהילות שבהן אין המפטיר קורא את ההפטרה בקול אלא כל הציבור אומר אותה יחד.
במיוחד אם רואים שהציבור אינו מעוניין בכך – חלילה מלריב בשביל זה או לקחת זאת בחוזקה, כי מתפילה ומעלייה כזאת אין תועלת לנפטר. וכבר אמרו לאָבֵל שהתעקש להיות שליח ציבור: אביך בפטירתו עשה אותך יתום, אבל לא עשה אותך חזן...
מקורות: רמ"א יו"ד סי' שעו ס"ד. שו"ע אדמו"ר הזקן או"ח סי' רפד ס"ט וסי"א. פסקי תשובות סי' נג ס"ק ו, כא. ילקוט יוסף - דיני ביקור חולים ואבלות עמ' תקלב, וש"נ. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
