חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:14 זריחה: 6:05 י"א בניסן התשפ"ד, 19/4/24
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

לגאול גם את הרכוש
שולחן שבת


מאת: משיחת הרבי מליובאויטש, מעובד ע"י צ. לבנוני
מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1253 - כל המדורים ברצף
הקנקן ומה שבתוכו
יש חדש
לגאול גם את הרכוש
אמונה וידיעה
להבין מה שאפשר
לך אל סבא
שבועת אמונים
גואל ראשון ואחרון
זִקנה אינה מחלה
קריאת ארבע הפרשיות

לקראת היציאה ממצרים הורה הקב"ה למשה שבני-ישראל ישאלו משכניהם המצרים כלי כסף וכלי זהב ובגדים, כדי שיֵצאו ממצרים ברכוש גדול. הקב"ה אמר: "דבר-נא באוזני העם, וישאלו...". על כך אומרים חז"ל: "אין 'נא' אלא לשון בקשה... שלא יאמר אותו צדיק (אברהם) 'ועבדום ועינו אותם' קיים בהם, 'ואחרי-כן יֵצאו ברכוש גדול' לא קיים בהם".

הקב"ה הבטיח לאברהם אבינו בברית בין הבתרים שבניו ישתעבדו "בארץ לא-להם ואחרי-כן יֵצאו ברכוש גדול". כדי לקיים את ההבטחה הזאת נצטוו בני-ישראל לשאול רכוש רב משכניהם, ועמו יצאו מארץ מצרים.

חשיבות הרכוש

מלשון הפסוק משמע שעיקר ההבטחה היא על ה"רכוש גדול", ואילו עצם היציאה ממצרים מוזכרת כאילו בדרך-אגב. ולכאורה איזו חשיבות יש ל"רכוש גדול" לעומת עצם היציאה ממצרים, הן השחרור מעבודת פרך בגשמיות, הן ההיחלצות משקיעה במ"ט שערי טומאה של מצרים?! וכי ה"רכוש גדול" הוא העיקר?!

אלא שמכאן אנו למדים שה"רכוש גדול" היה בעל חשיבות גדולה ביותר, ולכן ביקש הקב"ה שבני-ישראל ישאלו רכוש משכניהם, כדי שאכן "יֵצאו ברכוש גדול". אילו היה חסר ב"רכוש גדול" היה הדבר פוגם בעצם שלמותה של יציאת מצרים.

אין גאולה לחצאין

חירות אמיתית היא כשכל מרכיביו של האדם יוצאים לחירות. אם חלק ממרכיביו יוצאים לחירות ואילו חלקים אחרים נשארים משועבדים – אין זו חירות. מרכיביו של האדם מתחלקים בכללות לענייני הנשמה, ענייני הגוף, והחלקים בעולם השייכים לו. כל אלה צריכים לצאת יחדיו לחירות, ואז הוא אכן בן-חורין.

עיקרון זה משתקף גם בהלכה. טבילה כשרה היא כאשר האדם כולו מכוסה במים. אם הוא טובל במים וחלק כלשהו מגופו, אפילו שערה אחת, נשאר בחוץ – כאילו לא טבל והוא לא נטהר. כי אי-אפשר להיטהר ולהיגאל כאשר חלק כלשהו נשאר מחוץ לגאולה.

אין רשות לוותר

תורת החסידות מסבירה שב"רכוש גדול" שבני-ישראל הוציאו ממצרים היו טמונים ניצוצות אלוקיים עליונים, ובני-ישראל נדרשו לגאול אותם. לכן לא יכלו לצאת ממצרים בלי ה"רכוש גדול", ולא היו יכולים להיגאל כל עוד לא גאלו את כל הניצוצות האלוקיים שנדרשו להוציא עמם.

יהודי אינו רשאי לומר שהוא מוותר על בירור הניצוצות, ובלבד שיחלץ את עצמו, את נשמתו, משערי הטומאה. אין הוא רשאי לפרוש מענייני הגוף ומהחלק בעולם השייך לו, ולחשוב שדיי לו לגאול את נשמתו. אם אינו פועל לזכך את גופו ורכושו, לא יגיע לחירות אמיתית. עליו ליטול עמו את כל הניצוצות השייכים לו, ועל-ידי העבודה בזיכוך הגוף והעולם שמסביב נזכה לגאולה הקרובה, שבה האלוקות תחדור לכל פרט בעולם, עד שגם הבשר הגשמי יראה "כי פי ה' דיבר".

(תורת מנחם כרך לג, עמ' 317)


 

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)