הגאולה, במהותה, היא מיזוג ההפכים ושילוב היתרונות שבין קטבים. מצד אחד – "עולם כמנהגו נוהג", ובה בשעה "לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד". כך גם מבואר שבית-המקדש השלישי ישלב את המעלות שהיו בבית-המקדש הראשון והשני, בדוגמת יעקב אבינו שבו התמזגו המעלות של אברהם ויצחק.
את כוחה זה של הגאולה אפשר לראות גם בתורת החסידות, שמכינה את העולם לקראת הגאולה. עד הופעת החסידות היו בעולם היהודי שתי שיטות שביקשו להוסיף יראת-שמים ולחזק את האמונה – שיטת החקירה ושיטת המוסר. השיטות האלה מייצגות שני קטבים מנוגדים, ולמעשה דרך המוסר צמחה בתגובה על אי-נחת שהסבה שיטת החקירה. השיטות האלה השתנו במרוצת השנים וקיבלו פנים רבות, אך בבסיסן נשארו שתי שיטות מנוגדות, שיש בזו מה שאין בזו.
מוסר וחקירה
שיטת המוסר תוקפת ישירות את הבעיות ואת חוליי הנפש. היא מציגה את הנטיות החומריות ואת המידות הרעות במלוא כיעורן. היא ממחישה לאדם לאן המידות הללו עלולות להוליכו ועד כמה הן מעכבות אותו מלעבוד את ה' באמת. יתרונה של שיטה זו בגישתה הישירה ובתפיסתה את השור בקרניו. אך יש בה גם חיסרון – ההתעסקות המרובה בצד השלילי שבאדם אינה מוסיפה שמחה, ועצם העיסוק בהיבטים האפלים מותיר 'ריח רע' (כשם שסילוק אשפה גורם לאדם לספוג את סירחונה).
לעומתה, שיטת החקירה אינה מתעסקת כלל ב'לכלוך' עצמו. היא מנסה להרים את האדם לפסגות גבוהות של רוחניות, על-ידי העסקתו בעניינים גבוהים ונעלים. החקירה דנה בסוגיות פילוסופיות עמוקות, העוסקות באמונה, בתורה ובמצוות. היא מנסה להביא את האדם אל הבנת גדולת ה', וממילא לידי התרחקות מענייני החומר ומהמידות הרעות.
זה יתרונה של החקירה, אך יש בה גם סיכון לא-מבוטל – היא עלולה להיות רחוקה ומנותקת מההתנהגות היום-יומית. נוסף על כך, העמדת השכל והחקרנות במרכז החיים עלולה להביא לידי חלישות האמונה, קרירות שכלתנית, ואף ספקנות, שכן השכל מעצם מהותו יש בו תמיד צדדים לכאן ולכאן.
החסידות כוללת הכול
במשך הדורות התנהל הוויכוח בין חסידי שיטות המוסר והחקירה. בדורות האחרונים זכינו להתנוצצות מאור הגאולה, בדמות התגלות החסידות, המשלבת בדרך מופלאה את יתרונותיהן של שתי השיטות, והרבה יותר מזה.
החסידות כבשה במהירות את לב העם, שכן בה מתמזגות מעלותיהן של שתי השיטות גם יחד. רבים שואלים: מהי החסידות? האם היא מוסר? חקירה אלוקית? קבלה? האמת היא שהחסידות אינה מוסר, אינה חקירה ואינה קבלה, אם-כי יש בה גם מוסר גם חקירה וגם קבלה. החסידות היא פנימיות התורה (נשמתא דאורייתא), ובתור שכזו, יש בה הכול.
החסידות עולה לשמי-רום, ובו-בזמן גם נוקבת תהומות. היא דנה בסוגיות העמוקות והמופשטות ביותר של אמונה וידיעת הבורא, אך מביאה את הדברים עד ההיבטים הקטנים ביותר של חיי האדם. על-ידי האור שבה היא מסלקת את הרע, בלי להתפלש בו, והיא משתמשת בשכל ובהיגיון בלי לעשותם עיקר. השכל שבחסידות אינו שכל אנושי, אלא שכל אלוקי, רווי אמונה וקדושה.
וכך הרבי הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש מגדיר את שלוש השיטות הללו: מוסר – "ביטול החומר"; החקירה – "מעלת הרוחניות"; והחסידות – "הגברת הצורה על החומר... והתכללותם יחד מבלי שיימצא ראש וסוף". זאת תורת החסידות, פנימיות התורה, שהיא הכנה לאור הגאולה. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
