שאלה: היכן ראוי לומר את ברכות השחר – בבית או בבית-הכנסת?
תשובה: תקנת חז"ל המקורית הייתה לברך כל ברכה בשעה שמתחייבים בה. היינו: כשמתעוררים - לומר 'אלוקיי נשמה', כששומעים קול תרנגול – 'הנותן לשכווי בינה', כשזוקפים קומה – 'זוקף כפופים', וכך הלאה. יתרה מזו, עיקר החיוב הוא רק באותה שעה, ואמירת הברכות אחר-כך היא בתורת 'תשלומין' בלבד.
הרמב"ם סובר שאין לברך ברכה מהברכות שהן על הנאה שהאדם נהנה אלא אם כן נתחייב בה בעצמו. לכן מי שלא נעל נעליים לא יברך 'שעשה לי כל צורכי'. אבל דעת רוב הפוסקים היא שהברכות נתקנו על צורכי העולם, ויש לברכן תמיד. ולכתחילה יש לאדם להביא את עצמו לידי חיוב כל הברכות אם אפשר לו, כגון ללבוש בגדיו, לנעול נעליו ולחגור עצמו, לפני אמירת הברכות.
בתקופת הגאונים הנהיגו לומר את הברכות בבית-הכנסת על-ידי שליח-ציבור, כדי לברך בידיים נקיות וכדי להוציא ידי-חובה את מי שאינם יודעים לברך. בקהילות רבות נהגו בעקבות זאת לברך את הברכות בבית-הכנסת, אף-על-פי שכל אחד ואחד מברך לעצמו. ובמקומות רבים הוסיפו שכל אחד ואחד מהקהל מברך בקול, כדי לזַכות את הרבים בעניית אמן. כך נהוג בהרבה קהילות אשכנזיות וחסידיות.
אולם האר"י ז"ל נהג לומר את הברכות בביתו, אחרי שלבש את בגדיו, וכן מנהג הספרדים וחב"ד גם כיום (הרבי מליובאוויטש שלל להנהיג שהש"ץ יאמר את הברכות גם בעבור מי שאינם מברכים בביתם, מכמה וכמה סיבות הלכתיות). ונוטלים ידיים שוב לפני אמירת הברכות.
מקורות: ברכות ס,ב. רמב"ם פ"ז מהל' תפילה ה"ז-ט. טושו"ע סי' מו ס"א-ב ונו"כ; שו"ע אדמו"ר הזקן ס"ב-ח ור"ס עא; הלכה ברורה, בבירור הלכה ס"ק ה; פסקי תשובות ס"ק ו, וש"נ. כף החיים סי' ו ס"ק ג-ד. שערי הלכה ומנהג או"ח ח"א סי' ד. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
